בש"פ 8441/12 אמיר דיבס נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' כרמל ) מיום 19.11.2012 במ"ת 20889-11-12, במסגרתה הורה בית המשפט על החזקת העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו בתיק הפלילי.

תמצית הרקע העובדתי והליכי המעצר עד עתה

1.

כנגד העורר, אמיר דיבס (להלן: העורר ), וכנגד שישה נאשמים אחרים הוגש ביום 12.11.2012 כתב אישום שעניינו באירוע התפרעות אלים שהתרחש בכניסה למחנה הפליטים שועפט. באירוע ההתפרעות השתתפו כ-30 צעירים רעולי פנים, במהלכו יידו בקבוקי תבערה ואבנים לעבר עמדת כוחות הביטחון. על פי כתב האישום, יידו הנאשמים בקבוקי תבערה ואבנים לעבר עמדת כוחות הביטחון ולעבר כוחות תיגבור שהגיעו לסייע לשוטר שאייש באותה עת את העמדה. על פי כתב האישום, חלקו של העורר התבטא בהיערכות מבעוד מועד לצילום האירוע לשם הפצתו בהמשך באינטרנט ולצילומו בפועל. כמו כן, מייחס כתב האישום לכל הנאשמים (לרבות העורר) את ביצוע יידוי האבנים לעבר כוחות התיגבור.

בהתאם לכתב האישום יוחסו לנאשמים העבירות הבאות: קשירת קשר – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ייצור נשק – עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; גרימת חבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 274(1) ו-274(2) + סעיף 25 לחוק העונשין; התפרעות – עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין.

2.

ביום 15.11.2012 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בשאלת מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. באשר לעורר הוסכם שקיימות ראיות לכאורה בדבר מעורבותו באירוע. יחד עם זאת, טען בא כוח העורר כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו אינה גבוהה, וזאת נוכח גילו הצעיר (בן 21) והיעדר הרשעות קודמות. לפיכך נטען כי בנסיבות אלה יש להזמין תסקיר שירות מבחן בעניינו של העורר, על מנת לבחון חלופת מעצר ראויה.

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי בעניינם של שלושה נאשמים קמה חובה לקבל תסקיר שירות מבחן, נוכח היותם קטינים. באשר ליתר הנאשמים, ובהם העורר, נקבע כי אמנם מדובר בנאשמים צעירים נעדרי הרשעות קודמות, אולם "המעשים הלכאוריים המיוחסים להם הינם חמורים במיוחד, הייתה טמונה בהם סכנה ממשית לחיי אדם, המעשים נעשו בחבורה גדולה, תוך אובדן רסן מוחלט וגילוי 'דבקות במשימה'". לפיכך נקבע כי לא ניתן ליתן אמון בנאשמים אלו, כאשר אמון הינו מילת המפתח שעה שמדובר במעצר עד תום ההליכים. עוד נקבע כי המעשים מקימים מסוכנות אינהרנטית שאינה מאפשרת לשקול חלופת מעצר. לפיכך הורה בית המשפט על מעצרם של חלק מהנאשמים, ובהם העורר, עד תום ההליכים. לבסוף צוין כי העובדה שהעורר לקח חלק בצילום האירוע אינה מפחיתה מהמסוכנות שלו והוא ניצב באותו מעמד – כמבצע בצוותא – עם יתר הנאשמים.

נימוקי הערר ותשובת המשיבה

4.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד רמי עותמאן – שגה בית המשפט המחוזי כאשר החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים מבלי להורות לשירות המבחן להכין תסקיר לבחינת חלופות מעצר. נטען כי מעת שקמה עילת מעצר, ומבלי לזלזל בחומרת העבירות בנסיבות העניין, מוטלת על בית המשפט חובה לבחון חלופות מעצר שיאיינו את המסוכנות ואשר יוצעו על ידי העורר ועל ידי בני משפחתו, וגם לבחון את נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והאחרות של העורר (לרבות העובדה כי מדובר בנאשם צעיר בעל עבר נקי). נטען כי מעצרו של העורר הינו מעצר מניעתי ולא מעצר הרתעתי או עונשי. עוד נטען כי בתי המשפט נוהגים להורות על הכנת תסקיר שירות מבחן בעבירות חמורות יותר מהעבירות שמיוחסות לעורר בנסיבות דנן. באשר למעורבותו של העורר באירוע, נטען כי חלקו מתמצה בצילום האירוע ולא בזריקת אבנים או בקבוקי תבערה, כאשר הסעיפים שבכתב האישום שמתייחסים לכל הנאשמים הינם סעיפים כלליים, אשר מיוחסים לעורר כמבצע בצוותא ולא כמבצע עיקרי. נטען כי חומר הראיות שעוסק בעורר כולל שתי הודאות של שני מפלילים שאומרים שהעורר צילם את האירוע אך אינם אומרים שהוא זרק אבנים או בקבוקי תבערה.

