בש"פ 8296/13 פלוני נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' עיילבוני ) בעמ"ת 38223-11-13 מיום 21.11.2013, במסגרתה התקבל ערר המשיבה על החלטתו של בית המשפט השלום בקרית שמונה (השופט ס' דבור ) במ"ת 22533-10-13 מיום 20.112013, לשחרר את המבקש למעצר בית בתנאים מגבילים.

1.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בו הואשם כי ביום 29.9.2013, במהלך שיחת טלפון שקיים עם בתו, אמר לה בסיום השיחה "קחי סכין ותדקרי את אמא שלך" כשהוא מתכוון לאשתו מזה 14 שנים (להלן: המתלוננת ). במהלך חודש מאי 2013 איים המבקש על המתלוננת במספר מסרונים ששלח מהטלפון הנייד שברשותו בהם כתב לה "אני מוכן לשים כל החיים בתנאי שתמותי היום", "מחר בבוקר תתקיים ההלוויה שלך", "שומע אני נותן לך עוד חודש לחיות", "אני רוצה שתישרפי" ו"חולת נפש את הבאה בתור כולם מתים הגיע תורך בעזרת השם שרמוטה". בנוסף, ביום 31.8.2012 תקף המבקש את המתלוננת בעודה בחודש הרביעי להריונה וביצע מעשים דומים גם שנה קודם לכן בביתן כשהכה אותה בחלקי גופה השונים.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגדו, הוגשה לבית משפט השלום בקשה למעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. במסגרת התסקיר תיארה קצינת המבחן את מערכת היחסים בין בני הזוג מנקודת מבטה של המתלוננת וציין כי נשקפו מתיאורה סממני טארומה, פחד, כאב והשפלה. שירות המבחן העריך שהסיכון להתנהגות אלימה מצד המבקש כלפי המתלוננת הוא גבוה ולכן המליץ על חלופת מעצר מרוחקת מרחק רב ממקום מגוריה של המתלוננת. לאחר בחינת חלופת המעצר שהוצעה על ידי המבקש בפיקוח אחותו וגיסתו, ציין שירות המבחן כי ספק אם אלה יכולות להוות עבור המבקש דמויות סמכותיות ומציבות גבולות ולכן נמנע מלהמליץ על שחרורו למעצר בית. לאור תסקיר זה, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר נוסף שיבחן חלופות מעצר אחרות הרחק ממקום מגוריה של המתלוננת. לאחר בחינת חלופה נוספת שהוצעה על ידי המבקש, התרשם שירות המבחן בחיוב ממרבית המשמורנים שהוצעו. שירות המבחן המליץ על שחרור המבקש לחלופה זו תוך הסתייגות בשל חששה הממשי של המתלוננת מעצם שחרורו של המבקש. על בסיס תסקיר זה, הורה בית המשפט על שחרורו של המבקש לחלופת המעצר שהוצעה בבית דודתו של המבקש בפיקוחם של דודתו, אביו, אחיו ואחיותיו.

3.

המשיבה עררה על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הדגיש בהחלטתו כי המלצת שירות המבחן אינה יכולה להחליף את התרשמות בית המשפט. כמו כן, הדגיש בית המשפט את העובדה שהמבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה נגדו וכן לקיומה של עילת מעצר. לאחר עיון בתסקיר שירות המבחן, קבע בית המשפט כי לאור התמונה העגומה המצטיירת ממערכת היחסים הקשה שבין בני הזוג, שלוותה באלימות ותוקפנות מצד המבקש כלפי המתלוננת במשך שנים, נראה שהמסוכנות הנשקפת למתלוננת מפני המבקש מחייבת את מעצרו מאחורי סורג ובריח. בית המשפט הפנה לפסיקת בית משפט זה לפיה במקרים של אלימות במשפחה לעתים אין בתנאי מעצר בית מרוחק ממקום מגורי המתלוננת כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהנאשם. עוד הפנה בית המשפט לכך שעצם שחרורו של נאשם לחלופת מעצר עלול להוביל ללחץ נפשי ולחרדות של המתלוננת, אשר יש בהם כדי להצדיק את הותרתו של הנאשם במעצר. לאור כל האמור, הורה בית המשפט על מעצר המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.

