בש"פ 8576/00 מדינת ישראל נ. מחמוד יוסף אלג'מל

המשיב הובא לדין בפני בית משפט השלום בחדרה, באשמת ביצוען של מספר עבירות: התקהלות אסורה, התפרעות ותקיפת שוטרים במסיבות מחמירות, וזאת במהלך מהומות שהתרחשו בתאריך 1.10.2000 באיזור כפר ג'ת.

המדינה ביקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים, ובית משפט השלום, בהחלטת מיום 15.11.00, קבע כי בידי העוררת, ראיות לכאורה להוכחת הנטען על ידה בכתב האישום. בית המשפט טרח לפרט את שמות העדים המפלילים את המשיב והפנה לתוכן עדותם, ומאלו עולה כי המשיב יידה אבנים לעבר חיילים, וכן השליך בקבוק תבערה. כאן המקום להוסיף כי במהלך הדיון בפני טען בא-כח המשיב, עורך-הדין ותד, כי נאמר לשולחו בחקירתו, כי מיחסים לו יידוי אבנים באופן כללי, ולא הייתה התייחסות לתאריך 1.10.00, וכך נמנע ממנו לבדוק אם היה במקום אחר. לטענה זו אין בסיס, ודי לעיין בתוכן האזהרה בהודעה שנרשמה מפיו של המשיב בתאריך 6.11.00, כדי ללמוד שלעורר יוחס יידוי האבנים גם בתאריך 1.10.00, וחרף זאת נמנע מלטעון טענת אליבי, ולהיפך, הוא טען שנכח בזירה, אלא שהיה פסיבי.

בית משפט השלום הנחה את עצמו בהלכות שניתנו על ידי בית משפט זה לאחרונה, לפיהן אדם שיודה אבנים לעבר שוטרים המבקשים להשליט סדר, טמונה בו סכנה לבטחון הציבור, וראוי לעוצרו על מנת למנוע סכנתו. בית המשפט הוסיף וקבע שלנוכח העובדה כי המתיחות בארץ נמשכת, והיא עלולה להתלקח מחדש, יהיה זה נכון לעצור את המשיב עד לתום ההליכים, וכך עשה.

בערר לפני בית המשפט המחוזי, הביע כבוד השופט נאמן את הדעה כי מאז התרחשו המהומות, חל שינוי מהותי הנובע מהקמתה של וועדת חקירה, "ומאז ניתן לאמר כי הרוחות בקרב ערביי ישראל שקטו" (בלשון בית המשפט), ולכן צריך לבחון חלופות מעצר שיהיה בהן די על מנת למנוע את מסוכנותו של המשיב, בהנחה שזו נשקפת ממנו.

לדאבוני, אינני יכול להצטרף לדעתו של בית המשפט המחוזי. במרכזן של בקשות המעצר הנדונות לפני בתי המשפט לאחרונה, והעוסקות באלה שנטלו חלק בהתפרעויות שהתרחשו בחודש אוקטובר, עמדה השאלה אם מדינת חוק יכולה להשלים עם התפרעויות רחבות היקף, שבמהלכן פרקו אנשים כל רסן, והיו מוכנים לפגוע בנפש וברכוש. מהומות אלו התרחשו לא רק במגזר הערבי, אלא גם במגזר היהודי, וגם אלה וגם אלה פגעו ברכוש וסיכנו חיי אדם, ולפחות במקרה אחד גם קיפחו את חייו של נהג תמים.

משום מה הוסט במהלך השבועות שחלפו הדגש מחומרת העבירות האמורות לשאלה אם "הרוחות בארץ שקטו", באיזו מידה, ובאילו איזורים גאוגרפים, והיו כאלה שניסו להסיק מכך שראוי לנהוג ביתר מתינות לגבי מקומות שבהן הרגיעה ניכרת יותר.

על פי השקפתי, גישה זו שגויה, וכבר הבעתי את דעתי במספר החלטות, כי מעשים מן הסוג שביצע המשיב, גם אם היו מתרחשים בימים של רגיעה מוחלטת, חומרתם הינה מופלגת ומצדיקה מעצר. יידוי אבנים ובקבוקי תבערה עלולים לקפח חיים, ואם המבצע פועל ממניעים אידיאולוגים סכנתו גדולה שבעתיים. אין ולא יכולה להיות מחלוקת על זכותו של היחיד או של ציבור להביע דיעה, למחות ואפילו להפגין, אך הכל מצווים להקפיד על "כללי משחק", ובראשם הכלל האומר כי יישום אותן זכויות לא ייהפך לפרץ של אלימות. אותן מהומות נועדו לפרוק זעם ותיסכול, וגם אם אלה מוצדקים, אותן מהומות גרמו לשיבושים קשים בחיי המדינה, ובעיקר בנתיבי תחבורה. על מנת למנוע את אלה, נשלחו שוטרים להשליט סדר, ולא ייתכן להשלים עם התופעה שבמקום לקיים את החוק, הפכו אלה שביקשו להשליטו למטרה ליידוי אבנים ובקבוקי תבערה.

אכן, רבים מאלה שחטאו לאחרונה בעבירות דומות, הינם אנשים נורמטיבים וללא עבר פלילי, אך עניין זה מתגמד לנוכח הסכנה שהמעשים הללו יחזרו על עצמם. את הסכנה הזו צריך לקדם על ידי הצבתו של תמרור שיבהיר לכל, כי מי שייתפס חוטא בהתפרעויות דומות, עלול לשלם על כך בחרותו, גם במהלך בירור משפטו.

לענין אותן "רוחות", ולמחלוקת שנתגלעה בשאלה אם הן נרגעו אם לאו, גם בענין זה אינני יכול להיות שותף להשקפתו של בית המשפט המחוזי, והדברים משתקפים מתוך דו"חות שהוצגו על פעילות אסורה מהימים האחרונים.

ולעניינו של המשיב שלפני, אני שותף לדעתן של הערכאות שקדמו לי, כי יש בידי העוררת "ראיות לכאורה", וכאמור סברתי שמעשים מן הסוג הזה מהווים עילת מעצר, ואין מקום להסתפק ב"חלופה", ומכאן החלטתי לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.