דנ"א 315/22פלוני נ. מדינת ישראל - כבוד השופטת רונית בש

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים י' עמית ,

ד׳ מינץ ו- י׳

וילנר ) בע"א 6356/20 מיום 21.10.2021 (להלן: פסק הדין ) שבו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט קמא בתביעה נזיקית שהגיש נגד המשיבה.

1.

בשנת 2013 הורשע המבקש בעבירת מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים. נוכח העבירה שיוחסה לו, ההליך הפלילי בעניינו התנהל בדלתיים סגורות. ביום 9.4.2014 גזר בית משפט השלום בעכו את דינו של המבקש. בגזר הדין נסקרו חוות דעת שונות שניתנו בעניין מסוכנותו, וכן נסקרו דו"ח מחלקת הרווחה שהתייחס לילדיו ולמשפחתו ודו"ח פסיכולוג המשפחה. בגזר הדין תוארו, בין היתר, נטייתו המינית של המבקש, הפרעות נפשיות שיוחסו לו בחוות הדעת ופרטים אישיים של משפחתו וילדיו. בשולי גזר הדין נקבע כי גזר הדין יפורסם, למעט פרטי הקטין המתלונן.

2.

ביום 17.3.2019, בחלוף כחמש שנים מיום שניתן גזר הדין, הגיש המבקש תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל, בהיותה שולחתה של השופטת שגזרה את דינו. זאת, בטענה כי פרסום גזר הדין פגע באופן קשה בפרטיותו ובפרטיות בני משפחתו והסב לו נזקים קשים שהתבטאו, מלבד הפגיעה בפרטיותו, גם בפגיעה במשלח ידו. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי בית המשפט פעל בניגוד לדין בכך שכלל בפסק הדין חלקים מתוך הערכת המסוכנות וחוות הדעת הפרטיות שהוגשו. אשר לעיתוי שבו הוגשה התביעה, המבקש הטעים כי לא היה מודע לכך שגזר הדין כולל את הפרטים האישיים שנזכרו לעיל, שכן בדיון ההקראה גזר הדין לא הוקרא במלואו, ולא הוקראו הציטוטים וההתייחסויות לחוות הדעת . לטענתו, תוכנו המלא של גזר הדין נודע לו במקרה רק כעבור כ-3 שנים, ואז פנה לבית משפט השלום בבקשה לחסות את החלקים האמורים.

3.

בית המשפט קמא קיבל את עמדת המשיבה כי יש לסלק את תביעת הנזיקין על הסף בקובעו כי חלה בעניין זה חסינות שיפוטית מתוקף סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין ). בית המשפט קמא ציין בהקשר זה, כי החלטה על איסור פרסום היא החלטה שיפוטית הכרוכה בהפעלת שיקול דעת, וככזו היא נהנית מחסינות.

4.

על פסק דינו של בית המשפט קמא הגיש המבקש את הערעור נושא הבקשה שלפניי, ובו טען כי לא היה מקום לדחות את תביעתו, שכן החלטת בית משפט השלום שלא להטיל איסור פרסום על החלקים האסורים בפרסום התקבלה בניגוד לדין ולפיכך אינה יכולה ליהנות מחסינות שיפוטית. כמו כן נטען, כי השופטת שנתנה את גזר דינו פעלה בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות, וגם מטעם זה לא היה מקום להחיל את החסינות.

5.

בפסק הדין מיום 21.10.2021 נדחה ערעור המבקש פה אחד. בית המשפט (מפי השופט י' עמית ובהסכמת השופטים ד' מינץ וי ' וילנר ) דחה את טענת המבקש לפיה החסינות השיפוטית אינה חלה באשר השופטת שגזרה את דינו פעלה בניגוד לדין. צוין כי עקרון פומביות הדיון הנוהג עמנו עוגן בסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), ולפיו כלל הוא כי פסקי הדין מפורסמים לרבות שמות הצדדים. כן צוין כי חריגים לכלל זה נקבעו בסעיף 70 לחוק בתי המשפט ולפיהם בית המשפט רשאי להורות על איסור פרסום פסק דין או חלקים ממנו, וזאת בהתאם לשיקולים המנויים בסעיף 70(ד) שאותם רשאי בית המשפט לשקול בבואו להחליט בעניין זה. סעיף 70 לחוק בתי המשפט, כך הוסיף בית משפט זה וקבע, מעלה בבירור כי אין בעובדה שדיון התנהל בדלתיים סגורות, כבענייננו, כדי לשלול את שיקול דעתו של בית המשפט להורות על פרסום פסק הדין, וכי יש לייחס חשיבות לכך שהמבקש, שהיה מיוצג, לא ביקש בזמן אמת וגם לא לאחר מתן פסק הדין במסגרת הערעור, צו לאיסור פרסום של החלקים האמורים.

6.

