דנ"א 2140/21 נוהא סלים עטאללה נ. ג'ריס עיסא

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים מ' מזוז, ג' קרא ו- י' וילנר ) בע"א 2315/19 שניתן ביום 10.3.2021 (להלן: פסק הדין ), בגדרו נדחה ערעור המבקשת הנוגע לזכויות במגרש המצוי בחלקה 2 בגוש 19216 בכפר כסרא-סמיע (להלן: המקרקעין ).

1.

עניינו של ההליך בשלושה הסכמים הנוגעים למקרקעין, אשר בהם הייתה מעורבת המשיבה 2, חברת חאקא השקעות וניהול בע"מ (להלן: החברה ). ההסכם הראשון נושא את התאריך 1.8.2007 ובו התחייבה החברה למכור את מלוא זכויותיה במקרקעין למר עדנאן עטאללה (להלן: עדנאן ). עדנאן לא פעל לרישום הערת אזהרה על שמו, וביום 7.7.2008 נחתם ההסכם השני עם המשיבים 5-4 (להלן: האחים חביש ), במסגרתו ניתן להם ייפוי כוח בלתי חוזר לרישום הערת אזהרה על זכויות החברה במקרקעין כבטוחה למילוי התחייבות. הערה זו אכן נרשמה ביום 28.8.2008. סמוך לאחר מכן, ביום 28.10.2008 התקשרה החברה בהסכם שלישי, במסגרתו נמכרו זכויותיה במקרקעין למשיב 1 (להלן: ג'ריס ). ביום 14.5.2009 נרשמה הערת אזהרה על זכויות החברה במקרקעין על שמו של עדנאן, וביום 24.5.2009 נרשמה הערת אזהרה על שמו של ג'ריס.

2.

משלא עלה בידיו של ג'ריס להביא למחיקת הערות האזהרה על שמם של האחים חביש ועדנאן, הוא הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה ובה עתר לאכיפת הסכם המכר שערך עם החברה ולביטול הערות האזהרה האחרות. ביום 10.2.2019 קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת ר' למלשטריך-לטר ) את התביעה וקבע כי בהתאם לדיני העסקאות הנוגדות, זכותו של ג'ריס במקרקעין גוברת על זכויותיהם של יתר הצדדים. בפרט, נקבע כי בתחרות בין העסקה שנערכה עם עדנאן לעסקה שנערכה עם ג'ריס, ידיו של ג'ריס על העליונה בראי ההלכה שנקבעה בע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ , פ"ד נז(2) 385 (2003) (להלן: הלכת גנז ). הטעם המרכזי שעליו סמך בית המשפט המחוזי את קביעתו נעוץ בהתנהלותו של עדנאן (שהלך בינתיים לעולמו) ושל יורשיו, אשר נמנעו מלרשום הערת אזהרה על זכויותיו של עדנאן במקרקעין במשך כשנתיים, מבלי שהובאה בפני בית המשפט כל הצדקה לכך. בנסיבות אלה, נקבע כי האחריות להיווצרותה של "התאונה המשפטית" רובצת לפתחו של עדנאן ובהינתן מחדלו – יש להעדיף את העסקה המאוחרת בזמן. אשר לאחים חביש, נקבע כי זכותם למשכון טרם שוכללה, ומשכך יש לראות זכות זו כנדחית מפני זכות של רוכש מקרקעין בתום לב, גם אם זכותו טרם נרשמה.

3.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו שני ערעורים נפרדים: האחד על ידי האחים חביש (ע"א 2025/19); והשני על ידי המבקשת, יורשת המנוח עדנאן (ע"א 2315/19). בעקבות הערות בית המשפט במהלך הדיון ביום 20.3.2021, חזרו בהם האחים חביש מערעורם, ואילו ערעורה של המבקשת נדחה בהסתמך על תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). בית המשפט (השופטים מ' מזוז , ג' קרא וי' וילנר ) קבע כי פסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי אינו מגלה טעות שבדין ואינו מקים עילת התערבות. על כן, הוחלט לאמץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על נימוקיו וממצאיו, ולדחות את הערעור פה אחד.

4.

מכאן הבקשה דנן. לשיטת המבקשת, קביעותיו של בית המשפט המחוזי, כפי שאומצו על ידי בית משפט זה, עולות כדי הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכת גנז ומצדיקה קיום דיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). לעמדתה, קביעותיו של בית המשפט המחוזי אינן מתיישבות עם היקפה של חובת תום הלב המוטלת על פי הדין על כתפיו של הרוכש המאוחר בזמן, ולפיכך יש לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה, ולו לצורך הבהרת החובות המוטלות על כל אחד מהגורמים המעורבים בעסקאות נוגדות במקרקעין.

5.

דין הבקשה להידחות. תנאי סף לקיום דיון נוסף הוא שבפסק הדין נושא הבקשה נקבעה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט; דנ"א 5453/18 הראל נ' פקיד שומה גוש דן , פסקה 4 (9.8.2018)). פסק דינו הקצר של בית המשפט אימץ את נימוקיו וממצאיו של בית המשפט המחוזי וכפי שנפסק לא אחת, אין לראות בכך משום קביעת הלכה, לא כל שכן הלכה חדשה וקשה (דנ"א 3044/19 נבל נ' המועצה האזורית דרום השרון , פסקה 3 (22.5.2019)). כל שנקבע בפסק הדין הוא כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי נסמכה על קביעות עובדתיות התומכות במסקנה המשפטית שהתקבלה, ולא נמצא מקום להתערב בו. קביעה זו אין בה, כאמור, כל חידוש הלכה והיא אינה מצדיקה דיון נוסף.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.