רע"א 1582-24 רע"א 1582-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ת' אברהמי), מיום 25.1.2024, בע"ר 60294-01-24. בפסק הדין נושא הבקשה נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' דפדי), בע"א 6266-06-23, מיום 26.12.2023, במסגרתו נמחק ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ג' מינא), מיום 5.2.2023, בת"א 28942-09-19, מחמת איחור בהגשתו.

2.וזה רקע הדברים, בתמצית: ביום 5.2.2023 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום, במסגרתו התקבלה בחלקה תביעת המשיב נגד המבקש, והמבקש חויב בתשלום 318,333 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה. נוכח העובדה שתוכנו של פסק דינו של בית משפט השלום אינו עומד במוקד הבקשה שבפניי, אציין רק, בקליפת אגוז, שמהותה של תביעה זו בטענת המשיב כי המבקש לא העביר לו את חלקו מתוך תמורת מכירתה של דירה אשר הוחזקה על ידי המבקש, המשיב ואדם נוסף, ונמכרה בשנת 2015.

3.ביום 4.6.2023 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. ביום 6.6.2023 ניתנה בתיק הערעור של המבקש בבית המשפט המחוזי (ע"א 6266-06-23), החלטת סגן הנשיא ש' שוחט, אשר מפאת חשיבותה לטענות המבקש בפניי אביא את נוסחה במלואה:

"1. מתבקשת תשובה לערעור.

2.התשובה לערעור תוגש בהתאם להוראות תקנה 140(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 כך שהיא לא תעלה על תשעה עמודים והיא תיערך בהתאם להנחיות הטכניות בדבר צורת כל מסמך, מצורפיו ומבנהו כפי שנקבעו על-ידי מנהל בתי המשפט ופורסמו בהודעה ברשומות ובאתר האינטרנט של מערכת בתי המשפט.

3.התשובה תוגש במקביל, בשלושה עותקים קשיחים, לבית המשפט, כשהם מדוגלים וממוספרים בסדר רץ. עותק רביעי למערער/ת.

ככל שהמערער לא הגיש את הודעת הערעור כאמור לעיל, יעשה כן בתוך 10 ימים מקבלת החלטה זו.

4.אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות לדיון בערעור, על כל הכרוך בכך.

5.עם הגשת התשובה תיצור לי המזכירות משימה לקביעת מועד".

לאחר מתן החלטה זו, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, ביום 13.6.2023, הודעת ערעור מתוקנת.

4.ביום 19.12.2023 הגיש המשיב בקשה למחיקת הערעור בשל אי-הגשתו במועד, וביום 26.12.2023 ניתן פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי (השופט א' דפדי), אשר גם נוסחו יובא להלן במלואו:

"לאחר עיון בבקשה למחיקת הערעור עקב הגשתו [באיחור] ובתגובת המערער החלטתי לקבלה.

על פי תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המועד להגשת ערעור על החלטה (הכוללת בהגדרתה גם פסק דין) הוא 60 ימים מיום שהומצאה. המערער בתגובתו טען כי פסק הדין הומצא לו באמצעות הדואר ביום 21.3.2023. כך אף צוין בכותרת הודעת הערעור שהגיש. המועד האחרון להגשת הערעור בהתחשב בפגרת הפסח חל ביום 28.5.2023. כפי שעולה מעיון בתיק המשפט כמו גם מסעיף 4 לתגובת המערער, הערעור הוגש ביום 4.6.23. מכאן שהערעור הוגש באיחור. די בכך כדי להורות על מחיקת הערעור עקב האיחור בהגשתו.

זאת ועוד, יש לציין כי המערער בתגובתו לא התייחס כלל לטענת המשיב כי פנה אל המערער ביום 13.2.2023 במכתב התראה וכי המערער השיב לו ביום 24.2.2023, כך שלכאורה המערער ידע על פסק הדין אף קודם לקבלת פסק הדין בדואר.

סוף דבר, אני מורה על מחקירת הערעור. המערער ישלם למשיב בתוך 30 ימים הוצאות בסך של 1,500 ש"ח".