בבקשה שלפני טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע שלאור המסוכנות הנשקפת למתלוננת יש לעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. המבקש מדגיש כי לאורך כל 14 שנות נישואיהם לא התלוננה כנגדו המתלוננת, ובחרה לעשות כן רק על רקע החלטתו לעזוב את ביתם המשותף ולהיפרד ממנה. המבקש טוען כי שגה בית המשפט כשהתעלם מהעובדה שהייתה זו המתלוננת שאיימה עליו ואף נחקרה באזהרה בגין איומים אלו, וזאת כדי שיוותר על חלקו בדירתם המשותפת ללא כל תמורה. לטענתו, המתלוננת, שוטרת במקצועה, ידעה לעמוד על זכויותיה היטב במהלך הגירושין ביניהם ולנקוט בצעדים משפטיים נגדו ככל שמצאה לנכון לעשות כן. המבקש טוען כי דווקא העובדה ששירות המבחן המליץ על שחרורו למעצר בית רק לאחר התלבטות הנובעת מחשש לפגיעה במתלוננת, הרי שהיה מקום לתת משקל רב להמלצה זו. המבקש מדגיש כי החלטת בית משפט השלום לשחררו לחלופת מעצר התבססה, בין היתר, על עברו הדל וכי גם לכך יש לתת משקל. עוד טוען המבקש כי בית משפט השלום התרשם באופן ישיר מהמפקחים שהוצעו על ידיו, בניגוד לבית המשפט המחוזי.

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע, על פי סעיף 53(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 , ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום תתאפשר ברשות בלבד. בדומה לעמדתם של כמה מבין שופטי בית משפט זה, הבעתי דעתי בעבר כי לצורך מתן רשות כאמור יש ליישם את אמות המידה שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982), היינו, להעניק רשות ערר רק כאשר הבקשה מעוררת שאלות החורגות מעניינו הפרטי של המבקש [ראו למשל: בש"פ 1260/13 עדאל נ' מדינת ישראל

(25.2.2013)] . כך, גם אין די בעובדה שהערכאות הקודמות הגיעו לתוצאות שונות כדי להצדיק מתן רשות לערור [ראו למשל: בש"פ 562/13 עאצי נ' מדינת ישראל (24.1.2013), פסקה 4]. לכלל זה ישנם, כמובן, חריגים, ובמקרים מיוחדים, בהם קיים הרושם שהחלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויות הנאשם למעלה מן הנדרש לצורך הגנה על האינטרס הציבורי, ייתכן ותינתן רשות לערור [ראו למשל: בש"פ 1214/13 פלוני נ' מדינת ישראל (20.2.2013), פסקה 7 והאסמכתאות המופיעות שם]. אינני מוצא כי המקרה שלפני נמנה על אותם מקרים חריגים ומיוחדים.

6.

למעשה, טענתו היחידה של המבקש לפיה בקשתו חורגת מעניינו הפרטי ומקימה עילה למתן רשות לערור מתבססת על כך שבמקרה שלפני המתלוננת עצמה איימה עליו וכי תלונתה במשטרה הגיעה "לפתע" לאחר 14 שנות נישואין. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, טענתו של המבקש נוגעת במובהק לנסיבות עניינו הפרטי ואינה מעוררת שאלות בעלות השלכות רוחב. שנית, העובדה שהמתלוננת עובדת במשטרה למחייתה ולא התלוננה נגד המבקש במשך 14 שנות נישואיהם אינה, כשלעצמה, מטילה בה כל דופי ואינה מפחיתה מעצם תלונתה העומדת בבסיס כתב האישום שהוגש נגד המבקש.

7.

למעלה מן הצורך, אציין כי בית המשפט המחוזי החליט לשנות מהחלטת בית משפט השלום בהחלטה מנומקת ותוך הדגשת נסיבות העבירות המיוחסות למבקש בכתב האישום – אלימות פיזית ואיומים חוזרים ונשנים כלפי המתלוננת. אכן, במסגרת התסקיר המשלים שנערך בעניינו של המבקש בא שירות המבחן בהמלצה לשחררו לחלופת מעצר. ואולם, כבר ציינתי בעבר כי ההלכה הפסוקה היא שהמלצת שירות המבחן בעניין חלופות מעצר הינה בגדר המלצה בלבד וכי אין על בית המשפט לייחס משקל משמעותי להסתמכותו של העורר עליה [ראו: בש"פ 7848/10

פלוני נ' מדינת ישראל (2.11.2010), פסקה 20 להחלטתי (להלן: עניין פלוני ). ראו גם: בש"פ 5309/05

צמח נ' מדינת ישראל (29.6.2005), פסקה 6]. יתרה מכך, לא אחת חזר בית משפט זה על הכלל לפיו במקרי אלימות במשפחה אין בהכרח די בריחוק גיאוגרפי של הנאשם מהמתלוננים כדי לאיין את מסוכנותו, וכי כיוון שעבירות כאלה מאופיינות בהתפרצויות בלתי נשלטות של הנאשם לא יהיה בכוחה של חלופת מעצר כדי להקטין באופן מספק את הסיכון הנשקף ממנו לבני משפחתו ולציבור בכלל [ראו למשל: עניין פלוני , בפסקה 21 להחלטתי והאסמכתאות המופיעות שם]. לכן, דעתי היא כי אין מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש לעצור את המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

הבקשה נדחית אפוא.