מ"ח 1916/11 דידי סיבוני נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לפסילת שופט והעברת התיק למותב אחר בהתאם לסעיף 77א לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957 (להלן: החוק ) ובקשה לעיון חוזר בהחלטה.

המבקש הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (ברוב דעות) ברצח אשתו המנוחה, מנדי סיבוני ז"ל. ערעור שהוגש על ידי המבקש לבית משפט זה (כב' השופטים ט' שטרסברג-כהן, י' אנגלרד וא' א' לוי ) נדחה פה אחד וההרשעה נותרה על כנה. לאחר ניתוח מכלול הראיות הקיימות בתיק, הגיע בית המשפט למסקנה כי הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי המבקש ביצע עבירת רצח הואיל ומותה של המנוחה לא נגרם מתאונה, אלא מירי יזום שלו.

המבקש הגיש לבית משפט זה בקשה למשפט חוזר, שהתבססה על קיבוצם של מכתבים שונים מטעמו לכדי בקשה אחת. בסופו של דבר, לאחר הגשת התגובה, לבקשת המבקש, נמחק ההליך.

בקשה שנייה להורות על קיום משפט חוזר הוגשה על ידי המבקש, אולם ביום 29.4.2008 דחיתי אותה.

או-אז, הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה נוספת, שלישית במספר, להורות על קיומו של משפט חוזר. בבקשתו טען המבקש, בין היתר, כי קיימות ראיות חדשות המלמדות כי המנוחה אחזה באקדח עובר לירי וכי הירי התרחש בעת שמשך את האקדח מידיה של המנוחה בעת שאחזה אותו.

המדינה הגישה תגובתה לבקשה להורות על קיומו של משפט חוזר. המבקש הגיש בקשה להגשת תגובה לתגובת המדינה.

ביום 12.2.2012 החלטתי להיעתר לבקשת המבקש והוריתי כי תגובת המבקש לתגובת המדינה תוגש תוך 45 יום.

לאחר קבלת תגובת המבקש לתגובת המדינה, ביום 12.8.2012 החלטתי לדחות את הבקשה למשפט חוזר לאחר שהמבקש לא הוכיח את קיומה של אף לא אחת מן העילות המצדיקות קיומו של משפט חוזר.

או-אז, הגיש המבקש בקשה לפסילת שופט והעברת התיק למותב אחר ובקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 12.8.2012, הן הבקשות המונחות לפני.

אשר לבקשה כי אפסול עצמי מלדון בעניין זה. מדובר בבקשה שהוגשה לאחר מתן פסק דין. באשר לבקשות המוגשות בעיתוי זה כבר נפסק, כי:

"בקשה לפסילת שופט צופה במהותה פני עתיד, שכן מטרתה לבחון את המשך יכולתו של בית המשפט לשבת בדין... בנסיבות בהן בקשת הפסלות מוגשת לאחר שניתן פסק הדין והסתיים ההליך, אין עוד טעם בבחינת המשך יכולתו של השופט לשבת בדין, והדיון בשאלת הפסלות הופך להיות במידה רבה מלאכותי באופיו..." (ע"א 4602/07 ממשין – חברה להנדסה בע"מ נ' פואד עראם חברה לבנין ופיתוח בע"מ (לא פורסם, 16.7.2007).

לא בכדי ציינתי, כאמור, כי בהחלטתי מיום 12.2.2012 נעתרתי לבקשת המבקש להגיב לתגובת המדינה, שכן המבקש אמור היה לדעת, שההחלטה בעניין בקשתו למשפט חוזר תינתן על ידי והיה עליו להגיש בקשה לפסילת שופט בטרם ניתנה ההחלטה.

מקריאת הבקשה עולה, כי טענתו העיקרית של המבקש היא כי פסק דיני הוא שגוי, שכן אינו מתייחס לכל תגובותיו שהוגשו בתיק.

דין הטענה להידחות. טרם ניתנה החלטתי, בה דחיתי את הבקשה להורות על קיום משפט חוזר, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו בתיק דנא ולאחר ששקלתי את כל טענות המבקש, ולאחר מחשבה מעמיקה בלב פתוח ובנפש חפצה, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להורות על משפט חוזר. לא מצאתי כי טענה זו, כמו גם טענותיו הנוספות של המבקש, מקימות עילה בדין לפסלות שופט ולא שוכנעתי כי המבקש ביסס חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים המצדיק במקרה זה את קבלת הבקשה.

המבקש, בין היתר, טוען, כי עוד במהלך שנת 2001, עת דנתי כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה בעתירת אסיר שהוגשה על ידו במסגרתה הוא הלין על העברתו לבית המעצר בקישון, חיוויתי את דעתי השלילית ממנו באופן חד וברור.

לטענה זו לא אוכל להסכים. עת דנתי כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה, טיפלתי בכמות רבה מאוד של תיקים ואינני יכול לזכור את עניינו של המבקש, שהגיע לפתחי בית משפט זה.

אשר לבקשה לעיון חוזר – הבקשה אינה מובנת, שכן משניתן פסק דין או החלטה על ידי בית משפט זה, הסתיימה מלאכתו, ואין עוד מקום לשוב ולהידרש לטענות נוספות. מעבר לדרוש יוער, כאמור, כי בטרם ניתנה החלטתי, עיינתי בכל המסמכים הרלוואנטיים שהוגשו בתיק דנא.

אשר על כן, הבקשות נדחות.