5.המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי, והגיש ערעור רשם לבית המשפט המחוזי. ביום 25.1.2024 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת ת' אברהמי), אשר דחה את ערעור המבקש. בפתח פסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי קיים לדידו ספק באשר לשאלה אם לבית המשפט המחוזי יש סמכות עניינית לדון בערעור על פסק דין של רשם בית המשפט המחוזי, אשר הורה על מחיקת ערעור בשל איחור בהגשתו. זאת, שכן סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קובע כי: "פסק דין של רשם של בית משפט שלום או של בית משפט מחוזי, דינו, לענין ערעור, כדין פסק דין של בית המשפט שבו הוא משמש רשם". יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי ציין כי בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי מחיקת ערעור על ידי רשם מחמת אי-תשלום אגרה או אי-הפקדת ערבון, הינה "החלטה אחרת", שהסמכות לדון בערעור עליה נתונה לשופט בית המשפט המחוזי (בע"מ 7910/22 פלוני נ' פלונית (18.12.2022) (להלן: עניין פלוני)), וכי לא מן הנמנע שקביעה זו יפה גם למחיקת ערעור על ידי רשם מחמת איחור בהגשתו. על רקע זה, נדרש בית המשפט לטענות המבקש לגופו של עניין.

בית המשפט המחוזי ציין כי המבקש, בערעורו, נסמך על טענתו לפיה בהחלטתו מיום 6.6.2023 בתיק הערעור של המבקש, נתן סגן הנשיא שוחט ארכה למבקש לצורך הגשת הערעור, בקביעתו כי: "ככל שהמערער לא הגיש את הודעת הערעור כאמור לעיל, יעשה כן בתוך 10 ימים מקבלת החלטה זו". על כן, בהינתן שהמבקש הגיש הודעת ערעור מתוקנת ביום 13.6.2023, שגה רשם בית המשפט המחוזי בקבעו כי ערעור המבקש הוגש באיחור.

בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המבקש וקבע כי את המשפט המצוטט על ידי המבקש מהחלטתו של סגן הנשיא שוחט מיום 6.6.2023, יש לקרוא על רקע השורות שקדמו לה, בהן נתן סגן הנשיא שוחט הוראות בדבר הצורה והמבנה של הודעת הערעור. לפיכך, כך קבע בית המשפט המחוזי, "כל שהותר [למבקש] לעשות (ואף הוטל עליו) הוא לבצע השלמה טכנית של הגשה למזכירות בית המשפט בהתאם להוראות שניתנו בעניינה של התשובה. אין דבר בהחלטה ממנו ניתן ללמוד כי במקרה בו ערעור הוגש שלא במועד שנקבע לכך בדין, ניתנה ארכה להגשתו (אף מבלי שהתבקשה כזו)". בתוך כך, בית המשפט המחוזי קבע כי הערעור נמחק מחמת חוסר סמכות עניינית, או נדחה לגופו.

6.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שבפניי. תחילה, ב"כ המבקש טוען כי המבקש, שהיה בלתי מיוצג בפני בית המשפט המחוזי, הגיש את הערעור על פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי כערעור רשם לאותו בית משפט בטעות, ועל כן מבקש הוא כי אתעלם מפסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור הרשם שהגיש המבקש. לגופו של עניין, המבקש מעלה בבקשתו ארבע טענות: ראשית, ב"כ המבקש חוזר על הטענה שעמדה במוקד ערעור הרשם שהגיש, לפיה יש לפרש את החלטת סגן הנשיא שוחט כהחלטה אשר העניקה לו ארכה להגשת הודעת ערעור.

שנית, ב"כ המבקש טוען כי היה על רשם בית המשפט המחוזי לראות בתגובת המבקש לבקשת המשיב למחיקת הערעור מחמת האיחור בבקשתו, בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בהקשר זה מדגיש ב"כ המבקש כי המבקש היה בלתי מיוצג בפני בית המשפט המחוזי, וכי דחיית ערעור מחמת חוסר הבנתו של המבקש בסדרי הדין פוגעת בזכות הגישה לערכאות שלו.

שלישית, ב"כ המבקש טוען כי לחלופין, יש לראות בבקשה דנן בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. ב"כ המבקש מטעים כי המבקש הינו אדם מבוגר, בן 74 שנים, אשר אינו בקו הבריאות. ב"כ המבקש מוסיף כי המבקש עבר בחודש ינואר 2024 תאונת דרכים במסגרתה שבר את ידו, וטוען כי כתוצאה מכך הוגש על ידו הערעור באיחור קל של 7 ימים.

רביעית, ב"כ המבקש טוען כי בקשת המשיב למחיקת ערעור המבקש הוגשה מעל לשישה חודשים מיום הגשת ערעור המבקש, וכי בשל כך היה על בית המשפט המחוזי לדחותה ולו מטעם זה בלבד. זאת, שכן הפסיקה עמדה על כך שככל שחלף זמן ממושך מעת הגשת הערעור והמשיב לא העלה טענה בדבר הגשתו באיחור, הולך ופוחת משקלו של השיקול שעניינו הסתמכות המשיב על סופיות ההחלטה נושא הערעור.