בית המשפט הוסיף וקבע כי החלטת בית משפט השלום אשר סייגה את איסור הפרסום לפרטי המתלונן בלבד, כפי שנהוג בעבירות מין, היא מסוג ההחלטות החוסות תחת הגנת החסינות שיפוטית הקבועה בסעיף 8 לפקודת הנזיקין, לפיו נושא משרה שיפוטית וכל אדם המבצע פעולות שיפוט, נהנים מחסינות מתביעות על עוולות, ובלבד שאלה נעשו במסגרת תפקידם. בית המשפט התייחס לאופן שבו יושם סעיף 8 לפקודת הנזיקין בעבר וציין כי החסינות השיפוטית הקבועה בסעיף זה פורשה בהרחבה על מנת להבטיח עצמאות שיפוטית ואי-תלות של שופטים, כמו גם שמירה על תפקודה התקין של מערכת השפיטה. עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי אין לעקוף חסינות זו, בהיותה חסינות מהותית, על ידי הגשת תביעה נגד המדינה באחריות שילוחית.

בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המבקש לפיה השופטת שגזרה את דינו פעלה בזדון תוך שימוש לרעה בסמכותה, וזאת בהסתמך על מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הניח תשתית, ולו מינימלית, לטענה זו.

7.

בשולי פסק הדין ציין בית המשפט כי המקרה שלפנינו מחדד את הזהירות שבה על בית המשפט לנקוט שעה שהוא כותב את פסק דינו. הודגש כי על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את הנאשם ומשפחתו, ולקחת בחשבון כי אם גזר הדין יפורסם, כפי שמתחייב ממהלך הדברים הרגיל ומעקרון פומביות הדיון, האמור בפסק הדין עשוי ללוות את הנאשם ומשפחתו לאורך שנים. בית המשפט מצא כי בענייננו הפגיעה שנגרמה למבקש בעקבות פרסום גזר הדין הייתה קשה אך גם אם שגה בית המשפט ביישום הדין, הרי שהחלטתו חוסה תחת המטרייה הרחבה של החסינות השיפוטית. בנסיבות אלו, ערעור המבקש נדחה, בלא צו להוצאות.

8.

המבקש, שאינו מיוצג, לא השלים עם פסק הדין והגיש את הבקשה שלפניי. בעיקרו של דבר המבקש טוען כי מפסק הדין עולה הלכה לפיה עבירה פלילית שעבר שופט במסגרת תפקידו אינה בת שפיטה והוא חסין מפניה. המבקש מוסיף וטוען כי פסק הדין נעדר התייחסות באשר לעבירות הפליליות שלטענתו בוצעו על ידי השופטת שגזרה את דינו ובכך יש כדי לסתור את חובת ההנמקה הקבועה בדין. לטענתו, בית המשפט העליון ובית המשפט קמא בחרו שלא לנמק את דחיית טענתו העיקרית בדבר פליליות מעשי השופטת, ומשכך יש להורות על דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים שידון בשאלה האם בגדרי פעולה שיפוטית החוסה תחת החסינות המשפטית נכללות גם עבירות פליליות שבוצעו על ידי גורם שיפוטי. לגישת המבקש, יש להגביל את החסינות המשפטית למקרים שבהם מיוחסות לגורם השיפוטי מעשה פלילי, ודאי כאשר המעשה גרם לפגיעה קשה בשלומם ובחייהם של קטינים, כבעניינו.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בפסק הדין ובטענות המבקש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

דיון נוסף הוא הליך חריג ונדיר השמור לאותם מקרים שבהם נפסקה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, יש לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט) .

אין זה המקרה שלפנינו.

10.

עיון בפסק הדין מעלה כי לא נפסקה בו כל הלכה אלא אך יושם בו הדין הנוהג על הנסיבות הפרטניות של המקרה. הקביעות בפסק הדין נסמכו על לשונן ותכליתן של הוראות הדין הצריכות לענייננו, ועל פסיקה קודמת שיצאה מלפני בית משפט זה. קביעות אלו אינן עולות כדי הלכה שהיא תנאי סף לדיון נוסף (דנג"ץ 6598/21 קובי נ' שרת הפנים , פסקה 9 (28.11.2021)) ).

אשר לטענה לפיה בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי לא דנו בטענת המבקש לפיה החסינות השיפוטית נסוגה מפני עבירות פליליות. טענה זו עומדת בעוכריו של המבקש שכן הליך הדיון הנוסף לא נועד לברר לראשונה סוגיה שכלל לא נדונה בפסק הדין (ראו, למשל: דנ"א 1292/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 9 (19.7.2020)). זאת ועוד – טענה זו של המבקש אינה מתיישבת עם הטענה הנוספת שהעלה ולפיה מפסק הדין " עולה " הלכה כי עבירה פלילית שעבר שופט במסגרת תפקידו אינה בת שפיטה (סעיף 31 לבקשה) . לא אחת נפסק כי הצדקה לקיים דיון נוסף אינה יכולה להתבסס על הלכה משתמעת אלא רק על הלכה ברורה ומפורשת שקבע בית המשפט במודע ובכוונת מכוון (דנ"מ 2229/20 ברג נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון , פסקה 16 (30.12.2020)). הלכה כזו לא נפסקה בענייננו.

11.

לבסוף, יש ליתן משקל מסוים אף לכך שפסק הדין ניתן פה אחד. שיקול זה, המצטרף אל יתר הטעמים שלעיל, מצדיק אף הוא שלא להורות על קיום דיון נוסף (ראו, דנ"א 2393/12 מדינת ישראל נ' מולהי , פיסקה 9

(22.4.2012)).

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.