בש"פ 89/08 ולדימיר נזבצוב נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט נויטל) אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

העורר הואשם עם עוד שבעה אחרים באישומים שונים, המייחסים לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה בנסיבות מחמירות בחבורה וממניע של גזענות או עוינות כלפי הציבור, פרסום הסתה לגזענות, ועבירות של החזקת פרסום גזעני.

עיקר האישומים מתייחס למעורבות העורר ביחד עם אחרים בפעילות בעלת אופי ניאו נאצי שנכללו בה, בין היתר, פעולות הסתה לגזענות, אלימות, הפצת תורת הגזע הנאצית, וקידומה הלכה למעשה. במסגרת ההתאגדות שנמשכה בין השנים 2005 ועד 2007, נתקיימו מפגשים של הקבוצה, בהם הצטלמו החברים במועל יד, וכן דברו על האידיאולוגיה הניאו-נאצית ועל דרכים שונות לקידומה והפצתה בציבור. במהלך התקופה האמורה, במספר רב של מקרים, מיוחס לעורר כי תקף ביחד עם אחרים אנשים שונים, עוברי אורח, בשל צבעם או השתייכותם למוצא אתני-לאומי כזה או אחר; על קרבנות תמימים אלה נמנו אנשים ממוצא אסיאתי, יהודים, כהי עור, עובדים זרים, וכאלה שנחשדו בנטייה הומוסקסואלית. מעשיהם של בני החבורה צולמו בוידאו על ידי חברי הקבוצה עצמם, וזאת לשם הפצתם ופרסומם ברבים באתרי אינטרנט, כאמצעי לקידום והסברה של האידיאולוגיה הניאו-נאצית.

3.

בית המשפט המחוזי דן בפירוט רב בהיבט הראיות לכאורה, וכן בהיבט עילות המעצר וחלופות המעצר. חשוב לציין כבר בשלב זה, כי בית המשפט בהחלטתו בענין המעצר לא נשען על האישום השביעי המיוחס לעורר, וזאת בהסכמת התביעה משיקולים הקשורים בדיות ובמשקל הראיות לכאורה. בית המשפט הגיע בסופו של יום למסקנה כי ישנן ראיות לכאורה מספיקות המקימות יסוד סביר להרשעתו של העורר, וכי מתקיימת בעניינו עילת מעצר בגין מסוכנות שהיא אף מסוכנות סטטוטורית בהתאם

לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. כן מצא, לאחר בחינה מפורטת, ותוך השענות, בין היתר, על תסקיר מעצר, כי אין מקום לשחרור העורר בחלופת מעצר, מאחר שאין בכוחה של חלופה להשיג את מטרות המעצר במקרה זה.

4.

על החלטה זו הוגש הערר בפני. ב"כ העורר כיוון את השגותיו בערר כנגד כל חלקי החלטתו של בית המשפט המחוזי. הוא טוען, כי אין תשתית ראייתית לכאורית מספקת כנגד העורר. בהקשר לכך נטען, בין היתר, כי הודעות שותפיו של העורר אינן יכולות לשמש ראייה כנגדו במסגרת כתב אישום משותף לכל השותפים לעבירה, וכי לא הוכח כי קיימת סבירות גבוהה כי האחרים יעידו נגדו במשפט באופן שיאפשר הסתמכות על הודעותיהם במשטרה, המפלילות אותו; כן נטען כי לא הוצגו ראיות מחזקות להודעות השותפים. עוד נטען, כי טעה בית המשפט, כאשר הסתמך לצורך דיון במעצרו של העורר על הסרטונים בהם הונצחו מעלליהם של חברי הקבוצה, שכן לא ניתן לזהות את העורר כאחד המשתתפים באירועים. הסניגור פירט בהמשך את השגותיו לגבי הראיות הקשורות לכל אחד מהאישומים הפרטניים הנוגעים לעורר בכתב האישום. הוא טען עוד בהקשר הראייתי, כי בית המשפט קמא לא איבחן בין חלקו של העורר באירועים לחלקם של השותפים האחרים, ואפילו היה העורר נוכח פיסית בחלק מהאירועים, אין בכך כדי לקשור אותו בהכרח לכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

