פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א
8171/13
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המערערים:
1. מצדה
מ.מ. בע''מ
2. יהושע הולצמן
נ ג ד
המשיבים:
1. פטר מגנוס
2. מדינת ישראל -משרד הכלכלה
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ע' ברון) מיום
24.10.2013 בת"א 12584-05-12
תאריך הישיבה:
כ"ג בתמוז התשע"ד
(21.7.2014)
בשם המערערים:
בעצמם
בשם המשיבים:
עו"ד ערן בן-ארי
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין :
א.
המערערים מבקשים לקיים "משפט חוזר" אזרחי בהליך שראשיתו פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת רונן) מיום 12.8.2009 (פסק הדין הראשון), והמשכו פסק דין באותו בית משפט (השופטת ברון) מיום 24.10.2013 (פסק הדין השני) שדחה את בקשתו למשפט חוזר. המאבק שמנהלים המערערים משתרע על פני עשור ומחצה, שבמהלכו גם היו שתי עתירות מינהליות (בשנים 2009 ו-2010) לקבלת מידע אשר היוה בסיס להליך שהביא לפסק הדין השני.
ב.
פסק הדין השני סקר את הפסיקה לעניין עילת ההליך הנדיר של "משפט חוזר אזרחי", שעיקרה השגתו של פסק הדין הראשון בדרכי תרמית או התגלות ראיות שיכלו לשנות את תוצאות המשפט מיסודן. בית המשפט קמא קבע עובדתית כי אין לקבל את הטענות בדבר תצהירים כוזבים ומתן עדות שקר על-ידי המשיבים, תוך שציין כי קיום עדות שקר עשוי להוות עילה חריגה ונדירה לביטול פסק דין, אם הוכח הכזב שבעדות באורח חד משמעי (פסקאות 24-23). כן נדחו טענות אחרות של המערערים, לרבות בנושאי זכות יוצרים.
ג.
בערעור מיקד המערער 2 את טיעוניו באי אמירת אמת על-ידי גורמי הרשות, אף כי לא זנח גם את נושא זכויות היוצרים. לשיטתו, מכתב שכתב המשיב 1 ב-13.1.1998 לבודקי קבוצות ציוד, לא היה אמת, שכן תסקירים חדשים שהובטחו בו על-ידי הרשות לא פורסמו לימים, אך בינתיים לא נקנתה תכנת המערערים, שעל פיתוחה שקדו, על-ידי קהל היעד. נטען גם לאי אמת בהקשר נוסף. גם בפנינו הטעים המערער 1 כי לשיטתו דברים שהצהירו המשיבים בפני בית המשפט בהליך הראשון לא היו אמת. מטעם המשיבים נטען כי לא היתה כל חובת זהירות נזיקית כלפי המערער, ועל כן אין להיעתר למשאלתו; והמסמכים החדשים שהוצגו אינם משנים מן התוצאה.
ד.
לא ראינו מקום להתערבות בפסק הדין השני כשלעצמו, וממילא למשפט חוזר לעניין פסק הדין הראשון. הטעמים העיקריים הם סופיות הדיון וממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק הדין השני. לשם עריכת משפט חוזר בתחום האזרחי (ונחזור ונאמר כי ההליך הוא נדיר מאוד, כנודע, גם בתחום הפלילי בו יש לו עיגון סטטוטורי) ולפתיחה מחדש של פסק דין חלוט צריך שיחולו נסיבות "דרמטיות", ובית המשפט המחוזי פירט את הדברים. האפשרות כיום, כתום עשור ומחצה, לשוב למסכת הראיות ולדון בה כדבעי היא דחוקה, וגם לא השתכנענו בעקבות הטענות החדשות, כי הטענה מחוורת דיה ובעלת עוצמה כדי להפוך את הקערה על פיה.
ה.
על כן איננו נעתרים לערעור. עם זאת, נודה כי חשנו אי נוחות באשר להשתלשלות הדברים, באשר לטיפול הרשות במגעים עם המערערים ובאשר נמסר להם על-ידיה, וסבורים אנו כי יש ליתן לכך ביטוי. נעשה כן על-ידי אי חיוב בהוצאות בבית משפט זה והחזר ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי בפסק הדין השני, שכנמסר שולמו ועל כן יוחזרו כערכם להיום, בתוך 45 יום.
ו.
בנתון לכך איננו נעתרים – כאמור – לערעור.
ניתן היום,
כ"ד בתמוז התשע"ד (22.7.2014).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת