בש"פ 5946/12 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפניי ערר שהוגש מטעם המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן ), מיום 5.8.2012, בתיק מ"ת 49639-06-12, בגדרה הוחלט לשחרר את המשיב ממעצר בתנאים מגבילים.

כתב האישום בעניינו של המשיב

2.

בכתב אישום מתוקן בשנית (שבו המשיב הוא הנאשם 7 מבין שמונה נאשמים), יוחסו למשיב (קטין יליד 27.2.1995), שלושה אישומים (אישום 2, 3, ו-5), שבמסגרתם הוא מואשם בעבירות הבאות:

א.

שלוש עבירות של ניסיון הצתה, לפי סעיף 448 רישא בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

ב.

שלוש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.

ג.

שתי עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1)+(2)+(3) לחוק העונשין.

ד.

שתי עבירות של התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין.

להלן תמצית העובדות באישומים המיוחסים למשיב.

3.

באישום השני נטען כי ביום 11.5.2012 התאספו המשיב, שלושה נאשמים נוספים ואחרים, על-מנת להפר את הסדר בשכונת סילוואן שבמזרח ירושלים. במהלך הפרות הסדר יידו המשיב, וכן חלק מהאחרים, אבנים לעבר רכבי משטרה שהגיעו למקום. המתפרעים האחרים השליכו לעבר כלי רכב משטרתיים בקבוקי תבערה ונפצים, חסמו את כביש הגישה באבנים ובפחים, והמשיכו ליידות אבנים.

4.

באישום השלישי, המיוחס למשיב ולשני נאשמים נוספים, נטען כי ביום 15.5.2012, מועד בו צויין " יום הנכבה " במגזר הערבי, חברו הנאשמים לאחרים, לשם ביצוע הפרות סדר בשכונת סילוואן. במסגרת זו, הוכנו 9 בקבוקי תבערה והוצבו בשטח תצפיתנים, על-מנת לדווח על תנועת רכבי משטרה. החבורה התחלקה ל-3 קבוצות כאשר המשיב הוצב בקבוצה הראשונה, אשר יידתה שלושה בקבוקי תבערה לעבר בתי יהודים בשכונת סילוואן.

חברי הקבוצה השנייה יידו בקבוקי תבערה לעבר רכב משטרתי שחלף במקום, ואילו חברי הקבוצה השלישית השליכו בקבוקי תבערה ואבנים לעבר רכב משטרה אחר, ואחד ממפירי הסדר אף השליך נפצים.

5.

באישום החמישי, המיוחס למשיב בלבד, נטען כי במהלך חודש מרץ 2012, קשרו קשר, צעירים משכונת סילוואן, ליידות בקבוקי תבערה בשכונה. לצורך כך, הוכנו שלושה בקבוקי תבערה, אשר הושלכו לעבר אחד מבתי היהודים במקום. המשיב תופקד באירוע זה כתצפיתן, לבקשת חבורת מפירי הסדר.

6.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המאשימה לעצור את המשיב, ואת כל יתר הנאשמים, עד לתום ההליכים במשפטם.

בבקשה נטען כי בידי המאשימה ראיות לכאורה, להוכחת אשמתם של הנאשמים, ובהן הפללות של שותפיהם.

עוד נטען, כי קיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), שכן הנאשמים מהווים סכנה לשלום הציבור ולבטחונו. כמו כן, קמה, בעניינם של הנאשמים, עילת מעצר נוספת מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, שכן העבירות המיוחסות להם, נעשו תוך שימוש בנשק.

החלטת בית משפט קמא

7.

בהחלטה מיום 15.7.2012, קבע בית משפט קמא, לגבי המשיב, כי הוצגו בפניו ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו, ובעיקרו של דבר מדובר בהפללות של משתתפים אחרים בהפרות הסדר.

