דנ"פ 2256/15 ראובן מלעי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בערעור שהגיש ראובן מלעי (להלן: המבקש ) על הכרעת הדין ולחלופין על גזר הדין, שנדון יחד עם ערעור שהגישה המשיבה על גזר הדין (ע"פ 2417/14 וע"פ 2677/14. פסק דין מיום 18.3.2015). בפסק הדין התקבל ערעורה של המשיבה והוחמר העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי.

רקע והליכים קודמים

1.

נגד המבקש ושניים אחרים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ובו ששה אישומים (האישום הראשון יוחס לשלושת הנאשמים. חמשת האישומים האחרים יוחסו למבקש בלבד). לפי כתב האישום, המבקש, שהיה הבעלים והמנהל של חברת "ניתאי מוטורוס" בע"מ", העוסקת בייבוא ובסחר של חלקי חילוף לכלי רכב, קשר קשר יחד עם שני הנאשמים האחרים, למכור מנועים גנובים שמקורם בכלי רכב שנגנבו מישראל. בדרך זו, הנאשם 3 (להלן: זגיר ), תושב חברון, מכר למבקש כ-63 מנועים גנובים שהגיעו לידיו, שמקורם בכלי רכב שנגנבו בישראל, לאחר שהשחית את המספרים המקוריים שהיו מוטבעים על המנועים והטביע במקומם מספרים מזויפים. המבקש מסר לזגיר שטרי מכר גנובים ומזויפים וחשבוניות מזויפות שתאמו את המספרים המזויפים שהוטבעו, במטרה להקשות על זיהוי המספרים המקוריים של המנועים הגנובים. הנאשם 2 (להלן: שוויקי ), תושב מזרח ירושלים, העביר את המנועים הגנובים לאחר זיוף מספריהם מזגיר למבקש ואת התמורה בעדם מהמבקש לזגיר. עוד נכתב בכתב האישום כי המבקש שילם לזגיר 1,500-1,200 ש"ח עבור כל מנוע. על יסוד האמור הואשם המבקש באישום הראשון בקשירת קשר לביצוע פשע (קבלת חלק גנוב של רכב, זיופו ומכירתו), עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), בקשר עם סעיפים 413ח(2), 413ט, 413י ו-413יא לחוק העונשין; בקבלת חלק גנוב (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 413י לחוק העונשין; במסחר בחלק גנוב (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 413יא לחוק העונשין; בזיוף ושימוש במסמך מזויף כדי להקל על ביצוע עבירות הקבלה והסחר בחלק גנוב (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 413ח(2) לחוק העונשין ובמעשה המקשה על זיהוי זיוף חלק של רכב (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 413ט לחוק העונשין.

2.

לפי האישומים השני עד השישי, בחמש הזדמנויות שונות מכר המבקש מנועים מזויפים וקיבל תמורת כל מנוע סכומים הנעים בין 6,930-2,890 ש"ח. המבקש הואשם במסגרת אישומים אלה, בזיוף ושימוש במסמך מזויף כדי להקל על ביצוע עבירות הסחר בחלק גנוב, עבירה לפי סעיף 413ח(2) לחוק העונשין; בשינוי זהות של חלק רכב, עבירה לפי סעיף 413ט לחוק העונשין; בקבלת חלק גנוב, עבירה לפי סעיף 413י לחוק העונשין; במסחר בחלק גנוב, עבירה לפי סעיף 413יא לחוק העונשין ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

3.

המבקש כפר באישומים המיוחסים לו וטען כי לא היה קשור לזיוף המנועים. כן טען כי אמרותיו שנמסרו בחקירתו במשטרה נגבו באמצעים פסולים. בית המשפט המחוזי (השופט ע' מודריק ) ערך משפט זוטא, בסופו נדחתה טענת המבקש ואמירותיו התקבלו כראיות במשפט. המבקש טען גם כי הוא חסר כשרות לעמוד לדין בשל מצב נפשי השולל ממנו להבחין בין טוב לרע. בית המשפט בחן טענה זו, והמשפט אף הופסק לתקופה מסוימת. לבסוף נקבע כי אין מניעה לקיים את המשפט וההליכים חודשו. המבקש העלה בסיכומיו טענות כגון חוסר סמכות עניינית, הגנה מן הצדק, עובדות כתב האישום אינן מהוות עבירה וכן טענה בדבר סיכון כפול. טענות אלה נדחו בהכרעת הדין.

הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

4.

