ע"א 8024/17 ב.י.מ חברה לבניה והשקעות ( חיפה 1993) בע"מ ע&qu נ. מדינת

המשנה לנשיאה ח' מלצר:

1.

לפנינו בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהליך זה בתאריך 22.10.2018, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-ת"א 64389-12-14, אשר בתורו דחה את תביעתה של המבקש לקבלת פיצוי כספי בגין נזק שנגרם לה, לכאורה, כתוצאה מביטול רישומה בפנקס הקבלנים (להלן: פנקס הקבלנים ) ומהפחתת סיווגה הקבלני מדרגה ג/4 לדרגה ג/1 בעת חידוש רישומה ב פנקס הקבלנים .

העובדות בקצרה

2.

המבקשת הייתה רשומה ב פנקס הקבלנים בסיווג ג/4 בהתאם להוראות סעיף 4(א)(5) ל חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק ) ותקנה 5 ל תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סיווג קבלנים רשומים), התשמ"ח-1988 (להלן: התקנות ).

3.

בתאריך 05.12.2007 רישומה של המבקשת ב פנקס הקבלנים בוטל, וזאת לנוכח אי תשלום אגרה בגין השנים: 2002 ו-2007. המבקשת טענה, ועודנה טוענת, כי ביטול רישומה ב פנקס הקבלנים נעשה בטעות ומתוך רשלנות, שכן במועד הרלבנטי לא עמדו כנגדה חובות "פתוחים" כלפי המשיב.

4.

המבקשת ביקשה מ רשם הקבלנים (להלן: הרשם ) לחדש את רישומה ב פנקס הקבלנים ולאחר הליך שארך מספר חודשים, במסגרתו המבקשת שטחה את טיעוניה הן לפני הרשם והן לפני הוועדה המייעצת לרשם, התקבלה החלטה, שלפיה, הגם שלמבקשת אין פעילות עסקית המצדיקה את חידוש רישומה בסיווג ג/4, רישומה של המבקשת ב פנקס הקבלנים יחודש, אך זאת בהתאם לסיווג ג/1, שהינו הסיווג הבסיסי (להלן: ההחלטה ). עוד נקבע ב החלטה , כי ככל שיומצא לידי הרשם אישור הנוגע לפעילותה של המבקשת בשנים הרלבנטיות, שיש בו כדי להעיד על היקף פעילות מתאים לצורך סיווג ג/4 – תובא שאלת עדכון הסיווג לבחינה מחודשת בפני הוועדה המייעצת.

5.

המשיב העביר למבקשת מספר תזכורות, שבהן נדרש ממנה להמציא לו מסמכים שיש בהם כדי לתמוך בעדכון סיווגה חזרה לסיווג ג/4, וזאת בתאריכים: 20.05.2008, 16.06.2008 ו-15.07.2008. המבקשת לא העבירה מסמכים אלו לידי המשיב, על-אף שבא-כוחה דאז העביר לידי המשיב מכתבים ובהם דרישות לעדכון הסיווג. המבקשת גם לא ערערה על ההחלטה בשום שלב.

6.

בשנת 2012, המבקשת הגישה עתירה מינהלית כנגד ההחלטה , וזו נדחתה בתאריך 07.02.2013 לנוכח אי מיצוי ההליכים הקבועים לעניין זה ב חוק (ראו: עת"מ 7002/03/13).

לאחר מכן, ונוכח פסק הדין שניתן בעתירה המנהלית הנ"ל, המבקשת הגישה ערר לוועדת הערר הסטטוטורית כנגד ההחלטה . בתאריך 24.06.2013 דחתה ועדת הערר את הערר שהוגש.

7.

המבקשת הגישה ערעור מנהלי כנגד החלטת ועדת הערר הסטטוטורית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עיינו: עמ"נ 17706/06/13). במהלך הדיון בערעור המנהלי, הצדדים הסכימו, בהמלצת בית המשפט, כי המבקשת תעביר ל רשם את המסמכים, אשר יש בהם, להבנתה, כדי לתמוך בבקשתה להשבת סיווגה. לאחר שהמבקשת העבירה ל רשם את המסמכים – אישרר הרשם את ההחלטה , בקובעו כי בנתונים שהוגשו על-ידי המבקשת אין כדי להצדיק את השבת סיווגה לסיווג ג/4.

8.

בתאריך 14.10.2014, בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד דחה את הערעור המינהלי בקובעו כי גם אם ההחלטה למחוק את רישומה של המבקשת מפנקס הקבלנים מלכתחילה לא הייתה ראויה, באופן שבו הרשם הפעיל את סמכותו בעת שהחליט על הורדת סיווגה של המבקשת – לא נפל פגם המצדיק התערבות ב החלטה . כמו כן, נקבע כי לא נפל פגם גם באופן שבו ועדת הערר הסטטוטורית הפעילה את שיקול דעתה בעת שדחתה את הערר על החלטת הרשם .

9.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד וזו נדחתה בתאריך 25.01.2015 אף מבלי שבית המשפט נדרש לתגובת המשיב והדחיה נומקה בכך שהבקשה לא העלתה טעמים המצדיקים את הדיון בה ב"גלגול שלישי" (ראו: בר"ם 8053/14 ב.י.מ חברה לבניין והשקעות (חיפה 1993) בע"מ נ' רשם הקבלנים (25.01.2015)), אף בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל נדחתה (החלטה מתאריך 23.03.2015).

10.

בתאריך 30.12.2014 המבקשת הגישה תביעה כספית כנגד המשיב לבית המשפט המחוזי בחיפה, בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בגין התרשלותו של המשיב, שבאה לידי ביטוי במחיקת המבקשת מ פנקס הקבלנים ובהורדת סיווגה בו.

11.

בתאריך 06.08.2017 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את התביעה הנ"ל, בין היתר בשל השיהוי שחל בהגשתה, לנוכח דחיית העתירה המינהלית על גלגוליה השונים בערכאות השונות, אשר סתמה את הגולל על הטענות בדבר מחיקת רישומה של המבקשת וכן בשל העובדה כי הורדת סיווגה של המבקשת על-ידי הרשם נעשה כדין.

במסגרת פסק דינו, בית המשפט המחוזי הנכבד השית על המבקשת הוצאות בסך 20,000 ש"ח (ראו: ת"א 64383-12-14

ב.י.מ. חברה לבנין והשקעות (חיפה 1993) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון (06.08.2017)).

12.

המבקשת לא אמרה נואש והגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. בתאריך 22.10.2018 נערך דיון בערעור, שבמהלכו הצענו למבקשת לחזור בה מערעורה. המבקשת קיבלה את הצעתנו ומשכך הערעור נדחה, מבלי שעשינו צו להוצאות (ע"א 8024/17

ב.י.מ חברה לבניה והשקעות ( חיפה 1993) בע"מ נ' מדינת ישראל – רשם הקבלנים (22.10.2018)).

13.

עתה המבקשת טוענת כי יש לבטל את פסק הדין שניתן בערעור כיוון שזה ניתן על בסיס תרמית והטעייה של בית המשפט על-ידי הרשם .

טענות הצדדים

14.

כאמור, המבקשת טוענת כי פסקי הדין – הן של בית המשפט המחוזי הנכבד והן של בית משפט זה ניתנו תוך תרמית והטעייה של בית המשפט. בהקשר זה, המבקשת מעלה מספר טענות, אשר תומכות, לשיטתה, בעמדה זו:

א)

טענת הרשם כי המבקשת לא הייתה פעילה בתקופת ביטול רישיונה נעשתה, לשיטת המבקשת, על-אף שהיו בפני הרשם ראיות שמעידות כי החברה הייתה פעילה בתקופה האמורה (חוזי פעילות של המבקשת ואישור של רו"ח על פעילותה בשנים הרלבנטיות).

ב)

לטענת המבקשת – הרשם לא הגיש לבית המשפט חישוב והוכחות כי הפרויקט שבו היא הייתה מעורבת לא תאם את הסיווג ג/4 שבו היא החזיקה עובר למחיקתה מ פנקס הקבלנים .

ג)

טענת הרשם כי המבקשת הגישה בקשה לקבלת רישיון קבלן בשנת 2008 היא שגויה, לגישת המבקשת. לדידה, הבקשה שהוגשה על-ידה הייתה להשבת הרישיון שניטל ממנה, ולא לקבלת רישיון חדש.

ד)

הרשם לא הגיש לבית המשפט את הפרוטוקול של ישיבת הוועדה המייעצת שבה נקבע כי אין הצדקה להשבת סיווגה של המבקשת ומשכך קיומה של ישיבה זו מוטל בספק לעמדת המבקשת.

ה)

המבקשת סבורה כי בערר שהוגש לוועדת הערר הסטטוטורית לא נפל שיהוי, שכן הוועדה אישרה את בקשתה להארכת מועד להגשת הערר. כמו כן, התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה לא התיישנה, שכן הנזק שנגרם למבקשת, לטענתה, התגבש רק בתאריך 15.05.2008.

15.

המשיב שהתבקש להגיב ועשה כן – סבור כי דין הבקשה לביטול פסק דין להידחות הן מטעמים דיוניים והן לגופה.

מבחינה דיונית, המשיב מצביע על כך שהדרך לביטולו של פסק דין חלוט היא על דרך של פתיחת הליך חדש, ולא על דרך של הגשת בקשה במסגרת ההליך המקורי.

מבחינה מהותית, המשיב סבור כי המבקשת לא הרימה את הנטל המכביד המוטל על מי שמבקש להוכיח טענת מרמה. לשיטת המשיב, הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות ענייננו, שכן גם אילו היה עולה בידי המבקשת להוכיח כי בהחלטה על מחיקת שמה של המבקשת מ פנקס הקבלנים נפל פגם – הסמכות לשנות את רמת סיווגה של המבקשת שמורה בכל מקרה ל רשם בלבד.

עתה נעבור לליבון הדברים.

דיון והכרעה

16.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה – להידחות .

17.

ההסדר החקיקתי לקיומו של משפט חוזר, הוגבל במשפטנו לתחום הפלילי (ראו: סעיף 31 ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ). עם זאת, ההלכה הפסוקה הכירה זה מכבר גם בסמכותו הטבועה של בית המשפט, המאפשרת לו, בנסיבות מיוחדות וחריגות, לשוב ולדון בעניין שבו הוא הכריע בעבר. נסיבות חריגות אלו מתקיימות שעה ששיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של סופיות הדיון (עיינו: ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ , פ"ד נז(3) 366 (2003) (להלן: עניין בית טלטש ); ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א. הובלות דלק בע"מ (22.07.2014), ראו גם: שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 251 (מהדורה שניה, 2008) (להלן: לוין ); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 856-854 (מהדורה שלוש עשרה, 2020) (להלן: גורן )).

18.

מבחינה דיונית, נקבע כי האופן שבו יש להגיש בקשה לביטול פסק דין אזרחי הוא לרוב על דרך של פתיחת הליך חדש (תובענה לביטול) בבית המשפט שנתן את פסק הדין המקורי, ודרך זו עדיפה על פניה לערכאת הערעור, אף שגם לערכאת הערעור יש סמכות לשיקול דעת בעניין (ראו: ע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים , פ"ד מה(4) 641, 647 (1991) (להלן: עניין אע'בריה ); ע"א 3788/10 בינן נ' הניג (03.04.2013); עניין בית טלטש , בעמ' 373-372; לוין , בעמ' 252-251; גורן , שם). הטעם להוראה דיונית זו – כפול:

ראשית , העילות שמכוחן ניתן לבקש את ביטולו של פסק דין חלוט (עילת התרמית ועילת גילוי הראיות החדשות – עיינו למשל: עניין בית טלטש ; ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר בע"מ (25.02.2010) (להלן: עניין טורג'מן )) – הן עילות שמצריכות בירור עובדתי רחב ומעמיק, והדבר מצדיק, פעמים רבות, פתיחת הליך חדש.

שנית , פתיחה של הליך חדש בפני בית המשפט שנתן את פסק הדין שביטולו מתבקש תורמת לכיבוד ההדדי שבין הערכאות ומבטיחה יציבות וודאות משפטית (עיינו: נינה זלצמן

מעשה בית דין בהליך אזרחי 600 (1991) (להלן: זלצמן )).

19.

בענייננו, הגם שהמבקשת סברה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ניתן על בסיס תרמית (ראו: סעיף 45 לבקשה למשפט חוזר, שהוגשה במסגרת בש"א 1323/19 והוכתרה בכותרת "בקשה לביטול פסק דין" בהתאם להחלטת כב' הרשמת מתאריך 21.02.2019; להלן: הבקשה לביטול פסק דין ) – היא לא הגישה את בקשתה לביטול פסק דין לבית המשפט המחוזי בחיפה. בכך, לכאורה, נפל פגם דיוני בבקשה.

20.