מאחר שמדובר בקטין, התבקש שירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו, ותסקיר זה הוצג בישיבה שהתקיימה ביום 5.8.012. בתסקיר הוצגו שתי חלופות מעצר, האחת בבית משפחתו של המשיב בסילוואן, והאחרת בבית סבו וסבתו בשער המוגרבים בירושלים. בית המשפט ציין בהחלטתו כי המעשים המיוחסים למשיב חמורים ביותר, וכי המעשים עצמם " מעידים על מסוכנותו ". עם זאת, קבע בית משפט קמא כי, לאור התרשמות שירות המבחן מהמשיב, ובעיקר כשמדובר בקטין " ניתן לשחרר את המשיב בתנאי של מעצר בית מלא, בפיקוח ערבים ובערבויות כספיות וערבויות צד ג' ".

לאור זאת, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב ממעצר, בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטה.

לבקשת המאשימה, עיכב בית משפט קמא את שחרורו של המשיב מהמעצר ב-24 שעות, ולאחר הגשת הערר, עוכב השחרור על-ידי בית משפט זה, עד להכרעה בערר עצמו.

ערר המדינה על החלטת בית משפט קמא

8.

בערר שהוגש על החלטתו של בית משפט קמא, לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, נטען כי " מכלול נסיבות העניין מצביע על כך, שאין בחלופת מעצר כדי להשיג את מטרת המעצר ".

עוד נטען, כי העבירות המיוחסות למשיב מלמדות על מסוכנותו הרבה לבטחון הציבור ולשלומו, בעיקר כשמדובר בשלושה אירועים שונים, בהם יידה אבנים לעבר רכבי משטרה, השליך שלושה בקבוקי תבערה לעבר בתי יהודים, ושימש כתצפיתן, על מנת לאפשר לחבריו להשליך בקבוקי תבערה. המדובר בהתארגנות יזומה שחברו לה משתתפים רבים, אשר פעלו מתוך תכנון ומטרה להביא לפגיעה חמורה בקורבנות.

לגישת העוררת, יש בעובדה לפיה המשיב פעל מתוך מניע אידיאולוגי כדי להעצים, עד מאד, את המסוכנות הנלמדת ממנו. נטען בנוסף, כי עובדת היותו של המשיב קטין, אין בה כדי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר, לנוכח פסיקתו הברורה והחד משמעית של בית משפט זה, במקרים דומים.

העוררת מוסיפה וטוענת כי לנוכח הכחשתו של המשיב את המעשים, הרי שיש קושי ליתן בו אמון כי לא יחזור על מעשיו, והדבר מהווה שיקול נכבד בהערכת הסיכון הנשקף ממנו.

לאור זאת, התבקשתי להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

תגובת המשיב

9.

בא כוח המשיב, עו"ד עותמאן, שב והזכיר כי מדובר בקטין, אחד משני קטינים בין שמונה נאשמים.

הגם שאין טענות לגבי קיומן של ראיות לכאורה, טען עו"ד עותמאן, לגבי עוצמתן של הראיות, דבר שיש בו כדי להשפיע על ההחלטה, בנושא מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. עוד נטען, כי אביו של המשיב נפטר והמשיב הוא המפרנס היחידי במשפחה. חלופת המעצר המוצעת בבית סבו, יש בה כדי לאיין את מסוכנותו, כעולה מתסקיר המבחן שהוגש בעניינו.

עו"ד עותמאן הוסיף וטען כי עומדת למרשו חזקת החפות, שכן הוא עדיין לא הורשע, ואין מקום, בנסיבות אלה, להתעלם מהמלצות שירות המבחן.

לפיכך, ביקש בא כוח המשיב לדחות את הערר.

דיון והכרעה

10.

במסגרת הדיון בערר, חזר בא כוח המשיב ואישר כי אין כל טענה בדבר העדרה של תשתית ראייתית מספקת, להוכחת העבירות המיוחסות למשיב. בחצי פה, נטען כי מדובר בראיות שעוצמתן אינה גבוהה, ולשם בחינת הטענה העמידו הצדדים לעיוני את חומר החקירה.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות, נחה דעתי כי יש בעניינו של המשיב ראיות לכאורה, די והותר, להוכחת הנטען נגדו בכתב האישום, ולא מצאתי כי מדובר בעוצמת ראיות פחותה, או בעייתית, כנטען על-ידי בא כוח המשיב.

11.

השאלה העיקרית הטעונה הכרעה היא, האם יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בשל היותו קטין, ולנוכח המלצת שירות המבחן?

