מ"ח 2032/12 אלסאנע סלימאן נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984. המבקש הורשע על-פי הודאתו בעבירה של נהיגה כשבידו רישיון נהיגה שתוקפו פג, הושת עליו קנס בסך של 280 ₪.

1.

ביום 18.1.04 נמסרה למבקש על-ידי שוטר תנועה הודעת תשלום קנס בגין עבירה של נהיגה עם רישיון שתוקפו פג. המבקש שילם את הקנס שהושת עליו ובמעשה זה הודה בביצוע עבירה והורשע בה בהתאם לאמור בסעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. לאחר חלוף כשבע שנים, ולאחר שנודע לו כי בגין עבירה זו נצברו לחובתו נקודות אשר הובילו במצטבר עם נקודות בגין עבירות נוספות אותן עבר לפסילת רישיונו, הגיש המבקש לבית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע בקשה להישפט. לבקשה זו צירף המבקש אישור מטעם משרד התחבורה, שלכאורה מלמד כי רישיונו היה בתוקף ביום ביצוע העבירה. בית המשפט החליט לדחות את הבקשה מן הטעם שלאחר תשלום הקנס נחשב המבקש כמי שנשפט, הורשע וריצה את עונשו. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הערעור נדחה אף הוא. בהמשך להליכים אלה, הגיש המבקש את הבקשה לקיום משפט חוזר שלפניי.

2.

בבקשתו טוען המבקש כי מתקיימות בעניינו שתי עילות לעריכת משפט חוזר. האחת, גילוי ראיה חדשה בדמות האישור מטעם משרד התחבורה כי רישיונו היה בתוקף ביום ביצוע העבירה. השנייה, עיוות דין שגרמה לו הרשעתו, שכן לאורה של ראיה חדשה שהתגלתה מתברר כי המבקש הורשע בעבירה בעודו חף מכל פשע.

3.

המשיב, היועץ המשפטי לממשלה, סבור כי דין הבקשה להידחות שכן טענות המבקש אינן מגבשות עילה המתאימה לקיום משפט חוזר. באשר לגילוי ראיה חדשה, טוען המשיב כי ככלל הליך של משפט חוזר אינו נועד לעבירות קנס, שהעונש והסטיגמה החברתית שבצידן אינם מצדיקים הזדקקות לכלי של משפט חוזר. בנוסף, נטען כי מאחר שהמבקש לא הצביע על כל נסיבה אשר מצדיקה את האיחור הניכר בהגשת הבקשה להישפט, לא ראוי לחרוג מפרק הזמן שקצב המחוקק להגשת בקשות כגון דא. בנוגע לטענה של עיוות דין, טוען המשיב כי אין בה ממש, שכן המבקש הודה, הן בפני השוטר שמסר לו את הודעת תשלום הקנס והן בעצם התשלום, בביצוע העבירה שיוחסה לו. כמו כן, מציין המשיב כי בבסיס הבקשה עומדים טעמים הזרים לעניין, אשר נוגעים לאמצעי תיקון, בדמות פסילת רישיון הנהיגה, שהושת על המבקש בסמוך לפני הגשת הבקשה.

4.

לאחר שבחנתי היטב את הבקשה, את תגובת היועץ המשפטי לממשלה ואת הנספחים הרלוונטיים ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

משמעות הבקשה שלפניי היא לאפשר למבקש לחזור בו מהודייתו שניתנה על-ידיו באמצעות תשלום הקנס בהתאם לסעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וזאת לאור גילויה של ראיה חדשה. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט יאפשר למורשע בדין הפלילי לחזור מהודייתו אך במקרים חריגים במיוחד בהם נמצא כי במתן ההודיה נפל פגם או פסול באופן המצריך את פסילתה, וזאת בהתאם למספר קריטריונים (מ"ח 6033/11 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.3.12)). לעניין זה יפים דבריה של השופטת מ' נאור בעניין אליטוביץ :

"הסמכות להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו אכן קיימת לאור לשון סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי אולם היתר זה יינתן אך ורק בנסיבות ובמקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נמצא כי התקיים פסול בהודיה, כתוצאה מפגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות ההודיה או כאשר זו הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה (ראו עניין פלוני , לעיל). מעבר לכך, נקבע כי במסגרת שיקוליו של בית המשפט להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו, עליו ליתן את הדעת גם לעיתוי בו מתבקשת החזרה מההודאה, כאשר בעניין זה נפסק כי ככלל לא יתיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו לאחר שנגזר דינו, אלא בנסיבות חריגות, וזאת על מנת למנוע מצב בו הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהיה מותנית בחומרת העונש שיוטל עליהם (ראו מ"ח 6520/08 סגיר נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 11.11.2008); מ"ח 10468/06 קבוע נ' מדינת ישראל

([פורסם בנבו], 20.3.2007) (להלן: עניין קבוע ); עניין פלוני , לעיל). על כך יש להוסיף כי אם הנסיבות בהן יתיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו הינן חריגות, על אחת כמה וכמה הן יהיו חריגות בהליך של בקשה למשפט חוזר." (מ"ח 3633/08 אליטוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.11.2008)).

