בש"פ 882/21 מדינת ישראל נ. נאסר אלעמרני

1.

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ),

להארכת מעצר ראשונה של המשיבים ב- 90 ימים החל מיום 24.2.2021, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 52536-05-20 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

2.

ביום 24.5.2020 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום כנגד המשיבים, אשר תוקן ביום 18.10.2018, ובמסגרתו מיוחסות למשיבים עבירות של רצח בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט.

ניבין אלעמרני (להלן: המנוחה ) הייתה בתו של המשיב 3, אחותו של המשיב 2 ודודתו של המשיב 1 (להלן ביחד: המשיבים ). בהתאם למתואר בכתב האישום המתוקן, על רקע רצונה של המנוחה לחזור לקשר זוגי עם הגרוש שלה, התגלע ויכוח בינה לבין המשיבים, וגמלה בליבם ההחלטה להמיתה. המשיבים תקפו את המנוחה בכניסה לבית אמה – משיב 2 התיישב על בטנה ודקר אותה באמצעות סכין באורך של כ-30 ס"מ מספר פעמים בפלג גופה העליון, ובמקביל המשיב 1 בעט בה בכל חלקי גופה. באותה העת נכחו במקום אמה של המנוחה המרותקת לכיסא גלגלים (להלן: האם ) והמטפלת שלה (להלן: המטפלת ). האם צעקה על המשיבים לחדול ממעשיהם. בתגובה, הכה אותה המשיב 3 ואיים עליה שאם לא תפסיק לצעוק הוא יהרוג גם אותה. לאחר מכן ריתקו המשיבים 1 ו- 2 את המנוחה בשנית, והמשיב 2 שיסף את גרונה. מיד לאחר מכן הכניסו המשיבים 1 ו- 2 את המנוחה לתא המטען ברכבו של המשיב 2, ונסעו למקום לא ידוע בו נפטרו מגופתה ומהסכין. במקביל שטף המשיב 3 את הדם שניגר על משטח הבטון במקום בו הותקפה המנוחה. משלא הצליח לנקות את המשטח מהדם לחלוטין, יצקו עליו המשיבים שכבת בטון נוספת במטרה להסתיר את כתמי הדם. בנוסף, איימו המשיבים 1 ו- 2 על המטפלת שלא תספר על שאירע ושברו את הטלפון הנייד שלה.

3.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה גם בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם. ביום 19.1.2021 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום, וציין כי אין מחלוקת על קיומה של עילת מעצר. כן נקבע כי המעשים המיוחסים ונסיבות ביצועם מלמדים על מסוכנות גבוהה ועל חשש גדול במיוחד לשיבוש. על כן נקבע כי במכלול הנסיבות אין מקום לבחינת היתכנותה של חלופת מעצר, ובית המשפט הורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

4.

אשר למהלך הדיונים בתיק העיקרי. עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעדות מוקדמת של המטפלת, בנימוק שהיא שוהה בלתי חוקית ושעדותה חיונית לבירור האשמה. בבקשה צוין כי המטפלת שוהה במקום מסתור נוכח קיומו של חשש לחייה, וכי קיים חשש שאם תצא את הארץ, לא ניתן יהיה לשמוע את עדותה בהמשך. ביום 2.6.2020 קבע בית המשפט כי עדות המטפלת תתחיל להישמע ביום 28.7.2020. בהמשך נדחתה שמיעת העדות המוקדמת מספר פעמים, ויום 6.9.2020 החלה להישמע עדותה המוקדמת של המטפלת. ביום 25.10.2020 הסתיימה חקירתה הראשית של המטפלת והחלה חקירתה הנגדית. בהמשך נערכו 5 מועדי הוכחות נוספים אשר במהלכם נחקרה המטפלת בחקירה נגדית, וביום 5.1.2021 קבע בית המשפט כי במועד הבא הקבוע ליום 10.1.2021 תסתיים חקירתה הנגדית והתביעה תערך לזימון עדים נוספים. כן נקבע כי באי כוחם של המשיבים ייערכו למתן מענה מפורט לכתב האישום.

5.

במסגרת הבקשה שלפני נטען כי מסוכנתם המופלגת של המשיבים מומחשת מהמיוחס להם בכתב האישום. עוד נטען כי עובדות כתב האישום מעלות חשש משמעותי במיוחד לשיבוש הליכי משפט; כי המיוחס למשיבים מקים חזקת מסוכנות מכוח החוק; וכי העונש החמור הצפוי למשיבים אם יורשעו במיוחס להם מקים חשש מובנה להימלטות מהדין. כן צוין כי למשיב 2 עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, בגינה נגזר עליו עונש מאסר בפועל. לענין קצב ניהול ההליך צוין כי נכון לעת הזו התקיימו כבר 8 מועדי הוכחות, וחקירתה הנגדית של המטפלת, שהיא העדה הראשית בתיק, עתידה להסתיים בדיון ההוכחות הבא. מועדי הוכחות נוספים קבועים לימים 18.2.20201 ו-28.2.2021 לשמיעת עדים נוספים.

6.

בדיון לפני

הפנתה באת כוח המדינה לנימוקי הבקשה תוך הדגשה כי מדובר בהארכה ראשונה, וכי מסוכנות של המשיבים היא ברורה ומובהקת, ולכך נוסף חשש לשיבוש הליכים ולהשפעה על עדים.

מנגד, נטען מטעם המשיב 1 כי מדובר באירוע ספונטני, וכי חלקו באירוע היה מוגבל. כן צוין כי מדובר בצעיר בן 19 ללא עבר פלילי, ועל כן נדרשת בחינת חלופת מעצר. מטעם המשיב 2 צוין כי מדובר בתיק מורכב של "רצח ללא גופה", והצפי הוא שהמשפט יימשך זמן רב, ועל כן יש מקום לבחינת חלופת מעצר. מטעם המשיב 3 נטען כי אמנם ההליך מתנהל בצורה יעילה, אך מרשו אדם מבוגר וחלקו באירוע מצומצם, ועל כן יש מקום לבחון חלופת מעצר. כן צוין כי מרשו הגיש ערר כולל לבית משפט זה על ההחלטה לעצרו עד לתום ההליכים, אשר טרם נדונה.

באת כוח המדינה השיבה בתגובה, כי אין כל יסוד לטענות המשיבים1 ו- 3 בדבר חלקם השולי כביכול באירוע.

7.

לאחר עיון אני סבור כי דין הבקשה להתקבל.

8.

כידוע, במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות, לבין הצורך בשמירה על ביטחון הציבור ותקינות ההליך הפלילי. במסגרת האיזון האמור, על בית המשפט לשקול, בין היתר, את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; חומרת העבירות המיוחסות לו; חלוף הזמן ממועד מעצרו; קצב ניהול ההליך העיקרי; החשש מפני שיבוש הליכי משפט והאפשרות להימלטות הנאשם מן הדין.

9.

בענייננו, ההליך מתנהל כסדרו, והמסוכנות הנובעת מהמשיבים טבועה באופי העבירות החמורות המיוחסות להם, ובנסיבות ביצוען. מדובר באירוע שקשה להפריז בחומרתו ובאכזריותו, וכפי שנפסק לא פעם, כאשר מדובר בנאשמים בעבירות רצח –

"רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיא החמורה שבעבירות. מטבע הדברים, אדם המסוגל לבצע רצח, מסוכן הוא לביטחון הציבור, וקשה ביותר להפריך חזקת מסוכנות זו... את הסיכון מפניו של הנאשם שפגע בערך הנעלה מכל הערכים - יש להטיל על הנאשם ולא על סביבתו..."

(בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 526, 528-527 (1997)).

וראו גם: בש"פ 5725/18

מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 8 (2.8.2018); בש"פ 1777/19

מדינת ישראל נ' טאהא , פסקה 10 (24.3.2019) ; בש"פ 5391/20

מדינת ישראל נ' ג'בארין , פסקה 10 (4.8.2020); בש"פ 5418/20 חוסיינוב נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (17.8.2020) ועוד רבים זולתם.

המשיבים דנן לא השכילו להצביע על נסיבות מיוחדות וחריגות בעניינם העשויות להצדיק חריגה מהכלל האמור. מדובר כאמור בהארכה ראשונה; המשפט מתנהל כסדרו, כאשר מעבר למסוכנות המובהקת והזועקת, קיים גם חשש לשיבוש הליכים.

10.

אשר על כן אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים החל

מיום 24.2.2021, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 52536-05-20 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.