7.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבה, וזאת מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

8.תחילה אציין כי לשיטתי, הסמכות העניינית לדון בערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (שאיננו רשם בכיר), למחוק ערעור מחמת איחור בהגשתו, נתונה לשופט בית המשפט המחוזי. כפי שציין בית המשפט המחוזי, בעניין פלוני קבע בית משפט זה כי מחיקת ערעור על ידי רשם מחמת אי-תשלום אגרה או אי-הפקדת ערבון, הינה "החלטה אחרת", שהסמכות לדון בערעור עליה נתונה לשופט בית המשפט המחוזי. בנמקו קביעה זו, ציין השופט א' שטיין כי:

"החלטת רשם אשר מורה על מחיקת הליך מחמת אי-הפקדת ערבון במסגרת ערעור, למרות חזותה כהחלטה המסיימת את הטיפול בתיק וסוגרת אותו, היא בגדר 'החלטה אחרת' – זאת, מאחר שעניינה טפל למחלוקת גופה. לזאת אוסיף, כי הפסיקה אשר קבעה כי מחיקת תובענה עקב אי-תשלום אגרה בערכאה הדיונית מהווה 'פסק דין' – איננה נוגעת לענייננו, שהוא מחיקת ערעור, להבדיל ממחיקת תובענה. זאת ועוד: כפי שכבר הזדמן לי להסביר, החלטת רשם המורה על מחיקת ערעור מחמת אי-תשלום אגרה או אי-הפקדת ערבון כנדרש, בנוסף להיותה טפלה למחלוקת גופה, ממילא אינה סוגרת את הליך הערעור אלא מורה על אי-פתיחתו מעיקרו – וגם מסיבה זו לא ניתן לראותה כ'פסק דין'" (שם, בפסקה 2; ההפניות הוסרו – י' כ').

טעמים אלו יפים הם גם לעניין החלטת רשם על מחיקת ערעור מחמת איחור בהגשתו. לפיכך, גם על החלטה מסוג זה הדרך לערער היא בהגשת ערעור רשם לשופט של אותו בית משפט. מטעם זה, בצדק דן בית המשפט המחוזי בערעור הרשם של המבקש לגופו, ועל כן אין אנו עוסקים בבקשת רשות ערעור ב-"גלגול שני" על פסק דינו (שהינו "החלטה אחרת") של רשם בית המשפט המחוזי, כפי שטען ב"כ המבקש, כי אם בבקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" על פסק דין זה.

9.כידוע, רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר דחיית הבקשה למתן רשות ערעור תגרום לעיוות דין (רע"א 2622/24 שבאט נ' חזאן, פסקה 7 (21.4.2024)). טענות המבקש בדנן מכוונות אל מישור עיוות הדין, אך לגופו של עניין לא מצאתי שיש בהן כדי להצדיק את קבלת הבקשה, ואפרט:

ראשית, הנמקתו של בית המשפט המחוזי בעניין דחיית טענת המבקש כי החלטת סגן הנשיא שוחט העניקה לו ארכה להגשת הערעור מקובלת גם עליי, ולא מצאתי מקום להוסיף לה.

שנית, נכון הוא כי: "אין כל רע בכך שבית-המשפט ינהג לפי הכלל של 'את פתח לו' כשנראה לו כי הדבר צודק מבחינת הענין העומד לדיון בפניו" (ע"א 116/66 חלקה 62 גוש 6946 בע"מ נ' זמל, פ"ד כ(4) 226 ()1966; וראו גם: רע"א 3584/23Gandy Digital N.V נ' חברת מוב דיזיין בע"מ, פסקה 14 (19.10.2023)). לפיכך, ברמה העקרונית, אין מניעה כי בית המשפט יראה בכתב טענות כבקשה להארכת מועד אף כאשר הדבר לא נתבקש במפורש, מקום בו הדבר נראה לו צודק, ובפרט כאשר עסקינן בבעל דין שאיננו מיוצג על ידי עורך דין. יחד עם זאת, אף שהסמכות לעשות כן מצויה בארגז הכלים של בית המשפט, אינני סבור כי יש מקום לטענה כי בית המשפט שגה בכך שלא "קרא" ביוזמתו בקשה להארכת מועד אל תוך טענותיו של בעל דין, מקום שהדבר לא עולה במובהק מטענותיו.

