בש"פ 955/11 ארתור פבלוצקי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט מגד) מיום 13.1.11 בתיק מ"ת 19742-12-10 לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

רקע והליכים

ב.

נגד העורר, יליד 1982, ואחרים (להלן הנאשמים) הוגש כתב אישום רב אישומים שעיקרו עבירות שוד. לעורר יוחסו, בשלושה מן האישומים, עבירות של קשירת קשר לפשע, סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכן נסיון שוד בחבורה, סעיף 403 סיפא לחוק. כנטען, תיכנן העורר לשדוד חנויות תכשיטים יחד עם אחרים. על פי הנטען באישום השישי לכתב האישום, במועד שאינו ידוע במדויק, קשר העורר עם אחרים, בהם עד מדינה, קשר לשוד בחנות תכשיטים בנתיבות. השוד לא יצא לפועל, שכן בעת ההתארגנות לביצועו הגיעו למקום צוותי משטרה. על פי הנטען באישום השביעי, בתאריך 6.7.10 בשעות הבוקר הגיע העורר עם נאשמים נוספים ועם עד המדינה לרחוב בנתיבות כדי לשדוד חנות תכשיטים במקום; בהמשך נסעה החבורה לתחנת דלק הנמצאת בקרבת מקום, ושם נעצרו אנשיה על ידי המשטרה, ועל כן לא בוצע השוד. כנטען באישום הארבעה עשר, במהלך שנת 2010 תכנן העורר יחד עם אחרים ועם עד המדינה לשדוד תכשיטן בתל אביב. במועד המיועד, התאספה החבורה, אולם בשל תקלה באופנועו של עד המדינה הוחלט שלא להמשיך בביצוע כמתוכנן.

ג.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 15.12.10 הורה בית המשפט המחוזי על קבלת תסקיר שירות המבחן. בתסקיר מיום 9.1.11 נאמר, כי העורר היה מכור בעבר לסמים, אך לדבריו הוא נקי מסמים מזה כחמש שנים. הוסף, כי מבדיקה שנערכה מול היחידה העירונית לנפגעי סמים, עולה שהעורר טופל על ידיה במשך שלוש שנים וחצי. לפני כשנה וחצי סיים את הקשר עם היחידה, שכן לטענתו הגיע למסקנה כי מטרות הטיפול הושגו. שירות המבחן התקשה להעריך את רמת הסיכון הנשקפת מן העורר. לעניין חלופת מעצר, ציין שירות המבחן, כי המפקחים המוצעים כוללים את בת זוגו של העורר ואחותו; והללו מגוננות על העורר ומסרבות לבחון היבטים שליליים בהתנהגותו. הוצג מפקח נוסף, חבר לעבודה מכור לסמים בעבר, אך לא הובאו תלושי שכר ומסמכים אחרים לגביו. נאמר, כי ניתן מכל מקום לשקול שחרור העורר לחלופת מעצר רק בתנאי איזוק אלקטרוני, פיקוח שירות המבחן למשך שישה חודשים וערבויות גבוהות. בהחלטתו המפורטת מיום 13.1.11 הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע, תוך התיחסות לכל אחד מן האישומים המופנים נגד העורר, כי ישנן ראיות לכאורה, שראשיתן בעדות עד המדינה.

הוטעם, כי החומר נבדק על-ידי בית המשפט לפי הגישה הדורשת סיוע לעדות עד מדינה אף בשלב המעצר (אם כי הסיוע הנדרש הוא ברמה הלכאורית). בית המשפט ביסס סיוע זה בין היתר על איכוני שיחות הטלפון הנייד שברשות העורר וכן על שיחות שנקלטו בהאזנות סתר, על שקריו של העורר ועל דו"חות עיקוב משטרתיים. בית המשפט סקר באופן מקיף את מסד הראיות לכאורה בכל אחד מן האישומים וקבע, כי לגבי כולם ישנן ראיות לכאורה. נקבע, כי העבירות המיוחסות לעורר מעידות על מסוכנות "ברמה גבוהה ביותר", וזאת נוכח ממדי העבירה והנועזות, כמו גם התחכום והיעדר מורא מן החוק. הוטעם, כי בבוא בית המשפט לבחון מסוכנות אין מקום להפריד את המעשים המיוחסים לעורר מאלה המיוחסים לאחרים, וכי הפעילות במסגרת חבורה מוסיפה ממד של מסוכנות. לבסוף הוסף, כי לעורר עבר פלילי: הוא הואשם בעבר (שנת 2005) בעבירות רכוש, עליהן נדון ב-2008. מכאן הערר הנוכחי.

הערר

ד.

בערר נטען - בין היתר ודומה שעיקר - כי אין ראיות, ולוא לכאורה, להוכחת עבירת נסיון השוד. כן נטען כי אף אם יונח שכל האמור בכתב האישום יש בו ממש, אין בכך מעבר משלב התכנון לשלב הביצוע, כך שלא נתגבשה עבירת הניסיון. נטען, כי שגה בית המשפט ביחסו משקל לאיכוני הטלפון הנייד שברשות העורר, שכן לא הוכח שהוא המחזיק הבלעדי בטלפון הנייד; נטען גם שפלטי השיחות והאיכונים לא היו בידי המשיבה לא בשלב הצהרת התובע ואף לא במועד הגשת כתב האישום, ועל כן אין לעשות בהם שימוש בשלב הטיעונים בבקשה להארכת המעצר. הודגש, כי אין ראיה הקושרת את העורר לחבורה, ועל כן אין ההחלטה המייחסת לעורר מסוכנות על רקע הפרשה כולה ברורה כדבעי. עוד נטען, כי העורר לא עומת עם האיכונים ועם רישומי השיחות. לבסוף נאמר, כי היה על בית המשפט לשחרר את העורר לחלופת מעצר נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן ונוכח המצאת מפקחים מתאימים, וכי לא ברורה עמדת בית המשפט ביחס למפקחים שהוצעו.

ה.

בדיון חזר בא כוח העורר על טענותיו.

נטען, כי אין ראיה הקושרת את העורר לאיכונים, והמעשים המיוחסים לו אינם מגיעים לכדי עבירת ניסיון. בא כוח המשיבה טען, כי אין בסיס לטענה שראיות שלא הוגשו במסגרת הצהרת תובע, לא ניתן להגישן בשלב המעצר; עניינן נזכר גם בכתב האישום (סעיף 68), ובדיון שנערך בבית המשפט המחוזי העורר אף לא התנגד לכך. הודגש, כי אין מדובר אך בקשירת קשר אלא בנסיונות לשוד: הנאשמים הגיעו לזירות האירוע, ואך נסיבות חיצוניות קטעו את התכנון. לבסוף צוין, כי אין מקום לחלופה, נוכח הצטברות המקרים והמסוכנות הטמונה בהם.

דיון

הראיות לכאורה

ו.

עיינתי בראיות שבתיק, ושוכנעתי כבית המשפט קמא, כי בסופו של יום המסקנה העולה במצטבר מן המכלול הוא שישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים. כידוע, יש לבחון "תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 148-149, מפי הנשיא ברק). כן יש לבחון, "אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי יתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה" (שם, עמ' 149). אלה נתקיימו; הראיות לכאורה קושרות את העורר לעבירות.

ז.

כאמור, העורר מואשם בשלושה אישומים, השישי השביעי והארבעה עשר. אשר לאישום השישי: הודעת עד המדינה שלפיה נטל העורר חלק בתכנון השוד והיה עתיד להשתתף בו אלמלא סוכלה התכנית על ידי המשטרה, היא ראיה ברורה (הודעה מיום 29.11, עמ' 2). סעיף 54א לפקודת הראיות (נוסח חדש) קובע, כי בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה שהוא עד מדינה, אלא אם מצא בחומר הראיות סיוע; השאלה האם על בית המשפט לבחון כבר בשלב המעצר את דבר קיומן של תוספות ראייתיות, מקום שהן נדרשות לביסוס ההרשעה, טרם זכתה למענה אחיד בפסיקתו של בית משפט זה (ב"ש 70/90 צדוק נ' מדינת ישראל פ"ד מד(1) 250, 251 ; בש"פ 1132/91 ג'רבי נ' מדינת ישראל פ"ד מה(3) 50, 54; בש"פ 2580/97 אנג'ל נ' מדינת ישראל פ"ד נא(1) 415, 421; ולעומת זאת בש"פ 1211/94 בונפיטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 4811/97 משה נ' מדינת ישראל פ"ד נא(3) 817, 823). הלכה היא, כי מהותו והיקפו של הסיוע הנדרש יכול שישתנו בהתאם לרוחבה של יריעת המחלוקת שנפרשה בתיק (ע"פ 4009/90 מדינת ישראל נ' פלוני פ"ד מז(1) 292, 302). עוד נפסק כי שקרים מהותיים של הנאשם, הקשורים לעבירות בהן הוא מואשם, ואשר הוכחו בראיות חיצוניות, יכולים אף הם להוות סיוע לראיות התביעה (ע"פ 814/81 אל שבאב נ' מדינת ישראל פ"ד לו(2) 826, 833). כאמור, בית המשפט קמא ניגש לנושא בגישה המחמירה בדרישות מן התביעה גם בשלב הראיות לכאורה.

ח.

מחומר הראיות שהוצג עולה, כי קיימות, לצד עדות עד המדינה, ראיות לכאורה למכביר לביסוס האישומים המיוחסים לעורר, ובכללן כאלה העשויות לכאורה להוות סיוע לעדותו של עד המדינה. נתמקד בקצרה במרכזיות שבהן: אשר לאישום השישי נמצא, כי העורר שיקר באשר להיכרותו עם נאשם אחר (הנאשם 2), שכן בניגוד לטענתו כי הכירו רק ביום המעצר, מאיכוני שיחות הטלפון הסלולרי עולה כי היה ביניהם קשר עוד קודם לכן (ראו סיכום נתוני תקשורת על פי אירועים, פסקה ד'). אציין כי אינני רואה קושי בשימוש בנתוני האיכון כראיה, ולא נראה כי אף לעורר היה קושי בכך בדיון בבית המשפט קמא; על פני הדברים אין מקום לחסום את "ראייתיותם" של הנתונים ולהתעלם מהם גם אם באו במועד שאינו מוקדם; מכל מקום, ככל הנחוץ, תידון הסוגיה במסגרת ההליך העיקרי. אשר לאישום השביעי , העורר נראה ביום האירוע יושב עם שני נאשמים נוספים בבית קפה בנתיבות, שממנו ניתן לתצפת על הפסאג' שבו מצויה החנות. בסמוך נעצרו המעורבים (דו"ח 7021), ובהודעתו מיום 6.12.10 אישר העורר כי זיהה את עצמו בלוח התצלומים של עיקוב 7021 (עמ' 3-2 להודעה). זאת ועוד, דבר השוד וההכנות לו עלו, תוך שימוש במילות קוד, בשיחה בין הנאשם 2 לעורר (שיחה מס' 9 מיום 5.7.10; יודגש כי העורר זוהה על פי קול). בשיחה זו גם צוין, כי העורר יגיע ברכבת, ונאשם 2 יאסוף אותו ואת האחרים מתחנת הרכבת. אמרתו של ארתור רפאלוב, קושר נוסף (הודעה מיום 14.11.10, עמ' 3, שורות 72-71), עולה בקנה אחד עם הנאמר בשיחה מס' 9. שיחה נוספת היתה בין הנאשם 7 והנאשם 2; הנאשם 7 ציין כי שכח כובע ברכב ששייך לעורר (שיחה מס' 24 מיום 6.7.10), וגם בכך יש לקשור את העורר לחבורה כולה.

ט.

אשר לאישום הארבעה עשר , עד המדינה הזכיר את העורר והתפקיד המיועד לו במעשה השוד, כאשר סיפר על אירוע השוד בתל אביב (הודעה מיום 29.11.10, עמ' 3), ולכך מצטרפים שקריו של העורר כסיוע.

י.

ראיות איפוא ישנן. עילת מעצר קיימת, והמסוכנות נלמדת מחומרת העבירות, מריבוין ומהתכנון המוקדם.

חלופת מעצר?

יא.

השאלה שנותרה היא האם יש מקום להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופה (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996). עילת המעצר היא של מסוכנות; הנאשמים ובכללם העורר תיכננו לכאורה מעשי שוד ועמדו לבצעם, ואך בשל נסיבות שאינן תלויות בהם לא יצאו מעשי השוד אל הפועל, לחוסר מזלם ובעיקר למזל הקרבנות והציבור. העורר השתמש בסמים תקופה ארוכה, בשנים האחרונות החל לעלות על דרך הישר, אך קטע את הטיפול טרם סיומו, וחזר לעבור עבירות לכאורה. אין לי אלא לקוות כי ימשיך בעתיד בדרך שבה החל, אך לעת הזאת התמונה אינה מעודדת. עיינתי חזור ועיין בתסקיר; האם לפנינו ד"ר ג'קיל ומר הייד, קרי, מי שמחד גיסא טוען להשתקמות ומאידך גיסא ממשיך במעורבות של ממש בעולם העברייני, בחבורה? השאלה המרכזית בחיפוש חלופה בכגון דא היא שאלת האמון, ועל פני הדברים אין בטיב העבירות לכאורה, בריבוין ובעבר הפלילי כדי ליצור אמון זה. חוששני איפוא כי על פניו אין זה מקרה שבו ניתן מניה וביה לשחרר לחלופה. סבורני גם כי צדק בית המשפט קמא לחלוטין כשלא אישר חלופה בבית העורר, אשר לא יכול היה להציב לו גבולות עד הנה, ובפיקוח מי שרובם היו בעבר מכורים לסמים, מבלי לפגוע בנקיונם כיום. על כן איני רואה מקום להיעתר לחלופה זו. עם זאת, אם תוצג חלופה מרוחקת "נקיה",בפיקוח ערבים מתאימים ואיזוק אלקטרוני וערבויות גבוהות, תוכל להיבדק בבית המשפט המחוזי, שיוכל להסתייע בשירות המבחן, בלא שאטע מסמרות כלשהם.

י.

כאמור, אין בידי להיעתר למבוקש.