ביום 7.1.2014 הרשיע בית המשפט המחוזי (השופט ע' מודריק , סגן נשיא ) את המבקש במיוחס לו. אשר לאישום הראשון, בית המשפט בחן את אמרותיו של המבקש במשטרה, שבחלקן הודה במעשים המיוחסים לו בשינויים מסוימים מהנטען בכתב האישום, ובחלקן הכחישם לחלוטין. בית המשפט ציין כי המבקש בחר שלא להעיד. לעומת זאת, שוויקי העיד כי הוביל מזגיר לחצרי המבקש מנועים מזויפים בכ-20 הזדמנויות שונות. בית המשפט התרשם מחוות דעת של מומחים ממשטרת ישראל שבדקו את המנועים שנתפסו ושהגיעו למסקנה כי חלק ניכר מהם מזויפים; בחלק מהמקרים הצליחו המומחים לחשוף את המספרים המקוריים שהיו מוטבעים על המנועים. על בסיס האמור, קבע בית המשפט המחוזי שהמבקש אכן קשר קשר עם זגיר לזיוף המנועים, וכי באופן זה הועברו למבקש כ-50 מנועים מזויפים בתמורה לסכום של בין 1,500-1,200 ש"ח עבור כל מנוע. עם זאת, קבע בית המשפט כי אין לייחס למבקש מכירה של יותר מ-5 מנועים בכל הפרשה.

5.

בית המשפט קבע כי גם האישומים השני עד השישי הוכחו. בית המשפט ביסס את הרשעתו על עדותם של בעלי כלי הרכב שנבדקו, אשר העידו כי רכשו את המנועים מהמבקש וכי האחרון אמר להם שמנועים אלה יובאו מחו"ל, וכן, על שטרי המכר שהנפיק המבקש, ועל אמרותיו במשטרה שלפיהן מכר מנועים אלה וקשר קשר עם זגיר.

גזר הדין

6.

ביום 23.2.2014 גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המבקש. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה הראוי בנסיבות העניין הוא בין 3 ל-7 שנות מאסר, זאת בהתחשב בערך החברתי המוגן שנפגע – הגנה על הקניין הפרטי, וכן, במעמדו של המבקש כמבצע עיקרי בין הנאשמים שקשרו ביניהם קשר. בית המשפט קבע כי אין לתת משקל רב למצבם הבריאותי של בני משפחת המבקש ולמצבו הבריאותי של המבקש, שלגביו לא הובאו די ראיות. נקבע גם כי המבקש גרם להתמשכות רבה מאוד של ההליכים וכי אין מקום להקל בעונשו בשל כך.

7.

על יסוד האמור גזר בית המשפט בגין ההרשעה באישום הראשון שלוש שנות מאסר בפועל, שנה וחצי מאסר על תנאי שלפיו לא יעבור המבקש עבירה לפי סימן ה'1 בפרק י"א לחוק העונשין, למשך שלוש שנים מתום המאסר וקנס בסכום של 40,000 ש"ח או שמונה חודשי מאסר תמורתו. בגין ההרשעה באישומים השני עד השישי גזר בית המשפט על המבקש עונש של שנתיים מאסר בפועל, שמחציתו ירוצה בחופף לעונש המאסר בגין ההרשעה באישום הראשון, שנה וחצי מאסר על תנאי, כפי שנקבע באישום הראשון וקנס בסכום של 10,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתו. בסך הכול נגזרו על המבקש ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל וקנס של 50,000 ש"ח. המבקש חויב גם במתן פיצוי למתלוננים בסכום כולל של 23,600 ש"ח.

כאמור, המערער הגיש לבית משפט זה ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין והמשיבה הגישה ערעור על גזר הדין. הערעורים נדונו יחד.

פסק הדין של בית המשפט העליון

8.

בית משפט זה (פסק הדין מפי השופט מ' מזוז בהסכמת השופטים י' דנציגר ו נ' סולברג ) דחה את ערעור המבקש על הכרעת הדין. במסגרת זו, נדחתה טענת המבקש כי לא ניתן היה לקבוע שסחר במנועים שכן הדבר לא הוכח. בית המשפט קבע כי מלשון סעיף 413יא לחוק העונשין עולה כי כדי שתתגבש עבירת המסחר אין הכרח שתיעשה פעולה של מכירה דווקא. נקבע, כי כאמור בסעיף זה, די בעשיית פעולה אחת מתוך שרשרת הפעולות המאפשרות את המסחר: עיסוק במכירה, בקניה, בפירוק או בהרכבה, כדי שהעבירה תתגבש. בהקשר זה הוזכר כי הוכח בבית המשפט המחוזי שהמבקש קנה את המנועים מזגיר, באמצעות שוויקי, תמורת סכום שבין 1,500-1,200 ש"ח עבור כל מנוע. עוד צוין כי בית המשפט המחוזי קבע אמנם כי לא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים שהמבקש מכר בפועל 15 מנועים, כאמור באישום הראשון, אך נקבע כי בכך לא היה די כדי לגרוע מהקביעה שלפיה 50 המנועים שנתפסו, ניקנו על ידי המבקש. בית משפט זה קבע כי מסקנה זו שומטת את טענת המבקש שלפיה בית המשפט המחוזי הענישו פעמיים בגין אותו מעשה.