5.

לטענת המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד אייל כהן – לעורר מיוחסת מעורבות באירוע ההתפרעות הן באשר לצילום האירוע והן כמשתתף פעיל שיידה אבנים. נטען כי בהודאותיהם של שני המפלילים נאמר שהעורר יידה אבנים בנוסף לצילום האירוע. מכל מקום, נטען כי חומר הראיות אינו נמצא לפני בית משפט זה במסגרת ההליך הנוכחי, אשר עניינו אינו בשאלת קיומן של ראיות לכאורה אלא בשאלה האם להורות על עריכת תסקיר בעניינו של העורר. עוד נטען כי מדובר באירוע חמור ומצמרר, במהלכו הסתער המון מתפרעים על עמדת ביטחון שהייתה מאוישת באותה עת על ידי שוטר אחד, תוך התארגנות וחלוקת עבודה. נטען כי חומרת האירוע מעידה על המסוכנות הטבועה בנאשמים כולם, לרבות העורר.

דיון והכרעה

6.

שאלה אחת בלבד ניצבת לפני במסגרת הערר דנן – האם יש מקום להורות בנסיבות העניין על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר על מנת לבחון היתכנותה של חלופת מעצר או שמא המסוכנות הטבועה באירועים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום מחייבת א-פריורית להורות על מעצר עד תום ההליכים.

7.

מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי כי המעשים המיוחסים לנאשמים הינם מעשים אלימים וחמורים, אשר מלמדים על מסוכנות לכאורה. אף אם אניח לטובת העורר (ומבלי לקבוע מסמרות) כי חלקו של העורר באירוע ההתפרעות התבטא "רק" בצילומו לשם העלאת הסרט לאינטרנט (ובהיערכות מוקדמת לשם כך), הרי שמדובר לכאורה בביצוע בצוותא על כל המשתמע מכך. יחד עם זאת, גם בנסיבות אלה מוטלת על בית המשפט החובה לבחון היתכנותה של חלופת מעצר, בהתאם לסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. כשלעצמי, כבר ציינתי בעבר כי כאשר ברור לחלוטין שאין בנמצא חלופת מעצר שתוכל להשיג את מטרות המעצר בדרך פוגענית פחות הרי שאין חובה להורות על עריכת תסקיר מעצר ולהוסיף עומס נוסף על שירות המבחן שמשאביו מוגבלים ממילא [ראו: בש"פ 7953/10 חאלדי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.11.2010) (להלן: עניין חאלדי )]. יחד עם זאת, העניין הינו, מטבעו, תלוי נסיבות, ואיני סבור שבנסיבות העניין ניתן לומר שעניינו של העורר משתייך במובהק לאותם מקרים שבהם אין בכלל טעם לערוך תסקיר מעצר.

אכן, בפסיקתו של בית משפט זה עוברת כחוט השני גישה מחמירה ביחס להתפרעויות שמלוות ביידוי אבנים ובהשלכת בקבוקי תבערה, לפיה מדובר בעבירות שהמסוכנות הינה אינהרנטית בהן [ראו, למשל: בש"פ 5688/12 אלהדי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.8.2012); בש"פ 233/12 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 16.1.2012); בש"פ 9202/09 עבאסייה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.11.2009). וכך גם כאשר מדובר בנאשמים קטינים: בש"פ 5109/08 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 12.6.2008); בש"פ 9307/11 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.12.2011)]. יחד עם זאת, בסופו של יום כל מקרה נבחן לגופו ועל פי נסיבותיו – בהתאם לתפקידו וחלקו של הנאשם באירוע ובהתאם לסוג האירוע ומידת חומרתו. בנסיבות העניין, ומבלי להקל ראש כהוא זה בחומרת האירוע דנן, סבורני כי יש מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, נוכח היעדר הרשעות קודמות בעברו ונוכח גילו הצעיר. יודגש, אין לקרוא לתוך החלטתי דבר שחורג מהאמור בה במפורש. למותר לציין כי עצם עריכת תסקיר המעצר אין בה כדי להקנות לעורר אינטרס הסתמכות כלשהו בדבר שחרורו האפשרי בהמשך לחלופת מעצר, כאשר לא ברור מה תהיה המלצת שירות המבחן וכאשר כלל לא ברור אם בית המשפט יקבל את ההמלצה [ראו עניין חאלדי ].

8.

נוכח האמור לעיל, דין הערר להתקבל במובן זה שהנני מורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר עד ליום 20.12.2012. תזכיר זה יובא לעיונו של בית המשפט המחוזי, אשר יחליט האם יש מקום להורות על חלופת מעצר. העורר ייוותר במעצר עד להחלטה אחרת. למען הסר ספק יובהר כי אין בהחלטתי דנן כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בדרך כלשהי ובוודאי שאין בה כדי להביע עמדה לפיה יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר.