דנ"א 1475/18 האוניה, THOR HORIZON באמצעות בעלת האוניה נ. CONTRASTOCK OY

זוהי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8205/16 שניתן ביום 25.1.2018 על ידי השופטים נ' הנדל , י' עמית ו- ד' מינץ (להלן: פסק הדין ), במסגרתו התקבל ערעור המשיבות דכאן על החלטת בית המשפט לענייני ימאות (כב' השופט ר' סוקול ) בת"ח 36926-08-15 מיום 27.8.2016.

1.

המשיבה 1 היא חברה העוסקת במסחר בעצים אשר סיפקה ליתר המשיבות מטען עץ שיובא מפינלנד.

לטענת המשיבות, ביום 7.9.2014, בעת הגעת משלוח עץ פיני לנמל אשדוד על גבי האנייה Thor Horizon (להלן: האנייה ), התברר כי במטען העץ פשט ריקבון והחלו להתפתח בו פטריות ועובש, אשר בגינם נאלצו המשיבות למכור את המטען במחיר מופחת. ביום 18.8.2015 הגישו המשיבות לבית המשפט לימאות בחיפה תביעת חפצא

נגד האנייה, באמצעות בעלת האנייה, חברת Thor Horizon Shipping Pte Ltd , היא המבקשת. ביום 17.1.2016 הגישה המבקשת בקשה לסילוק התביעה על הסף או לעיכוב ההליכים בה בהסתמך על תניות שיפוט זר שנכללו בשטרי המטען שהוצאו למשיבות על ידי חוכרת המשנה של האנייה ואשר חייבו ניהול הליכים משפטיים בנוגע לשטר המטען על פי הדין האנגלי בפני בית המשפט המוסמך באנגליה. ביום 29.2.2016 התקיים דיון בבקשה לסילוק על הסף ובסופו נקבע כי על הצדדים לעדכן בתוך 30 ימים האם הגיעו להבנה אשר תייתר את התביעה. ביום 10.5.2016 הודיעו המשיבות כי לא התקבל מענה להצעתן וכי בית המשפט מתבקש להכריע בבקשה. ביום 27.8.2016 קיבל בית המשפט לימאות את עמדת המבקשת והורה על עיכוב ההליכים בתביעה בשל תחולתן של תניות השיפוט הזר שבשטרי המטען במקרה דנן. עוד דחה בית המשפט לימאות את טענת המשיבות לפיה מירב הזיקות קושרות בין המחלוקות לישראל וקבע כי אין הצדקה שלא לאכוף את תניית השיפוט הזר. על כן, הורה בית המשפט לימאות על עיכוב ההליכים בתביעה כנגד האנייה בישראל.

ביום 26.10.2016 הגישו המשיבות ערעור לבית משפט זה כנגד החלטת בית המשפט לימאות. בהמשך, ביום 1.11.2016 פנו המשיבות לבית המשפט לימאות בבקשה לביטול עיכוב ההליכים, וזאת לאור חוסר יכולתן לקבל אישור מבא-כוחם האנגלי של בעלי האונייה

כי ניתן יהיה להמציא באמצעותו את התביעה שיגישו לבית המשפט באנגליה, וכי לא יטען על ידו כי התביעה התיישנה. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט לימאות ביום 18.1.2017 ונקבע בכל הנוגע לסוגיית ההתיישנות, כי המשיבות לא פירטו את דין ההתיישנות האנגלי ואת המועדים הרלבנטיים; כי לא פורטו כל הצעדים שנקטו או שהיו יכולות לנקוט כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות; וכי היה על המשיבות לטעון טענות בדבר החשש להתיישנות התביעה באנגליה בעת הדיון בבקשה לעיכוב הליכים. כמו כן צוין כי היה בידי המשיבות להגיש תביעה בבית המשפט בלונדון במועד ואין להן אלא להלין על עצמן שבחרו לתבוע בישראל.

2.

ביום 25.1.2018 ניתן פסק דינו של בית משפט זה, אשר קיבל ברוב דעות (השופטים נ' הנדל ו- ד' מינץ נגד דעתו החולקת של השופט י' עמית ) את ערעור המשיבות, והורה על ביטול עיכוב ההליכים וניהול התביעה בפני בית המשפט לימאות בחיפה. דעת הרוב נכתבה על ידי השופט נ' הנדל , ובה נסקר הדין הצריך לעניין, בפרט בכל הנוגע לעיכוב הליכים בשל קיומה של תניית שיפוט זר ולהשלכות הנוגעות לדחיית התביעה בפני בית משפט זר על ניהול ההליכים בפני בית משפט ישראלי. בהקשר זה קבע השופט נ' הנדל (בפסקה 12 לפסק דינו) כי " לא בכל מקרה בו היה יסוד לחשש כי בבית המשפט הזר תידחה תביעה מחמת התיישנות, התקבלה בבית משפט זה טענת פורום לא נאות. ההכרעה נתקבלה בהתאם לנסיבות המקרה. בפרט, נבחנו התנהלות הנתבע כמו גם התנהלות התובע. ככלל, התוצאה של בירור התובענה לגופה בפורום הישראלי עדיפה על התוצאה של אי בירור התובענה לגופה בפורום הזר מחמת התיישנות ". השופט הנדל

