בג"ץ 4184-24 בג"ץ 4184-24

השופט י' כשר:

העתירה שבפנינו מופנית כנגד מספר החלטות שיפוטיות שניתנו על ידי בית משפט השלום בירושלים ועל ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, ולהלן יובא קיצור תולדותיהן:

1.נגד העותרים ואדם נוסף הוגשה תביעה כספית לבית משפט השלום בירושלים. העותרים הגישו כתבי הגנה במסגרתם כפרו בטענות המשיב כלפיהם, ודיון קדם משפט נקבע בבית משפט השלום בבית שמש ליום 24.4.2023 בשעה 10:00. ביום 24.4.2023, בסביבות השעה 09:40, התקבלה הודעה במזכירות בית משפט השלום בבית שמש כי העותר 2 התייצב בבית משפט השלום בירושלים. עם היוודע הדבר נמסר לעותר 2 כי עליו להתייצב בבית משפט השלום בבית שמש, אך עד לשעה 12:00 הוא לא עשה כן. כמו כן, בשיחת טלפון שקיימה מזכירות בית משפט השלום בבית שמש עם העותרת 1, מסרה האחרונה שהיא אינה מתכוונת להתייצב לדיון ומסרה כי בכוונתה להיות מיוצגת בו על ידי העותר 2. על רקע האמור לעיל, משהעותרים 2-1 לא התייצבו לדיון בקדם המשפט. ניתן כנגדם באותו היום פסק דינו של בית משפט השלום (השופט א' לנג), והם חויבו (ביחד ולחוד עם נתבע נוסף שאיננו נמנה על הצדדים לעתירה זו) בתשלום סך של 119,200 ש"ח למשיב.

2.שלושת הנתבעים (העותרים והנתבע הנוסף יחד, להלן: הנתבעים) הגישו בקשה לביטול פסק דינו של בית משפט השלום. ביום 23.5.2023 ניתנה החלטת בית משפט השלום בה צוין כי רק לעותר 2 יש הסבר המניח את הדעת באשר לאי-התייצבותו לדיון בקדם המשפט, ולכן פסק הדין יבוטל ביחס אליו בלבד, ככל שיפקיד עד ליום 11.6.2023 סך של 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט לכיסוי הוצאות המשיב.

3.לאחר שבקשתם לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל נדחתה, הגישו הנתבעים ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים על פסק דינו של בית משפט השלום, וביום 25.10.2023 ניתן פסק דינה של רשמת בית המשפט המחוזי בירושלים (הרשמת פ' נויברט) בה נקבע כי הערעור הוגש באיחור ועל כן דינו להימחק.

4.על פסק דינה של רשמת בית המשפט המחוזי בירושלים הגישו הנתבעים ערעור רשם לשופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, וביום 18.12.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת ת' בר-אשר) בגדרו הורה בית המשפט על מחיקת הערעור תוך שהטעים כי משום שעסקינן בערעור על פסק דין של רשמת, ולא בהחלטה אחרת, הדרך להשיג עליו היא בהגשת בקשת רשות ערעור לערכאת הערעור (קרי – לבית משפט זה), ולא בהגשת ערעור רשם לאותה ערכאה.

5.על רקע השתלשלות הדיונית המתוארת לעיל, הגישו העותרים את העתירה דנן, במסגרתה עותרים הם לצו על תנאי אשר יורה למשיבים ולבוא וליתן טעם מדוע "בית המשפט בשתי ערכאותיו לא נתן למבקשים את יומם בבית המשפט".

6.דין העתירה להידחות. ראשית, כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של הערכאות המוסמכות לדון בעניינים אזרחיים, פרט למקרים חריגים ביותר, נדירים שבנדירים, אשר המקרה הנוכחי אינו בא בקהלם (ראו, מיני רבים: בג"ץ 4401/23 ניר נ' כביש 6 חוצה צפון בע"מ, פסקה 3 (11.6.2023); בג"ץ 7227/23 פלוני נ' פלוני (9.10.2023); בג"ץ 4145/23 זנגריה נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 5 (5.6.2023)).

שנית, דין העתירה להידחות גם מהטעם שבידיי העותרים ישנו סעד חלופי: כפי שנזדמן לי לציין אך לאחרונה, החלטת רשם על מחיקת ערעור בשל איחור בהגשתו, הינה, להשקפתי, "החלטה אחרת" ולא "פסק דין" (רע"א 1582/24 אהרוני נ' לוזון, פסקה 8 (22.5.2024) (להלן: עניין אהרוני)). זאת, מהטעם שהחלטה מעין זו טפלה לגופה של מחלוקת, והיא איננה החלטה הסוגרת את הליך הערעור אלא כזו המורה על אי-פתיחתו מעיקרו (שם; וראו גם: בע"מ 7910/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 2 (18.12.2022); בע"מ 2068/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (30.5.2024)). לפיכך, בהתאם לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הדרך לערער על החלטת רשם המוחקת ערעור מחמת איחור בהגשתו היא בהגשת ערעור לבית המשפט בו משמש הוא רשם, ועל החלטה בערעור כאמור ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

אמנם, מאז שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביום 18.12.2023, חלפה התקופה הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, להגשת בקשת רשות ערעור. עם זאת, בידיי העותרים להגיש, לבית משפט זה, בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתם בעניינם ביום 18.12.2023, וחזקה כי בבחינת בקשה זו תילקח בחשבון בעובדה כי ערעור העותרים על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי לא נדון לגופו.

7.סיכומו של דבר: דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.