9.

בית המשפט קבע כי גם הטענה שלפיה לא הוכח שהמנועים היו גנובים ושהמבקש ידע על כך, דינה להידחות. נקבע כי מחומר הראיות עולה שלא יכול להיות ספק בעובדה שהמנועים שנתפסו היו גנובים: 50 המנועים נבדקו על ידי מומחים ממשטרת ישראל ונמצאו מזויפים; 11 מתוכם זוהו כגנובים לאחר שהמספרים המקוריים שהוטבעו בהם שוחזרו. בית משפט זה קבע כי ברי שגם היתר לא זויפו בשל סיבה אחרת. עוד נקבע כי ידיעתו של המבקש הוכחה באמרתו מיום 19.9.2007 במשטרה (ת/2), במסגרתה מסר כי קנה מזגיר מנועים גנובים. אמרה זו מצטרפת לעובדה שהמבקש היה בעלים של חברה שעסקה בייבוא ובסחר של חלקי חילוף לכלי רכב ובקיא היטב בתחום. לפיכך קבע בית משפט זה כי אין כל אפשרות שהמבקש סבר כי מקור המנועים בירדן, כפי טענתו. משכך, נדחו טענותיו בנוגע להרשעתו בעבירות של מסחר בחלק גנוב ושל קבלת חלק גנוב.

10.

בית המשפט דחה גם את הטענה שלפיה לא היה מקום להרשיע את המבקש בעבירות של שינוי זהות של חלק של רכב. נקבע כי בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמבקש וזגיר פעלו יחד על מנת להשחית את המספרים המקוריים שהוטבעו על המנועים הגנובים. צוין כי זגיר אמנם עשה זאת בפועל, אך נקבע כי המספרים שהטביע היו מספרים של מנועים מקוריים שמסר לו המבקש ולכן אין חשיבות לכך שהמבקש לא נכח בעת ביצוע פעולות הזיוף.

11.

לעומת זאת, החליט בית משפט זה לקבל את ערעורה של המשיבה ולהחמיר בעונשו של המבקש. בית המשפט קבע כי בעונש שגזר בית המשפט המחוזי אין ביטוי הולם לחומרת המעשים, וכי בנסיבות דומות רף הענישה המקובל הוא, ככלל, גבוה יותר. בית המשפט הזכיר כי המבקש עשה כל שלאל ידו כדי לעכב את ניהול המשפט, וקבע כי יש לתת את הדעת לנתון זה בהשוואה לעונשים שניתנו במקרים אחרים בהם הנאשם הודה וההודאה נזקפה לזכותו בגזירת דינו. בית המשפט סבר כי היה מקום לגזור על המבקש עונש המצוי ברף הגבוה יותר של מתחם הענישה שנקבע, וגזר על המבקש חמש שנות מאסר לריצוי בפועל.

המבקש הגיש בקשה לדיון נוסף בעניינו, היא הבקשה שלפניי.

הבקשה לדיון נוסף

12.