לצד האמור, סבורני כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. כאמור, המבקשת טוענת כי פסקי הדין בעניינה ניתנו עקב תרמית. הפסיקה הבחינה בהקשר זה בין: "תרמית פנימית", היא תרמית כלפי בית המשפט, שגרמה לפגם בהליך השיפוטי כתוצאה ממעשה בלתי חוקי בעת ניהול המשפט, לבין: "תרמית חיצונית" שהינה תרמית שמנעה מבעל הדין את האפשרות לשטוח את טענותיו באופן הוגן לפני בית המשפט (כדוגמת מתן שוחד לבית המשפט חו"ח וכדומה) (עיינו: עניין טורג'מן , פיסקה 9 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל ; זלצמן , בעמ' 599). בענייננו, טענת המבקשת היא לקיומה של "תרמית פנימית".

21.

בפסיקה נקבע כי היענות לבקשה לביטול פסק דין עקב טענת מרמה נעשית במשורה, במקרים נדירים ובכפוף לתנאים מחמירים (ראו: ע"א 4958/99 עין גב – קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ , פ"ד נה(2) 11, 22 (2000); רע"א 2237 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין , פיסקה 9 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) מ' נאור (08.03.2009) (להלן: עניין וינשטיין ). בהמשך, נתנה הפסיקה "סימנים" בתנאים לקבלת בקשה לביטול פסק דין כאמור (לסיכום הדברים עיינו: עניין טורג'מן , פיסקאות 15-12 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל וכן: ת.א. (ת"א) 12584-05-12 מצדה מ.מ. בע"מ נ. מגנוס (24.10.2013), מפי חברתי, השופטת ע' ברון ; ע"א 8171/13 מצדה מ.מ. בע"מ נ' מגנוס (22.07.2014), ו-דנ"א 5387/14 מצדה מ.מ. בע"מ נ' מגנוס (31.12.2014)), ואלה יפורטו בתמצית להלן:

ראשית , יש צורך בקיומה של אמינות לכאורית . קרי, קיומו של משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה. כדי לבסס טענת תרמית שתצדיק ביטולו של פסק דין חלוט לא די בטעינת טענות בעלמא. על טענות התרמית להיות מגובות בראיות בעלות אמינות לכאורית (ראו: המ 445/80 אברהם נ' יוחאי , פ"ד לה(1) 505, 507 (1980)).

שנית , על טענת המרמה לקיים את דרישת החיוניות . במסגרת זו יש לבחון את השאלה האם במידה שטענת המרמה תתקבל, עשוי הדבר להוביל לתוצאה שונה מזו שנקבעה במשפט המקורי. אם בית המשפט היה מגיע לאותה התוצאה גם אלמלא הוא היה מוטעה, הרי שאין לבטל את פסק דינו גם אם הוכחה מרמה (עיינו: רע"א 33/08 לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל , פיסקה ז' (21.05.2008)).

שלישית , על הראיות המבססות את טענת המרמה להיות ראיות חדשות . בהקשר זה, ראיות חדשות הן ראיות המתייחסות לאירוע שהתרחש לאחר מתן פסק הדין שביטולו מתבקש, או לחילופין ראיות שהתגלו אמנם לאחר מתן פסק הדין, אך לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה בעת ניהול ההליך המקורי (ראו: ע"א 428/74 מלבין נ' זונטג , פ"ד כט(1) 281, 285 (1974); עניין וינשטיין , פיסקה 10 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) מ' נאור ).

22.

בענייננו, טענותיה של המבקשת אינן עומדות באף אחד מן התנאים שלעיל, וממילא הן אינן מצדיקות את ביטולו של פסק הדין שניתן בעניינה, משורה של טעמים:

ראשית , בקשתה של המבקשת איננה מבוססת על תשתית ראייתית מספקת. המבקשת לא הציגה ראיות שיכולות ללמד כי פסק הדין בעניינה ניתן בגין הטעייה של בית המשפט, אלא הסתפקה בהקשר זה בהשמעת טענות בעלמא. ממילא בקשתה אינה עומדת בדרישת האמינות הלכאורית .

