המ"ן 25388-09-24 המ"ן 25388-09-24

1.לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"ר 26125-11-23 (כב' השופטת ת' בר-אשר) מיום 18.12.2023. במסגרת ההליך קמא נמחק ערעור שהגישו המבקשים על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי, תוך שנקבע כי החלטת הרשמת מהווה "פסק דין" שהערעור עליו יוגש לבית המשפט העליון, בהתאם לאמור בסעיף 96(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

2.ברקע הבקשה שלפניי עומדים מספר הליכים משפטיים, שבמרכזם תביעה כספית שהוגשה, והתקבלה, כנגד המבקשים (ראו: ת"א 3838-09-22; ע"א 61228-07-23; ע"ר 26125-11-23; רע"א 64552-12-23; בג"ץ 4184/24). השתלשלות ההליכים הקודמים פורטו בהרחבה בפסק הדין בבג"ץ 4184/24 פתחייה אבו דלו נ' חליל אבו דלו, פסקאות 1-4 (9.6.2024) (להלן: עניין אבו דלו). באותו עניין עתרו המבקשים כנגד כלל ההחלטות שהתקבלו בעניינם בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, לרבות ההחלטה נושא בקשה זו. בעניין אבו דלו נדחתה עתירתם של המבקשים על יסוד שני נימוקים: הראשון, בשל העובדה שבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ אינו מתערב בהחלטות ופסקי דין של הערכאות המוסמכות בעניינים אזרחיים, פרט למקרים חריגים ביותר, שהמקרה הנוכחי אינו נמנה עליהם; והשני, בשל קיומו של סעד חלופי, כפי נקבע בפסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט י' כשר:

"דין העתירה להידחות גם מהטעם שבידיי העותרים ישנו סעד חלופי: כפי שנזדמן לי לציין אך לאחרונה, החלטת רשם על מחיקת ערעור בשל איחור בהגשתו, הינה, להשקפתי, "החלטה אחרת" ולא "פסק דין" (רע"א 1582/24 אהרוני נ' לוזון, פסקה 8 (22.5.2024) (להלן: עניין אהרוני)). זאת, מהטעם שהחלטה מעין זו טפלה לגופה של מחלוקת, והיא איננה החלטה הסוגרת את הליך הערעור אלא כזו המורה על אי-פתיחתו מעיקרו (שם; וראו גם: בע"מ 7910/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 2 (18.12.2022); בע"מ 2068/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (30.5.2024)). לפיכך, בהתאם לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הדרך לערער על החלטת רשם המוחקת ערעור מחמת איחור בהגשתו היא בהגשת ערעור לבית המשפט בו משמש הוא רשם, ועל החלטה בערעור כאמור ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה."

על רקע קביעה זו של כב' השופט כשר הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.12.2023, ולצידה הבקשה שלפניי להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי.

3.המבקשים, שאינם מיוצגים, טוענים כי סברו שהדרך לערער על ההחלטות שניתנו בערכאות דלמטה הינה באמצעות עתירה לבג"ץ. עוד טוענים המבקשים כי יש לתת משקל לצורך ללבן כראוי את המחלוקת בין הצדדים, ולחשיבות עיקרון הגישה לערכאות.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענת המשיב, המבקשים נוקטים הליכים משפטיים רבים ולא מקבלים את הכרעות בתי המשפט; כי טעות בהבנת הדין אינה עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי; וכי היה על המבקשים להגיש את הבקשה דנא סמוך לאחר מתן פסק הדין בעניין אבו דלו, ולא בחלוף שלושה חודשים כפי שעשו בפועל.

4.כידוע, בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 נדרשים טעמים מיוחדים לצורך הארכת מועד לנקיטת הליך ערעור. אמנם, כפי שנקבע בפסיקה בעבר, טעות בדין או בהבנת הדברים אינה מהווה, ככלל, טעם מיוחד להארכת מועד. חרף האמור, ומבלי שנעלמו מעיני טענות המשיב – מצאתי להיעתר לבקשה הנוכחית. זאת, בשים לב לנסיבות ההליך הנוכחי; לעובדה שהמבקשים אינם מיוצגים; לקביעות בית משפט בעניין אבו דלו; ולעובדה שהערעור לא נדון לגופו.

5.הבקשה מתקבלת, אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

דבר הארכה זה יצוין בפתח ההליך הערעורי, ככל שיוגש, והחלטתי זו תצורף לו כנספח.

6.המשיב רשאי להשיב לבקשת המבקשים לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה עד ליום 24.11.2024.