בש"פ 2947/08 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.3.08 במסגרת ב"ש 93260/07 (כבוד השופט ג' נויטל), אשר הורה על שחרור המשיב למעצר בית מוחלט, בבית הורי המשיב, בתנאים שונים כמפורט בהחלטה הכוללים, בין היתר: הפקדה במזומן על סך 50,000 ש"ח; ערבות עצמית וצד ג' של הורי המשיב על סך 100,000 ש"ח כל אחת, שיפקחו על המשיב 24 שעות ביממה; הפקדת דרכון ואיסור יציאה מן הארץ ובנוסף – איזוק אלקטרוני. בית המשפט קמא עיכב את ביצוע ההחלטה ב-48 שעות שתחילתן ביום 30.3.08 בשעה 11:02.

2.

ביום 8.9.07 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום נגד המשיב ונגד שבעה נאשמים אחרים, המייחס למשיב ולנאשמים האחרים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ), תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזענות או עוינות כלפי ציבור לפי סעיף 379 יחד עם סעיף 382(א) יחד סעיף 144ו לחוק העונשין; עבירה של פרסום הסתה לגזענות לפי סעיף 144ב יחד עם סעיף 29ב לחוק העונשין ועבירה של החזקת פרסום גזעני לפי סעיף 144ד לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, חברו הנאשמים לאדם בשם "דימה" שנמלט לחו"ל, לשם ביצוע פעילות ניאו-נאצית במהלך השנים 2007-2005. במסגרת זו הקימו הנאשמים תא שנשא את הכינוי "פטרול 36" וקיימו מפגשים רבים בהם שתו לשוכרה, הצטלמו במועל יד, עסקו באידיאולוגיה ניאו-נאצית וגזענית ודנו באופן יישומה. כך, בהזדמנויות שונות תקפו הנאשמים ודימה עוברי אורח בשל גזעם או דתם, כאשר בין קורבנותיהם פועלים זרים, "הומלסים" ואנשים כהי עור. למשיב עצמו מיוחסים שבעה אישומים – הראשון, השני, הרביעי, החמישי, השישי, השביעי והשמיני.

על פי האישום הראשון , צילמו המשיב ושני נאשמים נוספים סרטון ניאו-נאצי, בו הם מופיעים כשהם עומדים בשורה ברחוב אלנבי בתל-אביב והנאשם 4 נושא מסר גזעני אל המצלמה באומרו: "אנחנו ניאו-נאציים הרוסים, ימניים, בוחרים ב- NS דור חדש בוחר ב- NS כדי לנקות את המדינה ממכוערים שהורסים את עולמנו וזאת למען אנשים לבנים." עם תום הנאום, מצדיעים שלושת הנאשמים במועל יד תוך שהם קוראים "זיג הייל". יצויין כי על פי אישום זה מואשמים הנאשמים 1-2 בביצוע מעשים נוספים אשר אינם מיוחסים למשיב.

על פי האישומים השני, הרביעי, החמישי, השישי, השביעי והשמיני , קשרו המשיב, דימה ונאשמים נוספים קשר לביצוע פשע במסגרתו יאתרו עוברי אורח על רקע גזעם, צבעם או נטיותיהם המיניות, לרבות עובדים זרים ממוצא אסייתי, כהי עור, "הומלסים", נרקומנים והומוסקסואלים, יתקפו אותם בחבורה, יצלמו את התקיפה, יערכו את הסרטון ויפרסמו אותו מתוך מטרה להסית לגזענות. לשם ביצוע תוכנית זו, יצאו המשיב, דימה והנאשמים הנוספים לחוצות תל-אביב, באיזור התחנה המרכזית, רחוב אלנבי ו"גן אשכול" ותקפו באכזריות רבה עוברי אורח כאמור לעיל, תוך שהם חובטים בהם, מכים אותם, מפילים אותם על המדרכה ובועטים בהם. בכל אחת מהפעמים תקפו נאשם אחד או מספר נאשמים את עובר האורח והיתר צפו בו וצילמו את מעשיו, תוך שמפעם לפעם מצדיעים הם במועל יד. לאחר מכן, ערכו הנאשמים את הסרטון שצולם באירועים אלו, והוסיפו לו סמל של גולגולת עם הכיתוב " patrol 36 " או " patrol 36.6 oj rolik ", טשטשו את דמויותיהם והוסיפו שירי רקע בגרמנית וכרזה ניאו-נאצית. לבסוף, העלו הנאשמים את הסרטון לאתר youtube או לאתר פורמט 18, העבירו אותו ביניהם ושמרו אותו במחשביהם. יצויין כי למעט מקרה אחד באישום השני, לא מיוחסת למשיב השתתפות פעילה באיזו מן התקיפות המתוארות באישומים הנ"ל.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 6.11.07 נעתר בית המשפט קמא לבקשה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קמא ציין כי מסוכנותו של המשיב, לאור מעשיו הלכאוריים, חמורה בנסיבותיה, במניעיה הגזעניים ובמסגרתה האידיאולוגית הניאו-נאצית. עוד קבע בית המשפט קמא, כי נוכח המפורט בתסקיר שירות המבחן, קיים סיכון למעורבות חוזרת בפלילים מצד המשיב וכי חלופת המעצר שהוצעה (מעצר בית בפיקוח סבתו של המשיב משעות הבוקר ועד הערב ובפיקוח הוריו של המשיב בשעות הערב ובלילה), אינה חלופה הולמת מאחר ולא ניתן לראות בסבתו של המשיב דמות סמכותית שתוכל לקיים את חובת הפיקוח ולהפחית את מסוכנותו של המשיב.

4.

המשיב הגיש ערר על החלטתו זו של בית המשפט קמא וביקש כי בית המשפט קמא יבחן חלופת מעצר חדשה אשר טרם נבחנה על ידו. ביום 10.2.08 החליט כבוד השופט א' לוי (בש"פ 988/08) להחזיר את התיק לבית המשפט קמא, על מנת שזה יבחן את חלופת המעצר החדשה שהוצעה על ידי המשיב והורה על הגשת תסקיר שירות מבחן נוסף לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו הנ"ל קבע כבוד השופט לוי כדלקמן:

"נראה לי כי ייטיב בית המשפט המחוזי לעשות אם ישוב ויבדוק את החלופה המוצעת החדשה, ובעקבות כך יחליט אם תרופתו של העורר במעצר מאחורי סורג ובריח בלבד. למען הסר כל ספק, אני טורח להבהיר כי אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה כלשהי כיצד יש לנהוג בעורר, והעניין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, כפי שגם למשיבה שמורות טענותיה".

5.

ביום 30.3.08 החליט בית המשפט קמא (כבוד השופט ג' נויטל) לשחרר את המשיב ממעצרו לחלופת מעצר בביתו בפיקוח מלא של הוריו ובתנאים מגבילים שונים שפורטו בתמצית לעיל.

6.

בית המשפט קמא ביסס את החלטתו בין היתר על ההמלצה הכלולה בתסקיר המעצר המשלים מיום 26.2.08, לפיה ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ראויה. לפי תסקיר זה:

" להערכתנו , על רקע גילו הצעיר, מעצרו הממושך, כאשר הוא נעדר עבר פלילי קודם, ולהערכתנו הוא אינו מאופיין בדפוס התנהגות אלים מושרש, אלא כאמור מדובר בדפוס התנהגות הקשור להשפעה חברתית שלילית, בעיתוי הנוכחי, ניתן לשחררו לחלופת מעצר ראויה".

7.

שמעתי בקשב רב את טענותיה של באת כוח המבקשת, עו"ד א' פטל, שתמציתן כדלקמן:

7.1

מסוכנותו של המשיב, הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום הבולטים בחריגותם, וכן מהמפורט בתסקיר שירות המבחן, הינה מסוכנות מוחשית וממשית ואין בחלופת המעצר המוצעת כדי להפיג מסוכנותו זו. חומרתן של העבירות שבביצוען הואשם המשיב היא כה גדולה, עד שבית משפט זה, בהחלטה מיום 13.3.08 בעניינו של הנאשם 5 באותה הפרשה (בש"פ 89/08 נזבצוב נ' מדינת ישראל , ניתנה על ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה) ציין, כי סוג זה של עבירות "אינו סובל ככלל, שוליים של סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד".

7.2

טעה בית המשפט קמא כאשר פירש את החלטתו של כבוד השופט א' לוי כהחלטה המחייבת אותו להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

7.3

הערכת שירות המבחן לא השתנתה גם בתסקיר המעצר המשלים, ולפיה המשיב מתקשה לערוך תהליך של בירור עצמי לגבי המניעים והרקע העומדים בבסיס

המעורבות שלו בחבורה הניאו-נאצית.

7.4

המשיב נעצר בשובו מחו"ל וטען כי לא היתה לו כוונה להימלט מן הארץ, אלא לבקר את חבריו ברוסיה. יציאתו של המשיב את הארץ יש בה כדי לעורר חשש להימלטות המשיב מאימת הדין.

יצויין כי למרות שטענה זו לא פורטה בהודעת הערר, היא הועלתה על ידי באת כוח המבקשת במהלך הדיון בפניי.

7.5

גם מעורבים אחרים בפרשה היו קטינים בעת ביצוע העבירות המיוחסות להם והם בעלי מאפיינים אישיותיים דומים לאלו של המשיב ואף על פי כן מצא בית משפט זה, בהחלטות של כבוד השופטים י' אלון (בש"פ 9320/07) וע' ארבל (בש"פ 700/08), לדחות את העררים על החלטות בית המשפט קמא בדבר הארכת מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם.

8.

באת כוח המשיב, עו"ד סיניה מוזס-חריזי, טענה בפניי את הטענות שתמציתן כדלקמן:

8.1

המשיב היה קטין במשך כל תקופת ביצוען של העבירות, הוא הפסיק ביוזמתו את הקשר עם "החבורה" והוא היחיד מבין הנאשמים שלא נמצא במחשבו ולו "בדל" של חומר שעניינו תכנים גזעניים-ניאו-נאציים.

8.2

בית המשפט קמא בחן, בהנחיית בית משפט זה, את חלופת המעצר החדשה שהונחה בפניו ואת תסקיר המעצר המשלים, והגיע לכלל מסקנה כי חלופת המעצר החדשה יש בה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות המשיב וכי מסקנה זו מתיישבת עם גילו הצעיר של המשיב, מעצרו הממושך (כשבעה חודשים לערך) והתרשמותו החיובית של שירות המבחן ושל בית המשפט קמא מהוריו של המשיב כגורמים מפקחים מתאימים.

8.3

אין מקום שבית משפט זה, במסגרת החלטתו בערר זה, ישמש כמעין ערכאת ערעור על החלטתו של כבוד השופט א' לוי בבש"פ 988/08 הנ"ל.

עוד ביקשה באת כוח המשיב להסב את תשומת הלב לכך שבהחלטת כבוד השופט לוי, הושם דגש על היותו של המשיב קטין.

8.4

באת כוח המשיב ביקשה לציין גם את נכותו של המשיב (חירשות ברמה של 60%) שזכתה להתייחסות על ידי שירות המבחן, את העובדה שהוא בן למשפחה נורמטיבית, יהודי שאינו מתנכר ליהדותו (שהינו נכד לניצולת שואה) ואת העובדה שנטל אחריות למעשיו, שהעבירות המיוחסות לו בוצעו כשהיה קטין, תלמיד כיתה י', שנגרר – בשל מצבו הנפשי המיוחד ונכותו – אחרי אחרים. עוד ביקשה להדגיש כי המשיב היה מעורב בשתי עבירות תקיפה וכי בשאר העבירות שבכתב האישום הוא היה מעורב באופן פסיבי, כצופה מן הצד.

8.5

לסיכום טיעוניה ביקשה באת כוח המשיב לאבחן בין המקרה נשוא החלטתה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה (בש"פ 89/08 הנ"ל), בו דובר בעורר שמסוכנותו גבוהה ואשר תסקיר המעצר שהוכן בעניינו לא המליץ על חלופת מעצר, לבין המקרה שבפניי, בו צויין בתסקיר המעצר כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ראוייה.

9.

אין חולק כי המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום הינם איומים ומצמררים. תקיפתם של עוברי אורח תמימים, על רקע מוצאם והשתייכותם האתנית-לאומית בלבד, מלמדת על אלימות, רוע ורשעות שאין להם הסבר ושהדעת אינה סובלתם. למותר לציין כי מעשים אלה מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מן הנאשמים בכלל ומן המשיב בפרט, כפי שפורט בהרחבה בהחלטתה של כבוד השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 89/08 הנ"ל.

עם זאת, כלל ידוע הוא כי גם במקרים בהם קיימת עילת מעצר, שומה על בית המשפט לבחון האם קיימת חלופת מעצר אשר תשיג את תכלית המעצר באמצעי שמידת פגיעתו בחירות המשיב הינה פחותה. בכלל זה, יש לשקול שורה ארוכה של שיקולים, לרבות: קיומו של עבר פלילי לעומת עבר נקי; מהות העבר הפלילי אם ישנו; גיל; מספר האישומים; נסיבות הביצוע של כל אחד מהאישומים ועוד. [ראו למשל: בש"פ 11053/05

אל אסד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.12.05); בש"פ 1760/07 גבאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.3.07); בש"פ 6367/06 מימון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.8.06)]. בדרך זו הלך בית המשפט קמא, שעה שסמך את החלטתו על המלצתו של שירות המבחן, אשר נתן דעתו והתייחס לכל השיקולים הללו, כמפורט לעיל.

10.

לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענותיהם של שני הצדדים ובחנתי את האסמכתאות שאליהן הופניתי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

11.

המשיב ישוחרר לחלופת המעצר אותה קבע בית המשפט קמא, לאחר הסדרת האיזוק האלקטרוני המהווה תנאי לשחרור, כאשר בנוסף על התנאים המגבילים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו דנן, יתווספו התנאים שלהלן:

א.

במהלך כל התקופה בה ישהה המשיב במעצר בית מוחלט, לא יהיה בבית מחשב או כל אמצעי תקשורת אלקטרוני אחר המאפשר תקשורת וחל עליו איסור מוחלט לעשות שימוש בכל אמצעי תקשורת שהוא, לרבות מחשב ומכשיר טלפון.

ב.

המשיב יועמד בפיקוח מעצרים של שירות המבחן למשך שישה חודשים.