שנית , חלק נכבד מטענותיה של המבקשת הן טענות שגם אם היו מוכחות, מעוררות ספק רב עד כמה היה בכוחן לשנות את תוצאות המשפט, אם בכלל. כך לדוגמה, המבקשת משקיעה רבות בטענה שלפיה מחיקתה מ פנקס הקבלנים נעשתה שלא כדין. אף אם טענה זו תתקבל, כפי שנקבע בהקשר זה על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד דהיינו, גם אם מחיקת המבקשת מ פנקס הקבלנים נעשתה שלא כדין – הדבר איננו מוריד מסמכותו של הרשם לשנות את סיווגה של המבקשת בהתאם להיקף פעילותה, כפי שזה הוכח לפניו. לפיכך, גם אילו בקשה של המבקשת הייתה נתמכת בראיות בעלות אמינות לכאורית , היא איננה עומדת בדרישת החיוניות . בהקשר זה יצויין כי גם אם נניח, כטענת המבקשת, כי הרשם לא הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד את החישובים וההוכחות שתמכו בהחלטתו להפחתת סיווגה של המבקשת – עובדה היא שהן בית המשפט המחוזי הנכבד והן בית משפט זה סברו כי אין מקום להתערב בהחלטתו של הרשם . נוכח האמור, טענתה של המבקשת כי הרשם לא הגיש את החישובים שתמכו בהחלטתו איננה יכולה לבסס עילה של תרמית. גם מטעם זה סבורני כי הבקשה איננה עומדת בדרישת החיוניות .

שלישית , דומני כי כל טענותיה של המבקשת נטענו ונידונו לגופן בפני בית המשפט המחוזי הנכבד ולפני בית משפט זה בהליך הערעור. הדברים אמורים ביחס לכל טענותיה של המבקשת כאן: הטענות בדבר הפגמים שנפלו, לכאורה, בהליך מחיקת המבקשת מ פנקס הקבלנים ; הטענות בדבר התשתית הראייתית החסרה, כביכול, שעליה הרשם התבסס בהפחתת סיווגה של המבקשת; הטענות בדבר השוני שמתקיים, לטענת המבקשת, בין בקשה לקבלת רישיון לבין בקשה לחידוש רישיון; הטענות בדבר החלטת הוועדה המייעצת הנוגעות לשינוי סיווגה של המבקשת והטענות בנוגע לשיהוי, שנקבע כי נפל בערר שהמבקשת הגישה לוועדת הערר הסטטוטורית. לנוכח האמור, גם דרישת הראיות החדשות לא מתקיימת בבקשה שלפנינו.

23.

זאת ועוד, המבקשת מציינת בבקשתה כי היא משכה את ערעורה לנוכח הצעת בית המשפט, אך עם זאת: "לאחר שהבינה ההשלכות לא השלימה עם כך ש-14 שנות מוניטין ירדו לטמיון, ומכל מקום בית המשפט העליון לא נתן פעמיו בעניינה ובסופו של יום טענותיה לא נשמעו..." (ראו: פיסקה 47 ל בקשה לביטול פסק דין ). לאמור, המבקשת מודעת לכך שהטענות שנטענו במסגרת בקשתה כאן, הן למעשה הטענות שנטענו במסגרת הערעור, אלא שהיא סבורה שיש מקום להעלות טענות אלו בשנית כיוון שלדעתה, הדיון שנערך בערעורה לא היה ממצה.

עם כך לא ניתן להסכים. הליך של ביטול פסק דין חלוט בשל עילת תרמית הינו כאמור, הליך נדיר. הליך זה נועד למנוע מציאות שלפיה מעוול יצא נשכר מעוולתו והוא מבטא את שאיפתו של בית המשפט להגיע לחקר האמת ולהשגת צדק בעניינים המובאים לפניו. חשיבותם של עקרונות אלו היא המצדיקה לבטל, במקרים המתאימים, גם פסקי דין חלוטים, אף אם הדבר בא על חשבונו של עקרון סופיות הדיון (עיינו: ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס , פ"ד יג(1) 449, 455 (1959); עניין אע'בריה , בעמ' 645-644).

ביטול פסק דין בשל עילת תרמית לא נועד, איפוא, לאפשר "מועד ב'" לבעלי דין שלא היו מרוצים מפסק הדין

שניתן בעניינם, או מתן הזדמנות להעלאה מחודשת של טענות שנדחו (עיינו: עניין וינשטיין , פיסקה 10 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) מ' נאור ). טענותיה של המבקשת נידונו לגופן גם על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד וגם בדיון שנערך בפני בית המשפט העליון. ממילא, אין מקום להעלאתן מחדש של הטענות, אף לא תחת הכסות של טענת תרמית.

24.

הבקשה נדחית איפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח.