מ"ח 3202/15 שלום כהן נ. מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה

המשנה לנשיאה, א' רובינשטיין:

א.

בקשה למשפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. ביום 2.3.10 בחע"מ 5098-09 הרשיע בית משפט השלום ברחובות (השופטת א' לושי-עבודי ) את המבקש על-פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של בניה ללא היתר. בית המשפט גזר על המבקש קנס בסך 25,000 ש"ח, וכן הוצא צו הריסה למבנה שנבנה ללא היתר. ביום 4.3.14, משלא התייצב לדיון בעניינו, הרשיע בית המשפט (השופטת ע' מרדכי ) את המבקש באי-קיום צו בית המשפט. ביום 4.3.15, לאחר שהצדדים הסכימו על ביטול הכרעת הדין, הורשע המבקש שנית בתו"ב 37700-07-11 בבית משפט השלום ברחובות (השופטת מ' כפיר ) בעבירת-אי קיום צו בית המשפט. התיק עומד לפני גזר-דין.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש הוא בעליו של מבנה שנבנה ללא היתר, המצוי בחלקה 58 גוש 4575. מדובר, לכאורה, בתוספת בניה של כ-140 מטר, שהתוספה בשנת 2009, ושימשה את המבקש למטרה מסחרית. ביום 2.3.10 הורשע המבקש על-פי הודאתו בעבירה של בניה ללא היתר לפי סעיף 145(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן החוק ). ביום 13.7.11 הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין עבירה של אי-קיום צו בית המשפט לפי סעיף 210 לחוק. המבקש טען להגנתו שסבור היה כי המאשימה היא הצריכה לקיים את הצו – ולא הוא. בהסכמת הצדדים, הוסכם לשמוע בדיון ההוכחות את פרשת ההגנה בלבד. ביום 4.3.14, משנעדר מהדיון בעניינו, הורשע המבקש בעבירה שיוחסה לו. ביום 8.7.14, בהסכמת הצדדים, בוטלה הכרעת הדין. המבקש טען להגנתו כי סבור היה שצו ההריסה הוצא כנגד מבנה אחר – ולא כנגד המבנה נשוא הדיון. ביום 4.3.15 הורשע המבקש שנית בעבירת אי-קיום צו בית המשפט.

הבקשה הנוכחית והתגובה לה

ג.

הבקשה למשפט חוזר נשענת על שתי עילות – ראיות חדשות וחשש מעיוות דין. לטענת המבקש מדובר במבנה שהוקם על-ידי שוכר ב-1995 על-פי היתר מ-1991. הראיות החדשות כוללות מפות טופוגרפיות שנערכו, מטעם השוכר, כך נטען, בשנת 2003. המבקש טוען, כי המפות מוכיחות ששטח המבנה לא השתנה לאורך השנים. ראיות חדשות נוספות הן קבלות שהוצאו בגין עבודות ריצוף במבנה. לפי המבקש, הקבלות מוכיחות גם הן ששטח המבנה לא השתנה. כן טוען המבקש, כי ישנו חשש לעיוות דין בשל פגמים בייצוגו המשפטי, שעיקרם אי-הצגת עדויות וראיות שיכלו להביא לזיכויו. בנוסף לבקשה למשפט חוזר, מבקש המבקש גם את עיכוב הקראת גזר-דינו, הקבועה ליום 26.5.15.

ד.

המשיבה מתנגדת לעיכוב הקראת גזר-הדין מן הטעמים הבאים. ראשית, בקשת העיכוב הייתה צריכה להיות מופנית מעיקרא לבית משפט השלום, ולא לבית משפט זה. שנית, אין בית המשפט נוטה להיעתר לבקשות עיכוב ביצוע המתלוות לבקשה למשפט חוזר – למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן. שלישית, לגופו של עניין, סיכויי הבקשה למשפט חוזר נמוכים ואינם מצדיקים את עיכוב הקראתו של גזר-הדין. בנושא זה נאמר, לגופם של דברים, כי עוד ב-2001 ביקש המבקש היתר תוך הגשת מפת מדידה (שלא הוגשה עתה) שבה אין כל מבנה במקום בו מדובר; נאמר גם, כי מפה מ-2003 כפי עריכתה בטרם עדכון – לא הוצגה. נאמר עוד, כי אין קשר בין מבנה עזר שלגביו ניתן היתר ב-1991 לבין המבנה נשוא האישום הנוכחי. אשר לטענת הכשל בייצוג, מפנה המשיבה לטענות דומות שהועלו בעבר ונדחו, בהליכים הנוגעים למבקש.

הכרעה

ה.

לאחר העיון, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. בבואנו לדון בבקשת עיכוב ביצוע, עלינו לאזן בין האינטרס לאכיפה אפקטיבית ומהירה של החוק לבין החשש מפגיעה בלתי מוצדקת באדם שעניינו תלוי ועומד. ככלל, הנטל מוטל על המבקש לשכנע את בית המשפט שנסיבות המקרה מצדיקות את נסיגת האינטרס הציבורי בביצוע מיידי – קרי, קבלת בקשה לעיכוב ביצוע היא החריג ולא הכלל (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל (2000); ע"פ 2350/15 שהאב נ' מדינת ישראל (2015)); זאת ביתר שאת עת עסקינן בבקשה למשפט חוזר (מ"ח 3633/08

אליטוביץ נ' מדינת ישראל (7.5.2008); מ"ח 5431/10 קורדובה נ' מדינת ישראל (26.12.2010); מ"ח 1675/12 אלקובי נ' מדינת ישראל

(5.3.12)). ועל כל אלה, עסקינן בבקשה להתערבות בגדרי בקשה למשפט חוזר בהליך התלוי ועומד בבית משפט דיוני. ודוק , ההלכות הנוהגות ככלל בענייני עיכוב ביצוע נדרשות בעיקר לעיכוב ביצועו של עונש מאסר; שם על הפרק שלילת חירות, על משמעה, וכן החשש פן בהימשך ההליכים לא ניתן יהיה להשיב את הנעשה; אך בנידון דידן יש לנקוט בגישה השומרת במיוחד על כלל הביצוע, שכן אין מדובר בשלילת חרותו של אדם, אלא בגזר-דין לעניין צו הריסה להרחבתו של נכס המשמש למטרה עסקית, ובעיצומו של הליך שיפוטי.

ו.

אין אפוא מקום לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע. ככל שבית משפט השלום לא יחליט אחרת, גזר-הדין יוקרא במועד המתוכנן – 26.5.15.

ז.

הואיל ותשובת המשיבה נדרשה לבקשה למשפט חוזר לגופה, ועל פני הדברים סיכוייה אינם גבוהים והמשוכה גבוהה, יודיע המבקש תוך עשרה ימים אם עודו עומד עליה.