לטענת המבקש, תוצאת פסק הדין חשובה, קשה, עומדת בסתירה להלכה הפסוקה הן בנוגע להרשעתו הן בנוגע למדיניות הענישה ולהתערבותה של ערכאת הערעור בה, באופן המצדיק קיומו של דיון נוסף בעניינו. אשר להכרעת הדין טוען המבקש כי טעה בית משפט זה כשהתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי לשם דחיית טיעוניו. לטענת המבקש, התערבות זו עומדת בסתירה להלכה הפסוקה ומחדשת הלכה המצדיקה קיומו של דיון נוסף. לדברי המבקש, בנוגע לאישום הראשון, בית המשפט המחוזי לא קבע כי מדובר ברכב גנוב או בחלק של רכב גנוב, וכל שנקבע הוא כי בידיעת המבקש הייתה העובדה כי המנועים או חלקי הרכב אשר רכש מזגיר הגיעו לידיו "בדרך בלתי חוקית כלשהי". לדבריו, אחת מהשערותיו הייתה שזגיר הבריח את הטובין מירדן. לפיכך, לדעת המבקש, לא רק שלא הוכחה גנבת חלקי הרכב, אלא שנקבע במפורש שאלה הושגו בדרך בלתי חוקית כלשהי. לכן, לדעתו, לא נמצא בסיס משפטי הנדרש להרשעתו לפי סעיף 413יא לחוק העונשין. לטענת המבקש, ערכאת הערעור קבעה ממצאים עובדתיים המנוגדים לאלה שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, ובכך חרגה מהמדיניות שלפיה אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה המבררת. לדבריו, לוּ הייתה ערכאת הערעור מאמצת את הממצאים העובדתיים שנקבעו, לא ניתן היה להרשיעו לפי סעיף 413יא לחוק העונשין, שכן לא הוכחה ידיעתו אודות היות הטובין גנובים. המבקש טוען כי ערכאת הערעור טעתה כשהתערבה בממצאים בדבר הילך נפשו לגבי ידיעתו באיזו דרך הושגו הטובין. לדעתו, נעשה שינוי מחשד לידיעה של ממש ללא ראיות ובניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי.

13.

אשר להחמרה בעונש, טוען המבקש כי התערבותה של ערכאת הערעור עומדת בסתירה להלכה הנוהגת שלפיה ערכאת הערעור אינה מתערבת במידת העונש אם אינו חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות, אינו מחטיא את מטרתו ואינו מנוגד לאינטרס הציבורי. לדעתו, ההחמרה בעונש מצדיקה אף היא קיומו של דיון נוסף. המבקש טוען כי העונש שהושת עליו בבית המשפט המחוזי אינו נמצא ברף התחתון של מסגרת הענישה; כי בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את כלל הנתונים הצריכים לעניין, כולל העובדה שחלפו שנים רבות בין ביצוע העבירות לבין מתן גזר הדין וכי מדובר במאסר ראשון שלו. לדברי המבקש, בהחמרה בעונשו, יצרה ערכאת הערעור הלכה חדשה שלפיה יש להתחשב בעיכוב המשפט על ידו, בהשוואה לעונשים במקרים אחרים בהם הודאת הנאשם נזקפה לזכותו. המבקש טוען כי פסק הדין יוצר הרתעה פסולה, מאחר שנאשם שיודה יזכה להקלה בעונשו בעוד מי שינהל משפט, תוחמר ענישתו. המבקש מציין כי אינו משפטן והאמין שהדרך בה נוהל משפטו, באמצעות בא-כוחו, היא הדרך הראויה.

14.

דין הבקשה להידחות. כידוע, דיון נוסף הוא הליך חריג, אשר נועד לנושאים בעלי חשיבות משפטית, במקרים בהם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת, או כאשר ההלכה שנפסקה ראויה לדיון נוסף, מפאת חשיבותה, קשיותה או החידוש הטמון בה (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984)

(ראו דנ"פ 8000/13 דעאגנה נ' מדינת ישראל , פסקה 16 (16.1.2014)). אין זה המקרה דנא. לא נפסקה בענייננו כל הלכה הסותרת הלכה קודמת או כל הלכה אחרת שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לערוך לגביה דיון נוסף

(השוו: דנ"פ 6557/12 הררי נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (16.10.2012)). יתרה מכך, הבקשה מעלה טענות שאופיין ערעורי ואשר נוגעות לניתוח הראיות ולקביעת ממצאים שבעובדה, וככאלו, הן אינן מקימות הצדקה לקיומו של דיון נוסף. כידוע, "דיון נוסף אינו ערעור נוסף" ( דנ"פ 3489/93 א ור נ' מדינת ישראל ,

פ"ד מח (2) 661, 663 (1993)), ואינו כלי להעברת פסק דין של בית המשפט העליון שניתן בשלושה בשבט הביקורת של ערכאה נוספת.

15.

יש לדחות את טענות המבקש לעניין הכרעת הדין. בניגוד לטענתו, בית משפט זה לא התערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. המבקש הורשע כאמור, בין היתר, בעבירה לפי סעיף 413יא לחוק העונשין, שלפיו: " העוסק ביודעין במכירה, בקניה, בפירוק או בהרכבה של רכב גנוב, או של חלק גנוב של רכב, דינו - מאסר עשר שנים". כפי שכתב בית המשפט זה, לפי האמור בסעיף, די בעשיית פעולה אחת מתוך שרשרת הפעולות המאפשרות את המסחר המנויות בסעיף כדי שהעבירה תתגבש. דומה, כי אין דרך אחרת לפרש את דברי בית המשפט המחוזי שלפיהם חלקי הרכב הושגו "בדרך בלתי חוקית כלשהי" מאשר העובדה שאותם חלקים היו חלקים גנובים. לפיכך אין מדובר, כטענת המבקש, בקביעת ממצאים עובדתיים על ידי בית משפט זה העומדים בניגוד לאלה שנקבעו בבית המשפט המחוזי.