אשר לעילות המסוכנות וחלופת המעצר, טען ב"כ העורר כי לא ניתן משקל ראוי לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, ולעובדה כי העורר נפרד מהחבורה, עבד בשנה וחצי האחרונה באופן מסודר, השלים את לימודיו, והוא מצוי בהליך של תיקון. העבירות המיוחסות לו נעברו בהיותו קטין, ויש לזקוף אותן, בין היתר, לקשיי קליטתו בארץ, אליה עלה עם הוריו בשנת 2001. התנהלותו של העורר בשנה וחצי האחרונות, בהן התנתק מהחבורה מאיינים לטענת הסניגוריה, כל חשש למסוכנות העורר. היום, על פי הטענה, אין כל חשש אמיתי כי הוא יחבור בחזרה לקבוצה זו או לקבוצה אחרת כדי לקדם אידיאולוגיה ניאו נאצית, ולפעול לפגיעה בבני אדם במסגרתה. מכל מקום, החלת חלופת מעצר בעניינו עשויה לאיין חשש כזה באם נותר. העורר חזר והציע החלת חלופת מעצר בבית אמו, בשילוב עם מינוי עוד שלושה ערבים קרובי משפחה, וכן הוצע איזוק אלקטרוני.

5.

המדינה טוענת כי יש לאמץ את קביעות בית המשפט המחוזי על כל היבטיהן. מבחינת הראיות לכאורה, מצביע ב"כ המדינה על מסכת הראיות הקיימת בתיק כפי שנותחה ופורטה בהרחבה בידי בית משפט קמא, וטוען כי היא מניחה תשתית ראייתית רחבה למעורבות העורר בעבירות המיוחסות לו. חלק מן הראיות נסמך על הודאות העורר עצמו במעורבותו בפעילות החבורה, ובהשתתפותו בחלק ממעשי האלימות שבוצעו על ידה בקרבנות תמימים. כן הוא מצביע על זיהויו של העורר כחבר בתא הניאו-נאצי בידי שמונה מחבריו, ולהודעותיהם של שותפים אחרים המפלילים אותו.

אשר לעילת מעצר וחלופת מעצר, טוען ב"כ המדינה כי העורר היה מעורב בגוף בעל אידיאולוגיה ניאו-נאצית, אשר יישם את רעיונותיו בדרך של מעשי אלימות כלפי תושבים תמימים. מעורבות העורר לא היתה שולית על פי כל אמת מידה. מ דובר בפעילות שנמשכה במשך תקופה של חודשים רבים. לאור המסוכנות הגבוהה המשתקפת מהאירועים עצמם, ונוכח האמור גם בתסקירי המבחן, אין מקום לשחרור העורר בחלופה.

ב"כ המדינה ציין בעת הדיון כי בתחילה כל שמונת הנאשמים נעצרו עד תום ההליכים. בינתיים עררו של נאשם 7 (קטין) התקבל בבית משפט זה (בש"פ 10734/07) (כב' השופט מלצר) והוחלה לגביו חלופת מעצר. עוד נמסר באמצעות ב"כ העורר, כי בעניינו של נאשם 8, קיריל בלנקוב, הורה בית משפט זה (כב' השופט לוי) להגיש תסקיר משלים בפני בית המשפט המחוזי, אשר ידון פעם נוספת בשאלת מעצרו.

6.

ההליך שלפנינו חושף, לכאורה, תופעה שלא ידענו כמותה בישראל. קבוצת צעירים, החיים בישראל, מתחברת לפעילות אלימה בעלת תוכן גזעני, ניאו-נאצי, מנציחה את מפגשיה ואת פעילותה במצלמת וידאו, ומפרסמת את תורתה באמצעות סרטוני תעמולה באתר אינטרנט, כחלק ממסע הטפה לציבור המיועד להטמיע את האידיאולוגיה הניאו-נאצית ואת דרכי הוצאתה מן הכוח אל הפועל. פרט להצגת האידיאולוגיה ברבים, פועלת הקבוצה למימוש תורתה הלכה למעשה: חבריה מתארגנים לקבוצות כדי לתקוף ברחוב עוברי אורח תמימים, להכות בהם, ולהתעלל בהם, כאשר הקו המאפיין את הקרבנות הוא השתייכותם לקבוצה חברתית כזו או אחרת הנחזית בעיני חברי הקבוצה לנחותה על פי עקרונות תורת הגזע. כך נפלו קרבן להתעללות זו בני אדם ממוצא אסיאתי, ויהודים, כהי עור, עובדים זרים, אנשים הנחזים להיות בעלי נטייה הומוסקסואלית, ואחרים. מעשי האלימות והתוקפנות הללו תועדו על ידי חברי הקבוצה בסרטי וידיאו, כדי שישמשו חומר תעמולה והסתה לצורך הפצתם ברבים.