על רקע זה, אינני סבור כי נפל פגם בכך שרשם בית המשפט המחוזי לא "קרא" אל תוך תגובת המבקש לבקשה למחיקת ערעור בקשה להארכת מועד. תקנה 176(ב) לתקנות מורה כי לצורך קבלת בקשה להארכת מועד נדרשים טעמים מיוחדים, והלכה היא כי טעמים מיוחדים אלו ייבחנו בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, על רקע הצורך לאזן בין מימושן של זכויות דיוניות לבין מחדלים דיוניים, לסיכוייו הלכאוריים ולמידת ההסתמכות של בעל דין שכנגד על סופיות הדיון (רע"א 7940/23 כהן נ' מימון, פסקה 12 (9.11.2023)). בתגובתו לבקשה למחיקת הערעור טען המבקש את טענתו בעניין פרשנותו להחלטת סגן הנשיא שוחט, לפיה ניתנה לו ארכה להגשת הערעור. טענה זו אינה מנמקת את הטעם לאיחור בהגשת הערעור או מספקת הצדקות לכך, אלא כופרת בעצם האיחור. לפיכך, אינני סבור כי היה על רשם בית המשפט המחוזי לראות בטענתו האמורה של המבקש כבקשה להארכת מועד להגשת הערעור מטעמו.

שלישית, לטעמי, אף בבקשה דנן אין המבקש מצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד להגשת ערעורו. אף שהיות המערער בלתי מיוצג בעת הגשת הערעור הינה נסיבה שיש להתחשב בה, הרי, כאמור לעיל, בעלי דין בלתי מיוצגים אינם פטורים מקיום סדרי הדין. לפיכך, עצם עובדת היותו של המבקש בלתי מיוצג במועד הגשת הערעור, אינו יכול, כשלעצמו, לשמש כ-"טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשתו. אשר לטענתו כי מצבו הבריאותי עמד בבסיס איחורו מלהגיש את הערעור במועד, הפסיקה אכן הכירה במצב רפואי קשה כ-"טעם מיוחד" המצדיק איחור בקיום מועדים (ראו, למשל בש"א 3005/18 קרימברג נ' שווץ (29.10.2018)). יחד עם זאת, אף שאינני מקל ראש במצבו הבריאותי הכללי של המבקש כמתואר בבקשתו, מצבו הבריאותי של המבקש לא מנע ממנו לנהל את ההליך בבית משפט השלום (לרבות הגשת סיכומים בעצמו), כך שדומה שלא היה בו כשלעצמו כדי למנוע מהמבקש להגיש את הערעור במועד. כמו כן, אף בטענת המבקש כי שבר את ידו כחודשיים לפני המועד להגשת הערעור לא מצאתי טעם המצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור, שכן לא מצאתי שישנו קשר סיבתי בין ידו השבורה של המבקש לבין האיחור בהגשת הערעור, ואף המבקש לא טען במובהק אחרת (כל שנטען על ידו הינו כי: "מצבו הרפואי המורכב והקשיים הבריאותיים שהתמודד עמם, בוודאי גרמו לו לעיכוב...").

רביעית, אף העובדה שהמשיב הגיש את הבקשה למחיקת הערעור בחלוף כשישה חודשים ממועד הגשתו אינה יכולה לסייע למבקש. זאת, שכן בבקשתו הנ"ל ציין המשיב כי דבר הגשת הערעור נודע לו רק ביום 29.11.2023, עת שקיבל הודעת דוא"ל בעניין ממערכת "נט-המשפט". המבקש, אשר סתר את טענת המשיב בעניין זה, אינו יכול להיבנות מהמועד בו הגיש המשיב את הבקשה למחיקת הערעור בשל האיחור בהגשתו.

10.הערה לפני סיום: בפסיקה הוכרה האפשרות להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אף שלא קיים "טעם מיוחד" מובהק לעשות כן, מקום בו סיכויי הערעור טובים (ראו, למשל: רע"א 2295/21 סליטה נ' גל מהנדסים אי.אן.ג'י. בע"מ, פסקה 12 (5.10.2021)). בטרם נעילת שערי בית המשפט בפני ערעורו, מצאתי לנכון לעיין בכתב הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי. לאחר העיון בערעור המבקש מצאתי כי אין המדובר במקרה בו סיכויי הערעור כשלעצמם, מצדיקים את קבלת הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור, כאמור לעיל.

11.הנה כי כן, מהטעמים דלעיל דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.