פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א
5387/14
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
המבקשים:
1. מצדה מ.מ. בע"מ
2. יהושע הולצמן
נ ג ד
המשיבים:
1. פטר מגנוס
2. מדינת ישראל - משרד הכלכלה
בקשה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית
משפט זה ב-ע"א 8171/13 מיום 21.7.2014 שניתן על-ידי כבוד השופטים א'
רובינשטיין, ח' מלצר וד' ברק-ארז
בשם המבקשים:
בעצמם
החלטה
1.
לפניי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית משפט זה בע"א 8171/13 מיום 21.7.2014 (השופטים א' רובינשטיין ; ח' מלצר ; ו ד' ברק-ארז ), שבמסגרתו נדחה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ע' ברון ) לדחות על הסף בקשה לביטול פסק דין קודם שניתן בין הצדדים (מחוזי ת"א) 12584-05-12 מצדה מ.מ. בע"מ נ' מגנוס (24.10.2013); להלן: בקשת הביטול ).
2.
כדי להבין את העובדות יש להסתייע בפסקי-דין שניתנו בהליכים משפטיים קודמים שהתנהלו בין הצדדים, פסקי-דין שהמבקשים אף לא טרחו לצרפם. מזה כעשור מנהלים המבקשים הליכים משפטיים כנגד המשיבים, שמוקדָם הוא תוכנת מחשב בשם מצדה שפיתחו המבקשים. תוכנה זו מיועדת לבודקים מוסמכים כמשמעותם בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 והיא נועדה, בין השאר, לאפשר להם להזין נתונים שונים ולהפיק מהם טופסי תסקירי בדיקה כנדרש בפקודה (בתקופה שבה פותחה התוכנה לא היה קיים נוסח "אחיד" של טפסים, והבודקים השתמשו בטפסים מסוגים שונים). המבקשים, שלא הצליחו למכור את התוכנה ולו לבודק מוסמך אחד, ייחסו את אי הצלחתם לפעולות ולמחדלים שונים שנפלו, לטענתם, בהתנהלותהּ של המדינה. זאת, במסגרת תהליך פיתוח של מערכת מחשוב מקיפה, שיועדה לכלול, בין היתר, טופסי תסקירי בדיקה חדשים בנוסח אחיד ומחייב. המבקשים סברו גם כי הטפסים החדשים שאומצו הועתקו מהטפסים שפותחו על-ידם במסגרת תוכנת מצדה, ושבכך הופרו זכויות היוצרים שלהם. תביעה שהגישו המבקשים (ת"א (מחוזי ת"א) 2692/04 מצדה מ.מ. בע"מ נ' מגנוס (12.8.2009)) ובה פרסו טענות אלה נדחתה (השופטת ר' רונן ). נקבע כי לא הייתה כל התרשלות בהתנהלות המדינה ושמכל מקום לא התקיים קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק הנטען (אי מכירת התוכנה); וכי לא הוכחה העתקה של הטפסים שפתחו המבקשים, וממילא שלא הופרו זכויות היוצרים שלהם. ערעור שהגישו המבקשים נמחק בהמלצת בית משפט זה (ע"א 8298/09 מצדה מ.מ. בע"מ נ' מגנוס (12.1.2011)) (להלן יכונו שני פסקי דין אלה: ההליך הראשון ).
3.
המבקשים, שלא השלימו עם תוצאת ההליך הראשון, הגישו עתירה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (עת"מ 1934/09(מינהליים י-ם) מצדה מ.מ. בע"מ נ' מדינת ישראל (9.1.2011)), שבמסגרתה ביקשו גילוי מסמכים שונים הקשורים במכרז שפרסמה המדינה לפיתוח מערכת המחשוב (להלן: העתירה הראשונה ). בהמלצת בית המשפט (השופט מ' יועד הכהן ), הועברו למבקשים חלק מהמסמכים שגילוים נתבקש. לגבי יתר המסמכים, שלגביהם לא הגיעו הצדדים להסכמה, קבע בית המשפט כי אין מקום לגלותם. עוד לפני שנתן בית המשפט לעניינים מינהליים את החלטתו בעתירה זו, הגישו המבקשים ביום 7.10.2010 עתירה נוספת לפי חוק חופש המידע (עת"מ (מינהליים י-ם) 14033-10-10 מצדה מ.מ. בע"מ נ' משרד התעשייה, המסחר והתעשייה
(19.5.2011)), שנמחקה בהסכמת הצדדים (השופט י' מרזל ).
4.
לאחר כל זאת, הגישו המבקשים את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהליך הראשון, בטענה שהוא ניתן בהתבסס על מצג של מרמה. בית המשפט המחוזי סילק כאמור את הבקשה על הסף, בדחותו את טענות המבקשים באשר להסתרת מסמכים, להגשת תצהירים כוזבים ולמתן עדות שקר. אף הראיות ה"חדשות" שהציגו המבקשים – אותם מסמכים שהועברו למבקשים במסגרת העתירה הראשונה – אינן מצדיקות ביטולו של פסק הדין בהליך הקודם. בית המשפט קבע:
"הוברר כי בענייננו לא מתקיימים התנאים המצדיקים צעד קיצוני ומרחיק לכת של ביטול פסק דין ועריכת משפט חוזר אזרחי. בנסיבות המקרה, עקרון סופיות הדיון הוא על העליונה. התובעים קיבלו זה מכבר את יומם בבית המשפט, שדן בהליך הקודם בהרחבה בטענות שהובאו בפניו תוך שמיעת עדויות מטעם הצדדים ועיון בראיות ובמסמכים הרבים שהוגשו לפתחו, והגיע להחלטה מבוססת ומושכלת בפסק דין יסודי ומנומק. פסק הדין שניתן בהליך הקודם מבאר באופן מפורט מדוע הכריע בית המשפט כפי שהכריע בעל אחת מהסוגיות השנויות במחלוקת. הוברר כי אין בכוחן של הראיות החדשות לסייע בידי התובעים להוכיח את טענותיהם ולשנות את תוצאות המשפט" (שם, פסקה 30).
המבקשים הגישו, כאמור, ערעור לבית משפט זה – פסק הדין מושא הבקשה שלפניי. בית המשפט קבע כי אין מקום להתערב בפסק הדין לנוכח עקרון סופיות הדיון ולאור הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי בבקשת הביטול. צוין כי בשל נדירותו של הליך המשפט החוזר האזרחי, נחוצות "נסיבות 'דרמטיות'" לשם קבלת בקשה שכזו – אשר אינן מתקיימות בענייננו. עם זאת, בשל תחושת אי נוחות שחש בית המשפט באשר להשתלשלות העניינים, נמנע בית המשפט מלחייב את המבקשים בהוצאות והחליט גם על החזר ההוצאות שנפסקו להם בבית המשפט המחוזי.
5.
עתה מונחת לפניי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין. לטענת המבקשים, יש מקום להורות על קיומו של דיון נוסף משני טעמים. הראשון , שהוכתר בכותרת "קושי בהבנת הערעור", עניינו למעשה בטעות שנפלה, על-פי הטענה, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. המבקשים ייחסו "טעות" זו לכך שמדובר בתביעה בנושא מחשוב, שאיננו נהיר למי שאינו עוסק בתחום. הטעם השני הוא החשיבות הציבורית של "ביעור השחיתות בשרות הציבורי", שחיתות שלטענתם ארעה במקרה זה.
עם זאת, המבקשים לא פירטו מה היא ה"טעות" שנפלה, לעמדתם, בפסק הדין ומה היא אותה "שחיתות" שעליה הלינו. הקושי העיקרי שמצאו המבקשים בפסק הדין בבקשת הביטול הוא שבית המשפט דחה את בקשתם על הסף מבלי שדן בטענותיהם לגופן. אעיר כי חלק מהעובדות שתיארו המבקשים בבקשה שלפניי לא מצא את ביטויו באף לא אחד מפסקי הדין הרבים בהליכים שיזמו המבקשים (כמתואר לעיל).
6.
דין הבקשה להידחות. הבקשה איננה מגלה עילה לקיומו של דיון נוסף. לפי סעיף 30(ב) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, נועד ההליך של דיון נוסף לנושאים בעלי חשיבות משפטית, כאשר "ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או... מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה." בפסק הדין מושא הבקשה לא נקבעה כל הלכה. כל שנקבע בפסק הדין הוא כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי למחוק בקשה לביטול פסק דין על הסף. טענותיהם של המבקשים הן ערעוריות במהותן, ומהבקשה עולה כי הן מכוונות בעיקרן להחלטתו של בית המשפט המחוזי. כידוע, ההליך של דיון חוזר הוא הליך חריג שלא נועד להוות ערעור נוסף (ראו, למשל: דנג"ץ 5019/13 בית הדין השרעי לערעורים בירושלים נ' פלונית, פסקה 7 (14.8.2013)). המבקשים מתקשים להשלים עם תוצאות ההליך הראשון, אך בכך אין עילה לקיומו של דיון נוסף.
7.
סיכומם של דברים, הבקשה נדחית. לא בלי היסוס, לא ייעשה גם כאן צו להוצאות.
המשנָה לנשיא
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
14053870_C01.doc
חא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il