האישומים

7.

לעורר מיוחס ( באישום השני ) כי ביחד עם אחרים, קשר קשר פלילי לאתר עובדים זרים ממוצא אסיאתי, ועל רקע מוצאם לתקוף אותם בחבורה, לצלם את מעשיהם, לערוך סרטון ולפרסמו ברבים במטרה להסית לגזענות. הקשר מומש, הלכה למעשה, כאשר הקבוצה, עליה נמנה העורר יצאה, כשאנשיה מצויידים במצלמת וידאו, ותקפה עובדים זרים בזה אחר זה באכזריות רבה. כל אותה עת, צולמו אירועי התקיפה כדי להציגם מאוחר יותר בפני אחרים. לאחר מכן, נערכו התצלומים לסרטון ופורסמו באתר האינטרנט. בגין ארוע זה הואשמו העורר ואחרים בקשירת קשר לפשע, תקיפה בנסיבות מחמירות, פרסום הסתה לגזענות, והחזקת פרסום גזעני.

מקרה אחר מיוחס לעורר ולאחרים ולפיו, במסגרת מימוש הקשר הפלילי לפגוע בעוברי אורח על רקע מוצאם האתני, הגיעו לגן אשכול בת"א, כשהם מצויידים במצלמת וידאו. באירוע זה, היכו חלק מחברי הקבוצה שני חסרי בית שפגשו בגן, והתעללו בהם. האירוע צולם והוכן כסרטון שפורסם באתר האינטרנט ( אישום חמישי ).

מקרה אחר מייחס לעורר ולאחרים קידום הקשר הפלילי בכך שהגיעו לתחנה המרכזית בתל-אביב כשהם מצויידים במצלמת וידאו. אחד מחברי הקבוצה היכה באגרופו צעיר שנכנס לשירותים הציבוריים, אשר נחשד על ידי חברי הקבוצה כהומוסקסואל. אחד מחברי הקבוצה והעורר נגשו לבחור והיכו אותו באגרופיהם. כאשר נפל לרצפת חדר השירותים, החלו השניים לבעוט בו, תוך שאחרים מן הקבוצה מצלמים את מעשי התקיפה. בהמשך, תקף אחד מחברי הקבוצה (נאשם 1) אדם אחר שביקש את עזרתו בהזרקת סם. לאחר מכן, תקף אותו נאשם כהה עור שהלך ברחוב, ובהמשך, תקף אדם נוסף בעל צבע עור שחום, בעט בו, והפילו על הקרקע, כשכל אותה עת אחרים צופים ומצלמים את השתלשלות האירועים. בהמשך, יצאו חברי הקבוצה, והעורר ביניהם, לרחובות העיר, וריססו צלבי קרס, כשחלק מהשותפים מצלמים מעשים אלה, ובעוד נאשם 2 מצדיע במועל יד. אירועים אלה נערכו לסרטון, שהועלה לאתר האינטרנט ( אישום שישי ).

באישום נוסף ( אישום שמיני ) מיוחסים לחלק מהקבוצה, והעורר ביניהם, המעשים הבאים: הנאשמים הגיעו לתל-אביב, שוטטו ברחובות, ונתקלו באדם שהוביל עגלה. העורר ניגש אליו, והחל להכות בו באגרופיו ורגליו. נאשם 2 הצטרף אליו, בעת שיתר הנאשמים צופים ומצלמים. בהמשך, נתקלה הקבוצה באדם שזהותו אינה ידועה, ואחד הנאשמים התנפל עליו, והטיח אותו לעבר המדרכה. אז הצטרף אליו אחר, ושניהם בעטו בו באכזריות בכל חלקי גופו, כשהוא מוטל על המדרכה. כל שלבי האירוע צולמו, ובמסגרתם, פנה נאשם 2 למצלמה והצדיע במועל יד, כשאחרים מתוך הקבוצה ממשיכים לבעוט באדם, ויתר המעורבים צופים ומצלמים. לאחר מכן, המשיכו בני הקבוצה למקום אחר בתל-אביב, שם ירדו למעבר תת-קרקעי להולכי רגל. באותו מקום ישב אותה עת אדם. אחד מחברי הקבוצה בעט בראשו, והטיח אותו לעבר המדרכה. שאר המעורבים התרכזו סביבו, ובעטו בו באכזריות. האירוע צולם בוידאו. בהמשך, ערכו הנאשמים את האירועים המצולמים לסרטון, ופרסמו אותו באינטרנט.

באישום 11 מיוחס לחלק מהנאשמים, והעורר ביניהם, אירוע שבו הגיעו למעבר תת-קרקעי להולכי רגל בתל-אביב. הם הבחינות בהולך רגל, רדפו אחריו, היכו אותו, הפילו אותו, ופגעו בו בפראות ובאכזריות בכל חלקי גופו. הם צלמו את הארוע וערכו אותו לסרטון שפורסם באינטרנט.

לא במקרה הבאתי פירוט של המעשים המיוחסים לעורר וחבריו, וזאת כדי להמחיש את עומק החומרה והמסוכנות הטמונה באישומים, המשלבים אידיאולוגיה ניאו-נאצית על מרכיביה החשוכים ביותר, יחד עם מעשי תוקפנות אלימים שנועדו ליישמה, הלכה למעשה. לאישומים האמורים נוסף מימד חמור ביותר והוא - המוטיבציה להפיץ את התורה ברבים, ולעודד הצטרפות אנשים נוספים לקבוצה מתוך הזדהות עם ערכיה. אין מ דובר בקבוצה הפועלת בתוכה פנימה. מ דובר בהתארגנות המבקשת לפרוץ את גבולותיה, ולהגיע ליעדים נרחבים יותר בדרך של פרסום תיעוד הנוגע לתורתה, מפגשיה ומעשיה האלימים, לצורך השגת תמיכה, אהדה וחיזוק מגורמים נוספים.

הראיות לכאורה

8.

בית המשפט המחוזי סקר ובחן את ראיות התביעה בקפידה וביסודיות מרובה. אין ספק בעיני, כי צדק בקובעו כי קיימת תשתית ראיות בעלת עוצמה מספקת, ואף למעלה מכך, המצדיקה הנחה בדבר קיום יסוד סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו (פרט לעבירת באישום השביעי שהוצאו מן המנין בהסכמת התביעה).

הראיות לכאורה כוללות הודייה של העורר באמרותיו, אימרות מפלילות של נאשמים אחרים, סרטונים בהם נראים הנאשמים, והעורר ביניהם, בפעולות מפלילות,

והסברי הנאשמים למה שנראה בסרטונים, ובכלל זה, הסברי העורר בחקירתו במשטרה.

אשר לחברותו של העורר בתא הניאו נאצי, מצויות ראיות שונות המערבות אותו בחברות בתא. על אלה נמנות, בראש וראשונה הודאותיו של העורר עצמו. העורר הודה שהיה מעורב בפעילות בתא, ידע כי מ דובר

בפעילות ניאו-נאצית, לקח חלק בהצדעה נאצית, צילם תמונות מפעילות התא, ולקח חלק בפעילויות האלימות של הקבוצה.

9.

העורר עצמו הצביע על חבריו מהתא, זיהה שמונה מבין תשעת חברי התא (הודעה מיום 4.9.07). הוא הודה כי ידע שהם נאצים, וציין כי היה לו מעניין להתקשר עמם. הוא הודה שיחד עם חבריו הצדיע במועל יד, והשתתף עמם בהכאת האדם בשירותים בתחנה המרכזית "כי היה הומו", לדבריו (הודעה מ-4.9.07). כן התייחס להשתתפותו בתקיפה האלימה על חסרי הבית, ומספר כי הוזמן לקחת חלק באירוע של הקבוצה לכבוד יום ההולדת של היטלר (שם). בסרטונים, מופיע העורר עם אחרים כשהם מצדיעים במועל יד, ויחד עימם הם אומרים אמירות גזעניות כנגד יהודים. בתמונות, נראים כל חברי הקבוצה והעורר ביניהם, מצדיעים במועל יד, ועיון בתמונות שונות מצביע על כך שהעורר נכח בפגישות של חברי התא. חברים לתא מעידים בהודעותיהם כי העורר חבר אל הקבוצה ולקח חלק בפעילותה (למשל משיב 6 בהודעה מיום 4.9.07 (ש' 136-141)).

