פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
הש"מ
485/21
לפני:
כבוד הרשמת דר להב
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד המשפטים
2. הלשכה לסיוע משפטי מחוז ירושלים
3. הסיוע המשפטי מחוז ירושלים
השגה על המזכירות
החלטה
1.
המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על החלטת הלשכה לסיוע משפטי מחוז ירושלים (להלן: הסיוע המשפטי ) שלא לייצגו בהליך של עתירה מנהלית נגד משרד הבריאות. בתום דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 14.12.2020, הסכימו הצדדים להצעתו של בית המשפט לפיה הסיוע המשפטי יפנה בשמו של המבקש למשרד הבריאות, ולאחר שתתקבל תשובת משרד הבריאות, יודיע למבקש אם הסיוע המשפטי עדיין סבור שאין סיכוי משפטי להגשת עתירה או שהוא סבור שיש סיכוי כזה וכי הוא מוכן לייצג את המבקש בהליך זה. על יסוד הסכמת הצדדים, ניתן פסק דין ונמחק הערעור.
2.
ביום 20.12.2020 ביקש עו"ד מוחמד סלים כי בית המשפט ישחרר את הסיוע המשפטי מחובתו לפנות בשם המבקש למשרד הבריאות, זאת משום שהמבקש ביקש להעביר את הטיפול בעניינו ללשכת הסיוע המשפטי מחוז תל אביב, ולאחר שהובהר לו כי הדבר אינו אפשרי בשלב זה, פנה בעצמו למחוז תל אביב וביקש להפסיק כל פעולה בעניינו על ידי מחוז ירושלים. לאחר שהוגשה גם התייחסותו של המבקש, החליט בית המשפט המחוזי, ביום 27.12.2020, לפטור את הסיוע המשפטי מלפנות ללשכת הבריאות בהתאם למתווה שסוכם ונקבע בתום הדיון מיום 14.12.2020.
3.
ביום 20.1.2021 פנה המבקש לבית משפט זה וביקש להגיש "בקשה" שבה הוא מבקש סעד של "אכיפה וביצוע" של ההחלטה מיום 14.12.2020 וביטול ההחלטה מיום 27.12.2020. באותו יום, דחתה המזכירות מן המרשם את בקשתו, משום שלפי הוראת סעיף 5 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 החלטתו של בית המשפט המחוזי היא סופית ולא ניתן להגיש עליה הליך ערעורי. עוד פורטו במכתב המזכירות התנאים הנדרשים בתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין ) לצורך הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, ככל שיבחר המבקש לעשות כן.
4.
למחרת, 21.1.2020, פנה פעם נוספת המבקש וביקש להגיש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. המזכירות דחתה פעם נוספת את פנייתו, שכן נפלו בה הפגמים הבאים: אי צירוף תצהיר בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין; היעדר תשלום אגרה או הגשת בקשה לפטור מאגרה.
5.
המבקש משיג על החלטות המזכירות הנ"ל. לדבריו, הוא אינו מבקש לערער על ההחלטה הסופית מיום 14.12.2020, אלא מבקש לממש אותה. אשר למכתב הדחייה השני, לדבריו, הוא אינו מבקש להגיש עתירה, אלא בקשה לביצוע פסק דין סופי.
6.
דין ההשגה להידחות. לדברי המבקש, הוא אינו מעוניין לערער על ההחלטה מיום 14.12.2020, וממילא לא ניתן להגיש ערעור כאמור, ולכן מכתב הדחייה הראשון כלל אינו רלוונטי. אשר למכתב הדחייה השני – המבקש טוען כי הוא מעוניין להגיש "בקשה לביצוע פסק דין סופי" ובכותרת פנייתו נכתב "בית המשפט הגבוה לצדק" וכי היא מוגשת לפי סעיפים 15(ג) ו-15(ד) לחוק-יסוד: השפיטה. תקנות סדר הדין מסדירות את האופן בו מוגשת פנייה לבית המשפט גבוה לצדק, ותקנה 1 קובעת כי "בקשה לצו על תנאי תוגש לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בדרך עתירה".
7.
תקנה 4 לתקנות סדר הדין קובעת כי עתירה לבג"ץ חייבת להיתמך בתצהיר לתמיכת העובדות בה. משלא צורף תצהיר כנדרש, בדין לא התקבלה עתירתו של המבקש לרישום על ידי המזכירות (ראו גם: בשג"ץ 9959/08 אברהמי נ' מזכירות בית
המשפט
העליון (30.11.2008); בשג"ץ 2731/20 התנועה למען איכות השפיטה בישראל נ' מר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל (30.4.2020)). כמו כן, על פי תקנה 2(ד) לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז-2007, לא ניתן לקבל לרישום עתירה לבג"ץ מבלי ששולמה אגרה או הוגשה בקשה לפטור מאגרה (בשג"ץ 9959/08 הנ"ל). משלא שילם המבקש אגרה ולא הגיש בקשה לפטור מאגרה או צירף אישור על פטור מתשלום אגרה, לא ניתן היה לקבל את עתירתו לרישום.
8.
ההשגה נדחית אפוא.
ניתנה
היום, י"ג בשבט התשפ"א (26.1.2021).
דר להב
ר ש מ ת