למשיב מיוחסת מעורבות בשלושה אירועים של הפרות סדר חמורות בשכונת סילוואן שבמזרח ירושלים. מדו"ח אירועים שהוגש לעיוני, עולה כי חלה הסלמה רבה בהיקף האירועים, בהם יודו אבנים ובקבוקי תבערה, כאשר שכונת סילוואן תופסת מקום בולט ברשימה זו.

אין צורך להכביר מילים לגבי מידת הסכנה הנשקפת מיידוי אבנים ובעיקר מהשלכת בקבוקי תבערה לעבר כלי רכב של כוחות הבטחון ולעבר בתים מאוכלסים בתושבים.

כפי שנאמר בבש"פ 9202/09 עבאסייה נ' מדינת ישראל (לא פורסם

23.11.2009):

"בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה היתרה שיש לייחס להשלכת בקבוקי תבערה, לא כל שכן לעבר בית מאוכלס ... ואמנם, מדובר במעשה שיש בו כדי לזרוע אימה ופחד ולסכן את חייהם של אזרחים – גברים, נשים וילדים – השוהים לבטח בביתם. גם אם למרבה המזל הנזק שנגרם במקרה זה אינו משמעותי, אין צריך להרחיב ולעמוד על הפוטנציאל לנזק חמור וסיכון חיים הגלום בכל מקרה שבו מתגבשת מסכת עובדתית כזו שהתגבשה בעניינו".

ובהמשך נאמר:

"העובדה שהעורר ראה ליטול חלק בשני אירועים נפרדים של זריקת בקבוקי תבערה, שהפרש של כמעט שבועיים ביניהם ... מלמדת על דבקות במטרה ונחישות, וכאשר אלו באות על רקע מניע אידיאולוגי, מצביעה עוצמת הסיכון על כך שחלופת מעצר לא תוכל לאיין את המסוכנות הנובעת מן העורר לציבור" (וראו גם בש"פ 1655/07 עויסאת נ' מדינת ישראל

[לא פורסם, 7.3.2007], שם מדובר ביידוי אבנים לעבר כלי רכב; בש"פ 6182/11 פלוני נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 12.9.2011]; בש"פ 498/06 פלוני נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 29.1.2006]).

12.

בית משפט זה נדרש, לא אחת, לדון בעניינם של קטינים המעורבים בביצוע עבירות מסוג זה, ונקבע כי, בהעדר נסיבות מיוחדות, יש להורות על מעצרם של הקטינים עד לתום ההליכים במשפטם.

וכך נאמר בבש"פ 9307/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.12.2011), על-ידי השופט גרוניס (כתוארו אז):

"אכן, מדובר בקטינים, אך לא ניתן להתעלם מן האופי המסוכן של המעשה המיוחס להם. זריקה של בקבוקי תבערה יוצרת סיכון ברמה גבוהה ביותר. אמנם, הסיכון לא התממש, אך נתון זה כשלעצמו אינו מפחית באופן משמעותי מאופיו המסוכן של המעשה, הכלל במקרים כאלה, כך דעתי, כי יש להורות על מעצר אף כאשר מדובר בקטינים, אלא אם קיימות נסיבות יוצאות דופן".

ועוד ראוי להפנות לבש"פ 5400/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 17.6.2008) שגם בו מדובר בקטין, ושם הביעה השופטת ארבל את דעתה כי " ריבוי המקרים מלמד על הסיכון הנשקף למשתמשים בדרך ומחייב מסר שיפוטי חד משמעי לפיו ככלל יראו מי שנאשם בעבירות אלה כמי שמסוכנותו אינה ניתנת להפגה בחלופת מעצר ".

ולסיום, יובאו דברי השופט עמית בבש"פ 233/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.1.2012) כי " נוכח המסוכנות האינהרנטית הכרוכה בעבירה של השלכת בקבוקי תבערה, איני סבור כי חלופה תוכל לסכון ".

13.

לאור האמור, הנני סבור כי יש להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, ובשים לב לאופי העבירות המיוחסות למשיב ולרמת מסוכנותו הגבוהה שאין להפיגה בדרך של חלופת מעצר, דין הערר להתקבל, והמשיב ייעצר עד לתום ההליכים במשפטו.