בש"א 3005/18 סבטלנה קרימברג נ. איתן שווץ , עו"ד

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.11.2017 ( פש"ר

47574-02-16, כבוד השופט ח' שרעבי ). הבקשה

הועברה לטיפולי עקב חילופים בלשכת הרשמים.

2.

ביום 30.7.2013 ניתן צו לכינוס נכסי המבקשת. לאחר מכן הוגשה על-ידי המשיב 3, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק ), תביעת חוב למשיב 1 הוא המנהל המיוחד (להלן: המנהל המיוחד ) בהתבסס על ערבותה של המבקשת לחובה של חברת אלומיס בע"מ (להלן: החברה ) לבנק. המבקשת מצדה העלתה טענות באשר לאפשרות פירעון החוב מהמשיבה 4, קרן דרומה צפונה העתיד בע"מ (להלן: הקרן ), אשר גם היא הייתה ערבה לחובות החברה. המנהל המיוחד דחה את טענותיה של המבקשת וקיבל את תביעת החוב. ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי על החלטתו של המנהל המיוחד נדחה ברובו בהחלטתו מיום 19.8.2016, בה נקבע, בין היתר, כי ערבות הקרן היא "ערבות שיורית" להבטחת התחייבות החברה כלפי הבנק וכי היא לא ניתנה להבטחת התחייבויות המבקשת.

3.

ביום 4.9.2016 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול חלקי של ההחלטה מיום 19.8.2016 ככל שהיא נוגעת לסיווג הערבות שניתנה על-ידי הקרן, נוכח העובדה כי ההכרעה בעניין זה ניתנה טרם קבלת תשובת המבקשת לטענות הבנק. ביום 2.11.2017, לאחר שהתקבלה התייחסות מאת הצדדים לסוגיה ונערך דיון במסגרתו נחקר מנכ"ל הקרן, חזר וקבע בית המשפט המחוזי כי ערבות הקרן היא "ערבות שיורית" ולפיכך שב ודחה את הערעור על החלטת המנהל המיוחד שאישרה את תביעה החוב של הבנק (להלן: ההחלטה ).

4.

ביום 15.4.2018 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה ובצדה בקשה להארכת מועד, היא העומדת להכרעתי. המבקשת נימקה את האיחור בהגשת ההליך במצבה הרפואי ובטיפולים שהיא נדרשת לעבור בעטיו וצירפה מסמכים להוכחת טענותיה. עוד הוסיפה המבקשת כי היא אינה מיוצגת ומצויה בחסרון כיס. הבנק והמנהל המיוחד מתנגדים לבקשה ואילו כונס הנכסים הרשמי אינו מתנגד.

5.

בהתאם להחלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך מיום 17.4.2018 התייחסו המשיבים גם לסוגית סיווגו הנכון של ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו. כאמור, המבקשת הכתירה את ההליך כבקשת רשות ערעור. ברם, המשיבים סבורים כי יש לסווג את ההחלטה כ"צו בפשיטת רגל", ולפיכך המבקשת רשאית לערער עליה בזכות.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה באתי לכלל דעה כי דינה להתקבל. אפתח בשאלת סיווג ההליך. החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 2.11.2017 היא החלטה משלימה במסגרתה נדחה הערעור על החלטת המנהל המיוחד לקבל את תביעת החוב של הבנק. כפי שציינו אף המשיבים, מדובר בהחלטה המקימה ערעור בזכות ( ראו: ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א. סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) , פסקה 10 (13.7.2008); ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל , עמ' 39-38).

7.

מכאן לסוגית הארכת המועד המבוקשת להגשת ההליך. נוכח הכרעתי כי מדובר בערעור בזכות, הרי שבקשת הארכה – בצירוף בקשת רשות הערעור – הוגשו באיחור של כשלושה וחצי חודשים מהמועד בו היה על המבקשת להגיש את הערעור (על המבקשת היה להגיש את הערעור עד ליום 3.1.2018 נוכח טענתה כי קיבלה לידיה את ההחלטה ביום 19.11.2017). מדובר באיחור ניכר הנושא עמו משקל בבחינת מידת ההסתמכות של הצדדים האחרים על סופיות ההליך בבית משפט המחוזי. יחד עם זו, כידוע, מחלת בעל דין עשויה להיות מוכרת כ"טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור אם הוכח דבר קיום המחלה בתקופה הרלוונטית ואם הוכח שבשלה נבצר היה ממנו לטפל בעניין (ראו: ע"א 422/65 ע' גלר ושות', שותפות רשומה נ' גן שמואל, קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ , פד"י

יט 351 (1965); רע"א 9404/05

פלוני נ' קצין תגמולים (29.03.2006)). על מנת לשמור על פרטיותה של המבקשת אציין כי עיון במסמכים הרפואיים שצורפו לתמיכה בבקשה – הגם אם הם

אינם מתייחסים למלוא תקופת האיחור – מעלים כי המבקשת התמודדה במהלך תקופה זו עם מצב רפואי קשה ביותר אשר הדעת נותנת כי מנע ממנה לפעול או לטפל בעניינה בתוך המועד. לא נעלמה מעיניי טענת הבנק באשר להתייצבות המבקשת לדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 4.3.2018, אולם סבורני כי אין דינה של התייצבות לדיון מכוח הוראת בית המשפט כפעולה יזומה להגשת הליך ערעורי. לבסוף, יש לתת משקל גם לכך שעניין לנו בערעור בזכות ולמשמעות הכספית של פסק הדין עבור המבקשת, הגם ש סיכוייו אינם נחזים להיות גבוהים .

8.

הבקשה מתקבלת אפוא. המזכירות תפתח תיק מתאים, תסווג את ההליך כערעור בזכות ותמשיך טיפול כמקובל. המבקשת תגיש בתוך עשרה ימים מעת המצאת החלטה זו לידיה "דף פתיחה" מתוקן. נוכח התמשכות ההליכים בתיק הנובעים מחילופים בלשכת הרשמים, היומן ייקבע את הדיון בערעור תוך לא יותר מחצי שנה מעת הפקדת העירבון על-ידי המבקשת.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.