דנ"א 1438/19 שרון שמואל (2000) בע"מ נ. שפיר - הנדסה אזרחית וימית בע"מ

זו בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים נ' הנדל , ג' קרא , ד' מינץ ) מיום 10.2.2019 בע"א 4461/17, הדוחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב לפיו נדחתה על הסף תובענה כספית שהגישה המבקשת נגד המשיבה.

1.

בין הצדדים התגלע סכסוך כספי הנוגע להסכם שנכרת ביניהם לצורך ביצוע עבודות להרחבת משכן הכנסת. ההסכם בין הצדדים כלל הוראות בדבר יישוב סכסוכים בדרך של בוררות, ומשיחסיהם עלו על שרטון פנתה המבקשת בחודש מרץ 2010 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה למינוי בורר (ה"פ 324-03-10). בשלהי אותה שנה נערכה ישיבת בוררות ראשונה, ואחריה נדרשה המבקשת להגיש כתב תביעה עד לחודש ינואר 2011. המבקשת לא עמדה במועד שנקבע, ובחלוף שלושה ימים הגישה בקשה למתן ארכה בת 30 יום. בסופו של דבר הוגש כתב התביעה רק בחודש אוקטובר 2013, דהיינו בחלוף כ-3 שנים מן היום שבו נפתח הליך הבוררות וזאת, מבלי שהמבקשת עתרה למתן ארכה נוספת או הסבירה את האיחור הניכר בהגשתו. המשיבה מצידה הגישה תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ובה ביקשה סעד הצהרתי הקובע כי המבקשת זנחה את הליך הבוררות, ולפיכך סמכותו של הבורר פקעה וכך גם הסכם הבוררות בין הצדדים (ה"פ 38746-10-13). בקשה זו התקבלה בפסק דין מנומק אשר הפך חלוט לאחר שהמבקשת לא ערערה עליו (להלן: פסק הדין בעניין זניחת הליך הבוררות ). בהמשך, הגישה המבקשת תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה לדון בטענותיה לעניין הסכסוך הכספי. כתב התביעה שהגישה לבית המשפט

היה זהה לכתב התביעה שהוגש על ידה בהליך הבוררות. המשיבה עתרה לדחיית התובענה על הסף וטענה כי משנקבע שהליך הבוררות והסכם הבוררות פקעו, הגשת אותה התובענה בשנית מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. בנוסף נטען כי דין התובענה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

2.

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבה ודחה על הסף את התובענה שהגישה המבקשת. הוא קבע כי מתן אפשרות למבקשת לפנות לבית המשפט בתובענה הזהה לזו שהגישה במסגרת הליך הבוררות – וזאת חלף הליך הבוררות שנזנח על ידה ובוטל עקב כך על ידי בית המשפט – חותר תחת הסכמת הצדדים ליישב את הסכסוכים ביניהם בדרך של בוררות ומרוקן מתוכנו את פסק הדין בעניין זניחת הליך הבוררות. נקבע, כי למסקנה זו מובילים גם שיקולים של מדיניות משפטית ראויה, בשל החשש מניצול לרעה של הליך הבוררות על ידי בעלי הדין על מנת לבחור באופן מחושב את מקום ההתדיינות. צוין, כי בנסיבות העניין שיקולים אלה גוברים על זכות הגישה לערכאות של המבקשת. בית המשפט תמך את החלטתו בהקשר זה בפסק הדין שניתן בע"א 8873/14 זילבר נ' ארגון קניות משקי גדרות בע"מ (26.11.2015) (להלן: עניין זילבר ), שם נקבע כי שיהוי של כ-3 שנים בהגשת סיכומים בהליך שהועבר לבוררות על ידי בית המשפט מונע את חידוש ההליך בבית המשפט לאחר שהליך הבוררות פקע. עוד הודגש כי אמנם בפסק הדין בע"א 5983/08 קטלנה מימון בע"מ נ' פייגלין (21.10.2010) (להלן: עניין קטלנה ) צוין כי ביטול הליכי בוררות אינו צריך להוביל לביטול הזכות המהותית העומדת ביסודם, אולם עיון בפסק הדין מלמד כי אפשרות הפניה לבית המשפט אינה ניתנת בכל מקרה וכי מכל מקום המדובר בפסק דין המוקדם לעניין זילבר . לבסוף, נקבע כי לנוכח התוצאה שהתקבלה אין צורך להכריע בסוגיית ההתיישנות, והוסף כי יש להשאירה בצריך עיון גם בשל אי בהירות באשר למועד שבו נולדה עילת התביעה של המבקשת. עם זאת, הוטעם כי בהינתן המועד בו נקבה המבקשת עצמה, היה מקום לדחות את התובענה אף בשל התיישנות או למצער בשל שיהוי.