בחן את נסיבות המקרה דנן, וקבע כי אין טענה לפיה המשיבות " פעלו בצורה מכוונת וטקטית כדי לבחור פורום באופן מלאכותי " וכי על רקע זה " יש להעניק את המשקל הנכון לאי נכונותה של בעלת האנייה לוותר על העלאת טענת ההתיישנות " (פסקה 15 לפסק דינו) ולבטל את החלטת בית המשפט לימאות לעכב את ההליכים בתביעה. השופט ד' מינץ סבר אף הוא כי יש לקבל את הערעור, בציינו כי המשיבות הגישו את תביעתן לבית המשפט לימאות במועד שבו טרם חלפה תקופת ההתיישנות באנגליה; כי לא נטען שהמשיבות פעלו בצורה מכוונת שהובילה להתיישנות התביעה שם; וכי לא נעשה כל מאמץ מטעמה של המבקשת להגיע להסדר פשרה. בנסיבות אלה סבר השופט מינץ כי – " לא נראה כי נפל פגם בהתנהלות הדיונית של המערערות המצדיק את בירור התובענה בפורום הזר, שם תועלה טענת ההתיישנות ואשר בסבירות גבוהה תתקבל ותביא לתוצאה כי תביעת המערערות לא תתברר לגופה " (פסקה 7 לפסק דינו). השופט י' עמית סבר לעומת זאת כי יש לדחות את הערעור, בציינו כי בנסיבות המקרה לא עלה בידי המשיבות " להוכיח קיומן של "נסיבות מיוחדות" המצדיקות הימנעות מכיבוד [ תניית השיפוט הזר]" (פסקאות 4-3 לפסק דינו).

3.

מכאן הבקשה דנן, בה טוענת המבקשת כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה הסותרת הלכות קודמות של בית משפט זה בדבר כיבוד תניות שיפוט זר. לטענת המבקשת, משמעותה של ההלכה החדשה היא כי בכל מקום שבו נתבע אינו מוכן לוותר על טענת הגנה בתביעה שתוגש בפורום המוסכם, יוביל הדבר לאי כיבוד תניית שיפוט שנקבעה בחוזה בין הצדדים. המבקשת סבורה כי קביעה זו היא חדשה, באשר היא מערבת שיקולים הנוגעים לבחינת טענות בדבר פורום לא נאות בשיקולים אותם יש לבחון בנוגע לטענת כיבוד תניית שיפוט זר, ומשכך מדובר ב"חידוש עולמי". לטעמה של המבקשת, זוהי אף הלכה קשה, באשר היא יוצרת מדרון חלקלק אשר יהפוך את החריג לפיו אי כיבוד תניות

שיפוט זר מצריך קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, לכלל. עוד טוענת המבקשת כי ההלכה שנקבעה תחייב את הנתבע שהסתמך על קיומה של תניית

שיפוט מוסכמת לבחור בין ויתור על טענת הגנה מהותית בפורום המוסכם לביטול זכותו החוזית להתדיין בפורום זה.

4.

המשיבות מצידן סבורות כי דין הבקשה להידחות, באשר לטעמן כלל לא נפסקה במקרה דנן הלכה חדשה. המשיבות טוענות כי קביעתו של בית משפט זה מסתכמת בכך שהואיל והתביעה התיישנה בפורום הזר, הרי שאם המשיבות יופנו להגשת תביעה שם הן תיוותרנה ללא סעד ומשכך אין לעכב את ההליכים. לגישתן מדובר ביישום פרטני של הדין בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי ועל כן אין לקיים דיון נוסף בו.

5.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה וכן בפסק הדין שניתן בערעור, הגעתי למסקנה כי אין מקום להורות על קיומו של דיון נוסף במקרה דנן. סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 קובע תנאי שבלעדיו אין לדיון נוסף והוא – שבפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה. עיון בפסק הדין שניתן בענייננו מעלה כי בניגוד לטענות המבקשת, לא נקבעה בו כל הלכה, ודאי לא הלכה אשר מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה מצדיקה קיום דיון נוסף. השאלה שבה נחלקו דעות השופטים הייתה האם יש בנסיבות המקרה הצדקה שלא לאכוף את תניית השיפוט הזר, בהתאם לאמות המידה שנקבעו לכך בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: רע"א 6767/15 דיפוכם

נ' Wacker

Chemic AG , פסקה 11 (29.10.2015)). דעת הרוב סברה כי הצדקה כאמור אכן קיימת ואילו דעת המיעוט סברה כי אין הדבר כך. מדובר, אפוא, במחלוקת הנוגעת לאופן יישומו של הדין הקיים וככזו

היא אינה מצדיקה דיון נוסף (ראו לדוגמא דנ"א 1895/18 נחמיה לחוביץ ' בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ , פסקה 5 (22.4.2018)).

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות בסך של 30,000 ש"ח.