גם אם אניח אחרת, אין זו עילה לדיון נוסף.

16.

אשר להילך נפשו של המבקש לגבי ידיעתו באיזו דרך הושגו הטובין והשינוי, כביכול, מחשד לידיעה של ממש, הרי שגם כאן אין מדובר בשינוי של ממצא עובדתי שכן בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש בסעיף האמור, בין היתר על יסוד הודאתו מיום 19.9.2007, בה אמר כי שוויקי מסר לו "שזגיר עוסק במכירת מנועים של כלי רכב גנובים וניתן לרכוש ממנו מנועים במחירים נמוכים" (עמוד 24 להכרעת הדין). עוד נאמר שם כי שוויקי ביצע את הובלת המנועים מחברון אל חצרי העסק של המבקש, וכי המבקש מסר לזגיר שטרי מכר ותעודות משלוח ריקים (שם, שם). בית המשפט המחוזי קבע במפורש כי למקרא אמרה זו, ברור שהמבקש היה מודע לפעולות של זגיר שבוצעו לבקשתו, וכי הוא זה שסיפק לזגיר טפסי תעודות משלוח ושטרי מכר ריקים (עמוד 25 להכרעת הדין). על יסוד אמרה זו ועל בסיס חוות הדעת של מומחי משטרת ישראל, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש "היה מודע לכך שהמנועים שרכש הגיעו לידי זגייר בדרך בלתי חוקית כלשהי (שאם לא כן לא היה צורך להטביע בהם מספרים שאינם מקוריים)" (עמוד 28 להכרעת הדין). במלים אחרות, בית המשפט המחוזי קבע כי המנועים שנמצאו מזויפים על ידי מומחי משטרת ישראל, זויפו בשל היותם גנובים וכי המבקש ידע על כך. הן בית המשפט המחוזי הן בית משפט זה הגיעו לתוצאה זהה בעניין. משכך, כאמור, דין הטענה להידחות.

17.

אף טענותיו של המבקש בדבר ההחמרה בעונשו דינן להידחות (השוו: דנ"פ 845/15 שושן נ' מדינת ישראל , פסקה 14 (22.3.2015)). אכן, לא בנקל יתערב בית משפט זה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לענישה, אך בית משפט זה החליט להחמיר בעונשו של המבקש וגזר עליו חמש שנות מאסר תחת ארבע שנים שגזר עליו בבית המשפט המחוזי. בית משפט זה בחן את עניינו של המבקש, שקל את מכלול נסיבות האירוע ואת נסיבותיו האישיות. כזכור, בית משפט זה סבר כי בעונש שגזר בית המשפט המחוזי אין ביטוי הולם לחומרת המעשים, וכי בנסיבות דומות רף הענישה המקובל הוא, ככלל, גבוה יותר. בית המשפט ציין כי יש לתת את הדעת לעובדה שהמבקש עשה כל שלאל ידו כדי לעכב את ניהול המשפט, בהשוואה לעונשים שניתנו במקרים אחרים בהם הנאשם הודה וההודאה נזקפה לזכותו בגזירת דינו. כאמור, בית המשפט אכן סבר כי יש מקום בנסיבות העניין לגזור על המבקש עונש המצוי ברף הגבוה יותר של מתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי. ואולם, התערבות זו אין בה משום קביעת הלכה חדשה לגבי מידת התערבותה של ערכאת הערעור בגזרי דין של הערכאות הדיוניות (השוו: דנ"פ 5378/12 ספרטק נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (24.7.2012)). משאין מדובר בפסיקת הלכה בעניין, ממילא אין מקום לקיים דיון נוסף (השוו: דנ"פ 4409/12 עובד נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (10.6.2012)). וכפי שנכתב בעבר:

"בשימוש זה בשיקול הדעת המסור בידי ערכאת הערעור, לא מצאתי משום עילה לקיומו של דיון נוסף (דנ"פ 2010/02 בן דוד נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (21.3.20029)).

הדברים יפים לענייננו. הבקשה נדחית איפוא.