בהקשר לאישום 2 , ישנן מספר אמרות מפלילות של נאשמים אחרים המערבים את העורר באירועים הפליליים. משיב 6 מפליל באמרתו מ-4.9.07 את העורר במעורבות באירוע נשוא אישום זה, כשהוא מזהה אותו בסרטון המתעד את האירוע. משיב 8 גם הוא מפליל את העורר במעורבות באירוע, תוך שהוא נותן הסברים לאירועים המוסרטים בסרטון (אמרה מיום 9.9.07). בסרטון עצמו ניתן לזהות את העורר כמי שלקח חלק

באירוע.

אשר לאישום 5 , העורר הודה שלקח חלק באירוע נשוא אישום זה (הודעה מיום 5.9.07). משיב 6 גם הוא מפליל את העורר ביחס לאישום זה (אמרתו מיום 4.9.07 המתייחסת לסרטון שהוצג בפניו לגבי אותו אירוע). מהסרטון עצמו עולה כי העורר לקח חלק באירוע זה.

באישום שישי ,

הודה העורר במפורש בכך שהיה מעורב בהכאת בחור בחדר השירותים בתחנה המרכזית בתל-אביב, בחשד שהוא הומוסקסואל (הודעה מיום 5.9.07). משיב 8 מפליל את העורר באירוע זה בהודעתו מיום 9.9.07. הסרטון עצמו מתאר את האירוע.

באישום שמיני , נאשמים 6 ו-8 מפלילים את העורר (הודעה מיום 4.9.07). והוא הדין בנאשם 8 (הודעות מיום 4.9.07 ו-9.9.07 בהתאמה). הסרטון עצמו מצביע על מעורבות העורר באירועים.

באישום 11 , משיב 6 מפליל את העורר (הודעה מיום 4.9.07). והוא הדין במשיב 2

(הודעה מיום 4.9.07), גם הסרטון עצמו מפליל את העורר כמי שהיה מעורב בארוע זה.

ראיות אלה, הן לפרטיהן, והן במכלול, מניחות תשתית ראייתית למעורבות העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

10.

טוען ב"כ העורר כי אמרות השותפים אינן קבילות מבחינה ראייתית כנגד העורר אם השותפים לא יעידו במשפט המתנהל כנגד כולם במסגרת כתב אישום אחד. יש לאמץ את גישת בית משפט קמא אשר דחה טענה זו.

כפי שציין בית המשפט המחוזי בצדק, חומר הראיות לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים נבחן לעת זו באמצעות מבחני הסתברות, היגיון ושכל ישר, ולא באמצעות מבחני קבילות נוקשים. בשלב זה, הקריטריון להסתמכות על אמרות השותפים, הנאשמים באותו כתב אישום הוא – האם קיים סיכוי סביר שבסופו של יום תהפוכנה אמרותיהם לראיות רגילות קבילות שניתן להסתמך עליהן. בחינת הפוטנציאל הראייתי מצדיק במקרה זה הערכה כי השותפים יעידו במשפטם להגנתם, במיוחד לאור חומרת העבירות והמשמעות הראייתית של שתיקתם באם לא יעידו (בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(2) 64). מכאן, יש גם להניח לצורך ההליך שבפנינו, כי ניתן יהיה להציג את אמרותיהם במשטרה אגב מתן עדותם, ולהשתמש בהן כחומר מפליל כנגד העורר (בש"פ 5858/05 אבו עמרה נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(3) 468). לפיכך אין הצדקה להתעלם בשלב זה מהערך הראייתי של אמרות השותפים, וניתן וראוי להתחשב בהן במסגרת הערכת מכלול הראיות שבתיק התביעה לצורך הכרעה בהליך מעצר עד תום ההליכים.

התשתית הראייתית הכוללת היא, אפוא, מלאה ומספקת לצורך הליך המעצר. פירוט רב של חומר הראיות, והצלבתן זו עם זו, מובא בהחלטתו המפורטת של בית משפט קמא. יש לאמץ את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה תשתית הראיות מניחה יסוד לכאורי להוכחת העבירות המיוחסות לעורר על פי כתב האישום.

עילות מעצר

11.

העבירות המיוחסות לעורר מצביעות על מסוכנות בעלת חומרה ייחודית הנשקפת לציבור בישראל מפני העורר וחבריו לתא הניאו-נאצי. מסוכנות זו נובעת, בראש וראשונה, מתופעת ההתארגנות של חבורת אנשים לפעילות אידיאולוגית שהציבה לה למטרה להחיות רעיונות נאציים, ולהפיצם ברבים. וכל זאת במדינת ישראל, שחלק מתושביה נימנים עדיין על ניצולי שואת אירופה, שהתרגשה על עמי העולם המערבי על יסודות התורה הנאצית, אשר הביאה להשמדת ששה מליון יהודים, ופעלה להשמדת מיעוטים אתניים אחרים, שגם אותם בקשה להכחיד מן העולם.

התופעה המחרידה שנחשפה בארועים נשוא הפרשה שלפנינו מזכירה

כבמיקרוקוסמוס, ארועים הסטוריים עולמיים והרי-גורל שהתרחשו אך לפני מספר עשורים. יש דמיון מחריד באידיאולוגיה בין הימים ההם לימים אלה, ויש דמיון קשה בנחישות האידיאולוגית המבקשת שלא להותיר את התורה הגזענית בגדר רעיון מופשט לא ממומש, אלא ליישמה הלכה למעשה, בחיי היומיום – לפגוע, להכות, להתעלל ולהפיל את כל מי שמוגדר על פי התורה כנחות, כחלש, או כשונה. לפעילות הקבוצה בענייננו יש גם אופי מיסיונרי – להפיץ את תרבות הרשע הזו ברבים, ולעשות נפשות לרעיון הגזע העליון. ואכן, חברי הקבוצה, והעורר ביניהם, פעלו ליישום התורה על ידי פגיעה מתוכננת בחבורה של אנשים תמימים עוברי אורח, שהשתייכו, על פי מושגיהם, לקטיגוריות נחותות של בני אדם, והתעללו באכזריות בבני אדם חסרי הגנה שפגשו באופן מקרי ברחוב ופגעו קשות בגופם ובכבודם. הם הקפידו לצלם ולתעד את מעלליהם כדי שישארו חרותים בזכרון, וכדי שישמשו לאחרים מזון למחשבה, ואפשר אף להשראה רעיונית שניתן לתרגמה לשפת המעשה.

המחשבה כי תופעה מעין זו עשויה להתרחש בישראל אך מספר עשורים לאחר השמדת חלק גדול מהעם היהודי בשואת אירופה קשה לתפיסה. היא מהווה ארוע חריג, בעל אופי ייחודי בהליך הפלילי המוכר בישראל; היא מחייבת התייחסות משפטית הלוקחת בחשבון את הסיכונים הנובעים ממנה בראייה מיוחדת שיש בה מן ההשלכה ההסטורית מחד, ודאגה להווה ולעתיד מנגד. היא מחייבת לבער את זרע הפורענות הזה, באם יוכח כי נתקיים, באופן שלא ישאר ממנו שריד, כדי להגן לא רק על שלומם ובטחונם של הפרטים בחברה הישראלית, בלא קשר למוצאם, לצבעם, למינם, או להשתייכותם האתנית. ביעורה של התופעה מתחייב לא פחות מכך כחלק מהשמירה על מערכת הערכים הדמוקרטיים של החברה הישראלית, ומההגנה הניתנת במסגרתם לכל אדם באשר הוא אדם.

ההתייחסות לתופעות חברתיות בישראל שיש בהן גרעין של גזענות או הסתה לגזענות מתאפיינת בגישה של הוקעת התופעה מן היסוד, בהיבטים שונים של חיי החברה. מעשי הסתה לגזענות נחשבים עבירות פליליות על פי חוק העונשין (סעיפים 144א עד 144ד ל חוק העונשין, התשל"ז -1977; ע"פ 2831/95 הרב עידו אלבה נ' מדינת ישראל, פד"י נ(5) 221 (פסקה 9 לפסק דינו של השופט מצא). הצורך להוקיע ולבער את תופעת הגזענות מהנוף החברתי בישראל הביא לפסילת רשימות לכנסת שיש במצעיהן אלמנטים גזעניים. בחוק יסוד: הכנסת בסעיף 7א נאסרה השתתפות רשימת מועמדים שיש במטרותיה או במעשיה משום הסתה לגזענות (ראו גם סעיף 63 ל חוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב), התשכ"ט -1969, וסעיף 5 ל חוק המפלגות, ה תשנ"ב-1992); וכן: אב 11280/02 ועדת

בחירות מרכזית נ' טיבי , תק-על 2003(2) 1318; רע"א 7504/95 יאסין נ' רשם המפלגות ; רע"א 2316/96 איזקסון נ' רשם המפלגות ) השימוש בביטויי גנאי המשווים בישראל אדם לנאצי הוכר, בנסיבות מסוימות, כ"לשון הרע" בניגוד ל חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה -1965 (רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר מיום 12.11.06). מכלול ההיבטים השוללים את הלגיטימיות של הגזענות בצורותיה השונות משתלב בהכרזה על הקמת המדינה, בה נכללה הצהרה לפיה " מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע, ומין, ותבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות... "

עקרון השוויון בין כל האדם בישראל הוא אבן פינה ביסודות המשטר עליהם הוקמה מדינת ישראל בצל שואת אירופה. לפיכך, גילוי תופעות של אידיאולוגיה ניאו נאצית, המתממשת הלכה למעשה בתחומי החברה הישראלית, מחייב התייחסות מיוחדת של רשויות אכיפת החוק בישראל.

המסוכנות הקשה העולה מהמעשים המיוחסים לבני החבורה בענייננו, והעורר בכללם, משלבת מסוכנות אידיאולוגית עם מסוכנות הטמונה במימוש האידאולוגיה, הלכה למעשה, באמצעות מעשי אלימות ותוקפנות המופנים כלפי אנשים תמימים חסרי הגנה. שילוב זה אוצר בחובו מסוכנות בעלת עוצמה מיוחדת, שמצטרפת אליה גם מגמה להפיץ את התורה והפעילות באמצעות פרסום ואמצעים ויזואליים בערוץ תקשורת. עוצמת המסוכנות גוברת על רקע ביצוע, לכאורה, של העבירות החמורות הללו בישראל, שחלק מתושביה נפלו קרבן לתורה הנאצית ואבדו את משפחתם בגלגלי ההשמדה שהפעילו הוגיה. המחשבה כי בישראל תתכן אי פעם פעילות ניאו-נאצית שתמצא אוזן קשבת אצל ציבור גולשים באינטרנט, מצביעה על תעוזה ונחרצות עבריינית מן הסוג הקשה, המאיים והמסוכן ביותר. המסוכנות הייחודית הנילווית לעבירות בענייננו, מקרינה על שיקולי המעצר בהליך זה.

סוג זה של עבירות אידיאולוגיות ניאו-נאציות, שמצאו את ביטויין המעשי לא רק במפגשים אידיאולוגיים אלא גם בתקיפות אלימות והתעללות אכזרית בקרבנות תמימים, אינו סובל, ככלל, שוליים של סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד, או חלילה, לאפשרות של שיבוש ההליך השיפוטי על דרך הימלטות או השפעה על עדים. מדובר, לכאורה, בתופעה עבריינית ייחודית באופייה, המחייבת גישת אכיפה נחרצת, כדי לבער בעודו באיבו את גרעין הסכנה שהתארגנות בעלת מאפיינים ניאו-נאציים טומנת בחובה. ככלל, קשה לראות בעבר נקי ובגיל צעיר משום מענה למסוכנות הטמונה בתופעה והמאפיינת את המעורבים בה. מירווח הסיכון שניתן לקחת בפני אפשרות להישנות התופעה שואף לאפס. בסוג זה של עבירות, באיזון בין זכותו של נאשם לחירותו האישית, לבין אינטרס הציבור למנוע כל אפשרות להתרחשות נוספת של עבירות דומות, גובר בבירור האינטרס האחרון. בענייננו, קיימת מסוכנות בעלת עוצמה מיוחדת במובנים האמורים.

חלופת מעצר

12.

