השג"ץ 272/22 שיר אל סמוטריץ נ. מדינת ישראל

ביום 11.1.2022 ניסתה המבקשת להגיש לבית משפט זה בקשה לדיון נוסף המופנית כנגד פסק הדין מיום 6.12.2021 בבג"ץ 8333/21 (להלן: פסק הדין ), אולם המזכירות סירבה לקלוט את הבקשה למרשם התיקים וזאת עקב איחור בהגשת ההליך. על כך מופנית ההשגה שלפניי, במסגרתה טוענת המבקשת כי פסק הדין הומצא לה בדואר ביום 29.12.2021 וכי יש למנות את מניין הימים להגשת ההליך ממועד המצאת פסק-הדין ולא מן המועד בו ניתן.

דין ההשגה להידחות. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי בקשה לדיון נוסף תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין , וכי הרשם רשאי להאריך את המועד אם העותר הראה טעם מיוחד לכך. מניין הימים להגשת בקשה לדיון נוסף מתחיל אפוא ביום מתן פסק הדין, ולא ביום המצאתו (ראו, בש"א 7155/06 בן יונה נ' אינסל (3.10.2006)). הפסיקה הבהירה כי כלל זה, החורג מ"כלל ההמצאה", נובע מייחודו של הליך הדיון הנוסף אשר "סוטה מן העיקרון של סופיות הדיון, עם מתן פסק הדין בערעור ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" (ראו בש"א 6206/93 Her Majesty The Queen in right of Canada

נ' ריינהולד

(23.11.1993)). ההליך של בקשה לדיון נוסף מהווה אפוא חריג מיוחד לכלל הרגיל בסדרי הדין בישראל – הוא "כלל ההמצאה" – שלפיו מניין הימים להגשת ההליך הערעורי מתחיל במועד המצאת פסק-הדין ולא במועד הינתנו (ראו גם לעניין זה, רע"א 6648/20 גבעון נ' ון-אמדן , פיסקה 16 (21.12.2020)).

מן האמור עולה כי הבקשה לדיון נוסף הוגשה בחלוף המועד הקבוע בדין ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד צדקה המזכירות משסירבה לקבל את ההליך לרישום.

ההשגה נדחית אפוא.