אכן, דברים אלה נאמרו באשר לאפשרות לחזור מן ההודיה שניתנה במסגרת הסדר טיעון, אך דומה כי התכליות המונחות בבסיס המוסד של הסדר טיעון חלות ביתר שאת על עבירות ברירת משפט. שני המנגנונים נועדו לקדם אכיפה יעילה של הדין הפלילי מבלי להטיל עומס יתר על גורמי התביעה ומערכת המשפט, תוך מתן יתרונות שונים גם לנאשם המודה במסגרת ההסדר. לצורך שימוש במנגנון של עבירות ברירת משפט, אשר לרוב מופעל ביחס לעבירות תעבורה קלות ושכיחות, נדרשת יעילות יתרה בטיפול בהן, וזאת בשל ריבוין של עבירות מסוג זה. אם כן, נראה כי כשם שאין להתיר למי שהורשע במסגרת הסדר טיעון לחזור בו מהודייתו אלא בנסיבות יוצאות דופן, כך, ואף באופן נוקשה יותר, אין להתיר זאת ביחס למי שהורשע בעבירות ברירת משפט.

5.

במקרה דנן המבקש לא טען לקיומו של פסול כשלהו בהתייחס לרצונו החופשי עת שילם את הקנס שהושת עליו. משכך, אין בקשתו מצדיקה להתיר לו לחזור מהודייתו. מסקנה זו נכונה ללא קשר לטיבה של הראיה החדשה אותה השיג המבקש. בהקשר הזה נאמר בעניין אליטוביץ' :

"משלא מצאתי כי יש הצדקה, במסגרת משפט חוזר, להורות על עריכת משפט חוזר בשאלת החזרה מן ההודיה, דומה שנסתם הגולל על הבקשה להביא ראיות נוספת. משבחרה המבקשת להודות במיוחס לה בכתב האישום ובקשתה בעניין חזרה מן ההודיה נדחתה אין עוד צורך לבחון את ראיותיה של המבקשת לגופן."

6.

למעלה מן הדרוש אציין כי הבקשה שלפניי לוקה בשיהוי משמעותי ביותר שאינו עומד בשום פרופורציה לפרקי הזמן הקבועים בחוק לעניין הגשת הבקשה להישפט. בנוגע לבקשה לקיום משפט חוזר, בעילה של גילוי ראיה חדשה, אשר מוגשת בשיהוי נפסק לאחרונה במ"ח 1916/11 סיבוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.8.12):

"כבר נקבע לא אחת, כי אמנם, ראיות חדשות המוצגות כבסיס לבקשה לעריכת משפט חוזר לפי עילה זו, אינן חייבות בהכרח להיות כאלה "אשר בשעת בירור המשפט לא יכולות היו להיות בידי המבקש או להיות ידועות לו" ( פרשת

עזריה , שם,

353;

מ"ח 6731/96 ברנס נ' מדינת ישראל , פ"ד נא (4) 241, 248 (1997)). אולם, מקום בו מדובר בראיות שניתן היה להציגן בשלב מוקדם יותר, על המבקש ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לשיהוי בהצגתן שאם לא כן עלול הדבר לגרוע ממשקלן ( מ"ח 4365/04

פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה

( לא פורסם ,

28.6.2006 ) , מ"ח 4132/06

ד' ד' נ' מדינת ישראל (לא פורסם,

25.9.2006))."

במקרה דנן, המבקש לא נתן כל הסבר לשיהוי הניכר, וזאת על אף שמדובר בראיה אותה יכול היה להשיג עוד טרם הודייתו או למצער תוך זמן קצר לאחר מכן. טעם זה מחזק את המסקנה כי אין הבקשה שלפניי מצדיקה פתיחת ההליכים בעניינו של המבקש מחדש במסגרת משפט חוזר.

6.

הטענה להתקיימות העילה של עיוות דין אף היא אינה משכנעת. אכן, נראה כי הודיותיו הרצוניות של המבקש (הן בפני שוטר התנועה והן באמצעות תשלום הקנס) בשילוב עם השיהוי רב-השנים בו לוקה הבקשה שומטים את הקרקע מתחת לטענה זו.

נוכח כל האמור, הבקשה להורות על קיום משפט חוזר נדחית.