3.

ביום 10.2.2019 נדחה הערעור על פסק-הדין שהגישה המבקשת לבית משפט זה ואומצו קביעותיו של בית המשפט קמא. נקבע, כי בפני המבקשת עומדים "שני מחסומים בלתי עבירים": הראשון הוא היעדר אפשרות לחזור להליך הבוררות בשל השתהות משמעותית בהגשת כתב התביעה, והשני הוא היעדר אפשרות לנהל את תביעתה בבית המשפט. בהקשר אחרון זה עמד בית המשפט על כך שבע"א 9318/03 שובל נ' גרי אלכסנדר בע"מ , נט(1) 828, 837 (2004) (להלן: עניין שובל ) וכן בעניין קטלנה אכן צוין כי פקיעת הליך בוררות אין בה כדי להותיר את הצדדים ללא סעד משפטי. עם זאת, נקבע כי עיון בפסקי דין אלה מעלה כי הגישה לבית המשפט נבחנת בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של המקרה והסכם הבוררות שבנדון. בענייננו, נקבע כי יש ליתן משקל מיוחד לכך שהנסיבות שבהן נכרת ההסכם בין הצדדים ולשונו המפורשת מלמדים על כוונתם כי כל סכסוך ביניהם יוכרע בדרך של בוררות. הוטעם, כי חרף הפגיעה בזכות הגישה לערכאות, מתן אפשרות למבקשת ליהנות מפירות מחדלה מעורר חשש ל- "Forum shopping" ועלול לפגוע בתכליות מוסד הבוררות כמוסד המיועד לפתור סכסוכים בצורה מהירה ויעילה. צוין כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם פסק הדין בעניין זילבר , הדומה בנסיבותיו לעניינה של המבקשת. לבסוף, נקבע כי משנמצא שדין הערעור להידחות, אין מקום להוסיף ולדון בסוגיית התיישנות ההליך.

4.

מכאן הבקשה שבפניי בה טוענת המבקשת כי בפסק הדין שניתן בערעור נקבעה הלכה חדשה, לפיה זכותה המהותית בוטלה רק בשל פקיעת הליך הבוררות. הלכה זו, כך טוענת המבקשת, מנוגדת לקביעותיו של בית משפט זה ולפיהן ביטול הליכי בוררות או פקיעתם – לרבות עקב זניחתם – אינם מובילים לביטול הזכות המהותית שהייתה אמורה להתברר בבוררות. המבקשת טוענת עוד כי מדובר בהלכה חשובה וקשה הפוגעת בזכות הגישה לערכאות והשוללת את יומה של המבקשת בבית המשפט. בתוך כך, המבקשת מעלה שורה של השגות על פסק הדין מושא הבקשה ובפרט באשר לאופן בו יישם בית המשפט את פסקי הדין בעניין זילבר , שובל ו קטלנה .

5.

עיינתי בפסק הדין מושא הבקשה ובטענות המבקשת והגעתי למסקנה כי דינה להידחות בלא צורך בקבלת תשובה מאת המשיבה. כידוע, תנאי סף לקיום דיון נוסף, לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 הוא שבפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה ( דנ"א 1895/18 לחוביץ' בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ , פסקה 5 (22.4.2018)). במקרה דנן נקבע במפורש כי ההחלטה לדחות את הערעור שהגישה המבקשת נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ומבוססת, בעיקרו של דבר, על הוראות ההסכם שנכרת בין הצדדים ועל הנסיבות בהן נכרת. אף הקביעה כי מחדלה הדיוני של המבקשת – אשר הוביל לפקיעת הליך הבוררות – נושא משקל בהחלטה לדחות את ערעורה, הוגבלה לדלת אמותיו של המקרה ואין בה משום קביעה עקרונית לפיה פקיעת הליך בוררות בשל זניחתו מביאה בהכרח לאובדן הזכות המהותית. טענותיה הנוספות של המבקשת מתמקדות, כאמור לעיל, באופן שבו יישם בית המשפט את הדין הקיים, ולשיטתה נסיבות המקרה בעניינה היו צריכות להוביל למסקנה כי אין מקום לדחות על הסף את התובענה. טענות אלו הן "ערעוריות" באופיין

ואין בהן כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף ( דנ"א 1475/18 האוניה, THOR HORIZON בעלת האוניה נ' CONTRASTOCK OY

, פסקה 5 (25.6.2018)).

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.