בש"פ 9307/11 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (כב' השופטת ח' בן עמי) הורה על מעצרם של העוררים, שהינם קטינים, עד תום משפטם. השניים עוררים על החלטת המעצר.

2.

המשיבה הגישה שני כתבי אישום נפרדים נגד העוררים. כתבי האישום הינם זהים. בכל אחד מכתבי האישום נטען, כי השניים השליכו שני בקבוקי תבערה מלאים בבנזין לעבר חיילים ושוטרים שנמצאו במחסום במחנה הפליטים שועפט. העבירות המיוחסות לכל אחד מהעוררים הן: חבלה בכוונה מחמירה, נשיאה והובלת נשק, קשירת קשר לפשע וניסיון לתקוף שוטר בנסיבות מחמירות. האישום בעבירה האחרונה, זו של ניסיון לתקוף שוטר בנסיבות מחמירות, מתייחס לכך שאחד מבקבוקי התבערה התנפץ והבנזין שבתוכו נשפך על פניו של איש משטרה.

3.

כאמור, העוררים הינם קטינים. העורר 1 הינו יליד חודש ינואר 1995 ואילו העורר 2 הינו יליד חודש אוקטובר 1995. האירוע הנטען של זריקת בקבוקי תבערה התרחש ביום 21.10.2011. הסניגור המלומד הסכים בבית המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות לכאורה, אך העלה השגות לעניין משקלן של הראיות. כך נטען בין השאר, כי אין ליתן משקל נכבד להודאות של העוררים. זאת, משום שבידי כוחות הביטחון לא היתה כל תלונה לגבי האירוע המתואר בכתבי האישום וסיפור המעשה נשמע תחילה מפיותיהם של העוררים. רק בעקבות ההודאות שנתנו מסר השוטר, שהבנזין נשפך עליו, הודעה במשטרה. עוד טוען הסניגור שהתסקירים שהגיש שירות המבחן הינם חיוביים ועל כן מן הראוי לעשות שימוש בחלופת מעצר, באופן שהעוררים ישהו מחוץ לבתי משפחותיהם.

4.

סבורני, כי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על מעצרם של העוררים. אכן, מדובר בקטינים, אך לא ניתן להתעלם מן האופי המסוכן של המעשה המיוחס להם. זריקה של בקבוקי תבערה יוצרת סיכון ברמה גבוהה ביותר. אומנם, הסיכון לא התממש, אך נתון זה כשלעצמו אינו מפחית באופן משמעותי מאופיו המסוכן של המעשה. הכלל במקרים כאלה, כך דעתי, כי יש להורות על מעצר, אף כאשר מדובר בקטינים, אלא אם קיימות נסיבות יוצאות דופן. נסיבות כאלה לא הוצגו בפניי.

5.

אי לכך הנני מחליט לדחות את הערר.