בש"פ 11053/05 אנואר אל אסד נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא אבידע) מיום 23.11.05 בב"ש 21844/05, בגדרה נדחה ערר שהוגש מטעם העורר על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (השופט באומגרט) מיום 6.11.05 בב"ש 8561/05, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 4735/05.

ב.(1) נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות סמים. לפי הנטען בכתב האישום, במועד 29.3.05 מכר העורר לסוכן משטרתי 5.299 גרם של סם מסוכן מסוג הרואין בתמורה ל-600 ש"ח, ובמועד 29.5.05 מכר העורר לסוכן 18.03 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין בתמורה ל-5,600 ש"ח; זאת כשהוא מסתייע בכל פעם באדם אחר וברכב. בנוסף נטען, כי במועד 17.3.05 סיכם העורר למכור לסוכן 5 גרם סם מסוכן מסוג הרואין בתמורה ל-650 ש"ח. העסקה בוטלה על ידי הסוכן. עוד נטען, כי במועד 4.4.05 סיכם העורר עם הסוכן שישיג לו 200 או 300 גרם של סם מסוכן מסוג הרואין.

העורר הואשם בעבירות של סחר בסמים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ועסקה אחרת בסם לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירות של הסתייעות ברכב לביצוע עבירה לפי פקודת התעבורה.

(2) ביום 6.10.05 הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. נקבע כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה, וכן חזקת מסוכנות על-פי טיב עבירות הסמים המיוחסות לו. עוד נקבע כי נוכח האיומים שהופנו כלפי הסוכן המשטרתי ונגד משפחתו קמה נגד העורר עילת מעצר בגין חשש לשיבוש הליכי משפט. בנוסף נקבע עוד, כי אין בנמצא חלופת מעצר הולמת לאיין את המסוכנות והחשש לשיבוש הליכי משפט.

(3) ביום 23.11.05 דחה בית המשפט המחוזי ערר שהוגש מטעם העורר על ההחלטה, בקבעו כי גם אם יימנע הסוכן ממסירת עדות נגד העורר עדיין קיימות ראיות לכאורה נגדו, בנוסף לחזקת המסוכנות הסטטוטורית. עוד נקבע כי אין מתקיימות נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות שחרור לחלופת מעצר, וכי חלופת המעצר המוצעת, שהיא בישוב ממנו יצא העורר לפעילות העבריינית המיוחסת לו, אין בה כדי לאיין את מסוכנותו.

ג.(1) בערר נטען כי יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר על מנת שלא להפלותו למול נאשמים אחרים באותן עבירות סמים, אשר הופללו גם הם על-ידי אותו סוכן משטרתי, וששוחררו לחלופות מעצר. עוד צוין כי העורר הוא ללא עבר פלילי, צעיר בן 25, וכי חלופת המעצר בפיקוח אחיו של העורר היא הולמת.

(2) התיקים הספציפיים שלגביהם טען בא כוח העורר במיוחד כי שולחו הופלה לעומת המשיבים בהם אשר שוחררו לחלופות, הגם שהופללו על ידי אותו סוכן משטרתי, הם תיקי בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב"ש 21532/05 מדינת ישראל נ' אלגדיפי ; ב"ש 21830/05 מדינת ישראל נ' אלעתייקה ; וכן ב"ש 21809/05 מדינת ישראל נ' אבו כף .

(3) באת כוח המשיבה ציינה כי גם אם באותו סוכן עסקינן, אין מדובר באותן פרשות. בנידון דידן המדובר בהרואין ובקוקאין, סמים קשים ביותר; אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בשלושה אירועים; אין גם נסיבות מיוחדות; ובתסקיר אין המלצה לשחרור לחלופה.

ד.(1) עיינתי בהחלטות השיפוטיות הנוגעות לאלגדיפי , אלעתייקה

ואבו כף וכן בתסקיר ובטיעוני הצדדים.

(2) כמובן כל מקרה נדון לנסיבותיו, אך שיקולים מרכזיים באשר לאפשרות לחלופה, כשזו נבדקת כמצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996, כשישנן ראיות לכאורה ויש עילת מעצר (ובענייננו סטטוטורית) עשויים לכלול את אלה: עבר פלילי לעומת עבר נקי, מהות העבר הפלילי אם ישנו, גיל, מספר האישומים ונסיבות כל אחד מהם. קיבוצם של אלה יחד מצביע על רמת המסוכנות. כשהמדובר בעבירות סמים תהא כמובן חשיבות לסוג הסם ולכמותו. תסקיר שירות המבחן עשוי – וזו אחת ממטרותיו - להוסיף אינדיקציות באשר ליכולת להפיג מסוכנות. תדיר ייחס בית המשפט חשיבות להמלצות שירות המבחן, אף אם לעתים לא יקבל אותן; ואם אין המלצה של השירות לחלופה, יש קושי גדול לבית המשפט לקבוע אחרת.

(3) בענייננו אכן המדובר באדם צעיר ועברו נקי; אך כששירות המבחן,שהוא "סמן שיקומי-טיפולי" של המערכת המוסדית, אינו ממליץ על חלופה – הדברים קשים. העורר הואשם בשלושה אישומים העוסקים בסמים הקשים הרואין וקוקאין. שירות המבחן שנדרש לעניינו אמנם התרשם חיובית מן החלופה שהוצעה כשלעצמה (אחי העורר), אך כתב: "לאור הפער הקיים בין חומרת האישומים המיוחסים לאנואר לבין תיאוריו את עצמו ותיאורי אחיו אותו, ולאור התבצרותו בעמדות נוקשות וחוסר נכונות לבחון עצמו ומעשיו, אנו מתקשים להעריך את מידת יכולתו להציב לעצמו גבולות הדרושים בשמירה על תנאי מעצר בית המותאמים לאופי האישומים. לאור זאת אין באפשרותנו לבוא בהמלצה כלשהי בעניינו".

(4) בית המשפט המחוזי נדרש להשוואה בין עניינו של העורר לבין הפרשיות האחרות שהועלו והנזכרות לעיל, וערך הבחנה ביניהן – ואכן, בחלק מן המקרים יש שוני באשר למהות הסמים, ובאחרים באשר להמלצות שירות המבחן. אין הנדון שקול איפוא לראיה.

(5) בשקלול איני רואה מקום להתערב בהחלטתם של שני בתי המשפט הקודמים, ולא אוכל איפוא להיעתר לערר.