המסוכנות העולה מהעבירות המיוחסות לעורר, על רקע התחברותו לחברי התא, ונוכח מעורבותו במפגשים האידיאולוגים הניאו-נאציים וכן בשרשרת מעשי האלימות הפיסיים הקשים והאכזריים כלפי עוברי אורח תמימים, כחלק מקידום תורה גזענית, אינה מתירה, לטעמי, אפשרות להחלת חלופת מעצר בעניינו אשר תגשים את מטרת המעצר, תוך פגיעה פחותה בחירותו האישית. כעולה מהראיות לכאורה, המעורבות האידיאולוגית של העורר בתורה הניאו-נאצית, ופעילותו בקבוצה, שהשתרעה על פני חודשים ארוכים, ואשר בקשה ליישם, הלכה למעשה, את התורה בדרך של התעללות אלימה בקרבנות תמימים, מצביעות על עיוות אנושי ואישיותי מסוכן, המקשה לתת אימון בעורר, ולאפשר את יציאתו לחופשי בטרם הסתיים משפטו. עוצמתן של העבירות, והמסוכנות הנשקפת מהן, והעובדה כי הן בוצעו בחבורה מאורגנת, מעלה חשש של ממש כי שחרור העורר עלול להיות מנוצל, בין היתר, למטרות לא ראויות, הכרוכות בהמשך הקשר הפסול, באמצעים כאלה או אחרים, עם מי מחברי הקבוצה, וקידומה של פעילות סמויה שנועדה לטפח את האידיאולוגיה ולהטמיעה. כן אין לבטל חשש מפני אפשרות הימלטות העורר לאור חומרת העבירות, והפחד מפני חומרת הענישה במקרה של הרשעה. עוד יש לומר, כי שחרור בחלופה עלול להיות מנוצל לשיבוש עדויות במשפט שמהלכיו טרם נכנסו להילוך ממשי, ואשר כרוכים בו נאשמים רבים, שקיימת אינטראקציה עניינית ביניהם - עובדה העלולה להיות בעלת משקל בנסיונות לשבש הליכי גביית ראיות תקינים.

13.

בית המשפט המחוזי, בהתייחסותו היסודית והמעמיקה, ראה להורות על תסקיר מעצר בעניינו של העורר, חרף ספקותיו כבר בשלב הדיון בדבר נאותותה של חלופה כזו בנסיבות ענין זה. הוא לקח בחשבון לצורך כך את גילו הצעיר של העורר, והיותו חסר עבר פלילי. תסקיר המבחן מיום 5.12.07 מנתח את נסיבותיו האישיות של העורר, וקובע בין היתר, כי על רקע מאפייניו האישיותיים, "קיים סיכון גבוה להישנות עבירות דומות בעתיד" . שירות המבחן אמנם התרשם לטובה ממשפחתו של העורר, אך בשל טעמים הקשורים בגילו הצעיר, באופי החשדות כלפיו, ומאפייני אישיותו, הטיל ספק ביכולת המשפחה למנוע לאורך זמן היווצרות קשרים חברתיים בינו לבין גורמים בעייתיים בכלל, ולהדוף אפשרות חידוש הקשר עם המעורבים בפרשה, בפרט. לפיכך, לא ראה להמליץ על חלופת מעצר בעניינו.

יש לאמץ מסקנה זו.

מסקנה זו בעינה עומדת, חרף גילו הצעיר של העורר, וחרף חוות הדעת הפסיכודיאגנוסטית של ד"ר נעמי כהן, והנתון בדבר העדר רקע פלילי בעברו.

14.

יש לציין, כי ביום 13.1.08 ניתנה החלטתו של בית משפט זה בבש"פ 10734/07 פלוני נ' מדינת ישראל (כב' השופט מלצר), המתייחסת לנאשם 7 בפרשה זו, שהוא קטין שטרם מלאו לו 18. קטין זה שוחרר לחלופת מעצר באותה החלטה. יש לציין, כי מ דובר בקטין, אשר תסקירי המבחן לגביו היו חיוביים, והמליצו על חלופת מעצר. כמו כן, ניתן משקל לחלקו המינורי של אותו קטין בפרשה, לעברו הנקי, ולתכנית הנוקשה שהוצעה כחלופה לשחרורו. אין ללמוד גזירה שווה מאותו ענין לענייננו – בו מ דובר

בבגיר, אף שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, אשר לקח חלק פעיל בפעילות התא על כל היבטיה, הפסיביים והאקטיביים כאחד, ומי שתסקיר המבחן לגביו לא כלל המלצה כלשהי, ואף הצביע גם כיום על קיום מסוכנות מצדו לביצוע עבירות נוספות בעלות תוכן ורקע דומה.

15.

לאור המשקל המצטבר של הטעמים המובאים לעיל, יש לדחות את הערר ולאשר את החלטת בית המשפט המחוזי, אשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר.