מ"ח 5224/09 אדהם כנעאן נ. מדינת ישראל

לפני בקשתו של המבקש לעריכת משפט חוזר בעניינו לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) . המבקש הורשע, על פי הודאתו , בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של גרימת חבלה חמורה ופציעה בנסיבות מחמירות ונגזרו עליו ארבעים ושניים חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים . המבקש הגיש ערעור על חומרת עונשו לבית משפט זה. ערעורו התקבל ותקופת המאסר בפועל שהוטלה עליו הועמדה על עשרים וארבעה חודשים. כעת הוא מבקש כי נורה על משפט חוזר בעניינו.

השתלשלות ההליכים

1.

נגד המבקש ואדם נוסף, אשר היה קטין בעת ביצוע העבירות (להלן: הקטין ) – הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה. כתב האישום תוקן במסגרת הסדר טיעון. על פי כתב האישום המתוקן, ביום 5.6.2007 נכנסו המבקש והקטין לסניף מסעדת "מקדונלדס" בטמרה. בעודם הולכים לעבר דלפק המכירה, נתקל הקטין בשלט שהיה מונח על הרצפה. קבוצת בני נוער שראתה זאת התבדחה על כך. בתגובה הרים הקטין את השלט, הניף אותו לעברם והחזירו למקום. המבקש והקטין עזבו את המקום, הצטיידו באלות וחזרו לסניף לאחר כחצי שעה. משנכנסו בשנית למסעדה תקפו השניים יחדיו את קבוצת הנערים, תוך שהם מכים אותם בחוזקה בכל חלקי גופם. כתוצאה ממעשיהם נגרמו לשלושה מהנערים בקבוצה חבלות רבות ולנער רביעי נגרמו חבלות ראש. הנער סבל מדימום פנימי במוחו וכתוצאה מכך גם מפרכוסים והפרעות דיבור. בגין מעשים אלה יוחסו למבקש ולקטין עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); וכן שלוש עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין.

2.

במסגרת הסדר טיעון הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן וביום 7.7.2008 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת דיאנה סלע) את המבקש בעבירות שיוחסו לו (ת"פ 7095/08). גם הקטין הודה במסגרת הסדר הטיעון בכתב האישום המתוקן, ובית המשפט קבע כי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו.

בטרם ניתן גזר דין, הוגשו לבית המשפט תסקירי שירות מבחן בעניינם של המבקש ושל הקטין. לגבי המבקש נקבע בתסקיר כי הוא קיבל בפני שירות המבחן אחריות לביצוע העבירות וביטא חרטה על מעשיו. לדבריו, הוא חש זלזול מצד הנערים ואף חשש כי הם מתכננים לקרוא לאחרים אשר יפגעו בו ובקטין, ולכן השניים הצטיידו באלות. שירות המבחן המליץ שלא לשלוח את המבקש למאסר. עוד המליץ שירות המבחן כי אם ישלח המבקש למאסר, תהא זו תקופת מאסר קצרה אותה ניתן לרצות בעבודות שירות. עוד הומלץ בתסקיר להעמיד את המבקש במבחן למשך שנה, ובמהלכה לשלבו בקבוצה טיפולית. תסקיר שירות המבחן לנוער בעניינו של הקטין קבע כי הוא מודה במיוחס לו בכתב האישום וכי מן המפגש הראשון עם שירות המבחן הוא לקח אחריות מלאה לביצוע העבירות. עוד נקבע כי הקטין תיאר את האירועים נשואי כתב האישום בפרטי פרטים, והביע נכונות לשתף פעולה עם שירות המבחן ועם תוכנית טיפולית שתוצע לו. בנוגע לקטין, שירות המבחן לנוער המליץ להסתפק במאה שעות עבודות שירות לתועלת הציבור, פיצוי למתלוננים וערבות עצמית גבוהה. שירות המבחן לנוער השאיר את שאלת הרשעתו של הקטין לשיקול דעת בית המשפט.

ביום 12.1.2009 נגזר דינו של המבקש והוטל עליו עונש של ארבעים ושניים חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים. באותו מועד הורשע הקטין בעבירות שפורטו לעיל והוטל עליו עונש של שלושים חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים. בית המשפט קבע כי למרות שהמבקש והקטין ביצעו את העבירות יחדיו, הוא רואה לנכון להבחין ביניהם לעניין עונשם בשל הפער הגדול בגיל – הקטין היה בן שש עשרה ושמונה חודשים בעת ביצוע העבירות, בעוד המבקש היה בן למעלה מעשרים.

3.

המבקש והקטין ערערו לבית משפט זה על חומרת עונשם, ועל כך בלבד. ביום 25.5.2009 קיבל בית משפט זה את ערעורם, והעמיד את תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המבקש על עשרים וארבעה חודשים ואת תקופת המאסר בפועל שהוטלה על הקטין על שמונה עשר חודשים (ע"פ 693/09).

המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונשו עד להחלטה בבקשה למשפט חוזר שהגיש. בקשתו לעיכוב ביצוע עונשו נדחתה על ידי השופט סלים ג'ובראן ביום 13.7.2009.

הבקשה למשפט חוזר

4.

בבקשתו למשפט חוזר טוען המבקש כי פסק הדין שניתן בעניינו התבסס על ראיות שקריות ובהן הודייתו והודיית הקטין בביצוע העבירות. הודאותיהם השקריות לכאורה של המבקש ושל הקטין ניתנו, כך לטענת המבקש, לאחר שאחיו של הקטין – ג'ואד – שידל אותם לכך. לטענת המבקש, ג'ואד הוא המבצע העיקרי של העבירות.

המבקש צרף לבקשתו תצהיר ובו נטען כי בחלקו הראשון של האירוע המתואר בכתב האישום נכח בנוסף אליו גם הקטין, והקטין הוא זה אשר הפיל את השלט במסעדה. לגרסת המבקש, לאחר שהוא והקטין עזבו את המקום הם הגיעו לבית משפחתו של הקטין. ג'ואד, אחיו של הקטין – אשר היה בבית המשפחה – ראה כי הקטין "עצבני", ושאל אותו לפשר הדבר. בשלב זה ג'ואד והמבקש הצטיידו באלות אשר היו בבית משפחתו של הקטין ונסעו במכוניתו של המבקש בחזרה לסניף המסעדה, וזאת כדי "לסגור חשבון" עם הנערים שלעגו לקטין. לגרסת המבקש, ג'ואד ביקש ממנו להצטרף, וכחבר הוא לא יכול היה לסרב. לשיטת המבקש, ג'ואד הוא זה אשר גרם לחבלת הראש החמורה אשר הוזכרה לעיל. כחודש לאחר התקרית נעצר הקטין לחקירה ושוחרר. לגרסת המבקש, בשלב זה הוא זומן לביתו של הקטין על ידי אחיו של הקטין, עו"ד רפעת. בפגישה זו נאמר לו כי הוא עתיד להיות מוזמן למשטרה, והוא התבקש למסור גרסה דומה לזו שמסר הקטין, ולפיה הקטין, ולא ג'ואד, הוא שלקח חלק בתקיפה. המבקש אף טוען כי עו"ד רפעת איים עליו כי אם לא יתאים את גרסתו לזו של הקטין הוא "יאכל אותה". עוד אמר עו"ד רפעת כי המבקש אינו צפוי למאסר. המבקש טוען כי דברים אלה שכנעו אותו, וכאשר הוא זומן למשטרה הוא אכן מסר גרסה לפיה הקטין היה שותפו לתקיפה. לגרסת המבקש, מספר ימים אחרי פגישה זו העמיד לו אביו עורך דין – עו"ד עומר יאסין (להלן: עו"ד יאסין ). בפגישה עם עו"ד יאסין, שהתקיימה בנוכחות אמו של המבקש, סיפר המבקש את האמת – כי ג'ואד היה שותפו לתקיפה. לטענת המבקש, עו"ד יאסין ייעץ לו לדבוק בגרסה הראשונה שמסר על מנת שלא להסתבך. עו"ד יאסין גם אמר לו כי עונשו לא יעלה על מאסר בעבודות שירות. לדברי המבקש, הוא חזר וביקש מעו"ד יאסין מספר פעמים לאורך המשפט לספר את האמת במשטרה או בבית המשפט, אולם עו"ד יאסין שכנע אותו שלא לעשות כן. לדברי המבקש, לאחר החלטת בית המשפט העליון בערעור, דודיו העמידו לרשותו עורך דין אחר, המייצג אותו בבקשה למשפט חוזר.

המבקש מוסיף וטוען כי מכיוון שהקטין היה קטין בעת שהעבירות בוצעו, הדבר הוביל לכך שבית המשפט שקל לחומרא את בגירותו של המבקש בעת שגזר את עונשו. ואולם, לפי המבקש, שותפו האמיתי לביצוע העבירות היה כאמור ג'ואד – בגיר בעת התרחשות האירוע המדובר – והוא זה אשר הפעיל את האלימות החמורה שהביאה לפציעתם של המתלוננים. מכאן, שבית המשפט שגה בכך שהחמיר בעונשו של המבקש בשל בגירותו ביחס לקטין.

עמדת המשיבה

5.

המשיבה סבורה כי הבקשה אינה מגלה עילה לעריכת משפט חוזר בהתאם לסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. ראשית, המשיבה טוענת כי הבקשה אינה עומדת בתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), תשי"ז-1957 (להלן: התקנות ). לשון התקנה היא:

מועד הגשת הבקשה

4.(א) בקשה תוגש תוך תשעים יום מן היום בו נודע למבקש על קיום אחת העילות האמורות בסעיף 9(א) לחוק.

לדעת המשיבה, העילה לכאורה לעריכת משפט חוזר בעניינו של המבקש – טענתו כי ג'ואד ביצע את העבירות, ולא הקטין – הייתה ידועה למבקש מיום ביצוע העבירות ובכל הליכי משפטו לרבות בערעור שהגיש לבית משפט זה. יוצא אפוא כי חלפו כשנתיים מרגע 'היוודע' העילה הנטענת למשפט חוזר ועד הגשת הבקשה שלפני. על כן סבורה המשיבה כי נוכח האיחור הניכר בהגשת הבקשה יש לדחותה.

6.

לגוף העניין, לטענת המשיבה, בבקשתו של המבקש אין כדי לבסס אף אחת מן העילות המפורטות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט, אפילו אם גרסתו החדשה נכונה. המשיבה הורתה למשטרה לחקור את טענותיו של המבקש, בעיקר כדי להבטיח כי הקטין לא הורשע על לא עוול בכפו. לטענת המשיבה, תוצרי החקירה אינם מבססים את גרסתו החדשה של המבקש, וממילא לא מקימים עילה למשפט חוזר. במסגרת החקירה גבתה המשטרה את הודעותיהם של המבקש, אמו ודודיו. בנוסף, נחקרו באזהרה ג'ואד, אשר לגרסת המבקש השתתף בתקיפה; עו"ד יאסין, סנגורו של המבקש בהליכים הקודמים; ועו"ד רפעת, אחיו וסנגורו של הקטין.

אמו של המבקש מסרה בחקירתה, בין היתר, כי ביום האירוע שמעה את עו"ד רפעת מדבר עם בנה ומשכנע אותו לומר כי הקטין היה שותפו לתקיפה. לדבריה, היא ניסתה למחות, אך עו"ד רפעת טען בפניה כי אם המבקש לא ינהג כפי שייעץ לו הוא "יאכל אותה". עוד טוענת אם המבקש כי בעלה ז"ל פנה לעו"ד יאסין על מנת שייצג את המבקש. עו"ד יאסין והמבקש נפגשו לראשונה שבועיים-שלושה לאחר חקירתו של המבקש במשטרה. לדבריה הם סיפרו לעו"ד יאסין על טענותיו של המבקש בנוגע לזהות המשתתפים בתקיפה, ואולם עו"ד יאסין אמר להם כי שינוי גרסה לא יפעל לטובת המבקש. לטענת אמו של המבקש, היא שילמה את שכר טרחתו של עו"ד יאסין, אולם הפסיקה את התשלומים כאשר הבינה שרומתה. לטענתה היא נמנעה מלמסור את הגרסה האמיתית נוכח התנגדות בנה – המבקש – שאמר כי לא ישנה את גרסתו. לטענת אם המבקש, היא פנתה מספר פעמים לעו"ד יאסין בבקשה שיחשוף את הגרסה החדשה, אך הוא אמר לה כי הדבר יביא לכליאת בנה.

דודו של המבקש, אחי אמו, מסר בחקירתו, בין היתר, כי לא היה מעורב בזמן שהתנהל ההליך בבית המשפט המחוזי. לאחר מות אבי המבקש ולפני הערעור לבית משפט זה, סיפר לו המבקש את הגרסה החדשה בנוגע לזהות המשתתפים בתקיפה, והוא פנה לעו"ד יאסין. האחרון אמר לו כי הוא מגיש ערעור בשם המבקש על העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי, וכי אם המבקש ישנה את גרסתו הוא צפוי לעונש מאסר. לאחר שניתן פסק הדין של בית משפט זה החליט דודו של המבקש, יחד עם דוד אחר של המבקש, לפנות לעורך דין חדש, המייצג את המבקש בבקשה למשפט חוזר. הדוד הנוסף של המבקש טוען כי כחודש וחצי לאחר התקיפה נודע לו על גרסת המבקש והוא ניסה לשכנעו למסור גרסה חדשה, אולם המבקש סירב.

לעומת המבקש אמו ודודיו, יתר הנחקרים – לרבות הקטין – מכחישים בתוקף את טענותיו של המבקש. הקטין טען כי הוא השתתף בביצוע התקיפה יחד עם המבקש. עו"ד רפעת, אחיו של הקטין, מכחיש כי הפעיל לחץ על המבקש להעיד כי הקטין היה שותפו לתקיפה. לדבריו, לאחר שהקטין נחקר במשטרה, הגיע המבקש לבקרם והוא נזף בו על הסתבכותו וייעץ לו להודות בחלקו בפרשה על מנת שיומתק עונשו. לדברי עו"ד רפעת, הוא הציע לייצג את המבקש בחינם אולם משפחתו של המבקש סירבה. עוד מוסר עו"ד רפעת כי הוא מעולם לא שוחח עם עו"ד יאסין על עדותו של המבקש. עו"ד יאסין, אשר ייצג את המבקש בהליכים הקודמים, מסר בהודעתו כי לא שמע מהמבקש כל גרסה אחרת להוציא זו שמסר במשטרה. עו"ד יאסין מסר כי בפגישה עם המבקש ואמו לפני הערעור שאלה אותו אמו של המבקש האם היה זה משנה לו היה מתברר כי אדם אחר ולא הקטין השתתף בביצוע התקיפה, אולם המבקש הסה אותה והם לא שבו לדון בנושא. לדברי עו"ד יאסין, לאחר הדיון בבית משפט זה התקשר אליו המבקש וקילל אותו, ומאז נותק הקשר ביניהם. עו"ד יאסין ציין כי הוא הגיש תביעה אזרחית נגד אם המבקש בגין אי תשלום שכר טרחתו. עו"ד יאסין מכחיש כי שכנע את המבקש שלא למסור גרסת אמת וטוען כי מלכתחילה הבהיר למבקש כי קיים סיכוי רב שייגזר עליו עונש מאסר בפועל. עוד טוען עו"ד יאסין כי הוא כלל אינו מכיר את הקטין. לבסוף, ג'ואד, אחיו של הקטין, אשר לטענת המבקש ביצע את התקיפה יחד איתו, מכחיש את טענותיו של המבקש. עוד יש לציין כי לג'ואד אין כל רישום פלילי. לטענת המשיבה, מן המקובץ עולה כי תוצרי החקירה אינם תומכים בגרסתו החדשה של המבקש.

7.

מעבר לאמור לעיל, לטענת המשיבה, כיוון שהמבקש חוזר ומודה גם בגרסתו החדשה כי לקח חלק בתקיפה, אזי גם אם גרסתו החדשה של המבקש היא הנכונה, יש לה חשיבות רק בנוגע לקטין, ואין היא יכולה להצדיק קיום משפט חוזר בעניינו של המבקש. הסיבה לכך, לפי המשיבה, היא כפולה. ראשית, לטענת המשיבה, לא ברור כי חשיפתן של ראיות חדשות היכולות להשפיע על חומרת העונש בלבד הינה עילה לקיומו של משפט חוזר. גם אם ראיות חדשות שנוגעות לעונש בלבד יכולות להוות עילה למשפט חוזר, אזי נדרשות ראיות אשר ישפיעו בצורה משמעותית על עונשו של המבקש. במקרה שלפנינו, הפער בין עונשו של הקטין לבין עונשו של המבקש עומד על חצי שנה, ולטענת המשיבה כל התערבות של בית המשפט הינה רק בטווח זה. המשיבה טוענת כי מכיוון שמדובר בפער קטן, אין הדבר מצדיק עריכת משפט חוזר. שנית, לטענת המשיבה, הפער בין עונשו של המבקש לעונשו של הקטין נובע מכך שעונשו של הקטין הוקל בשל גילו, בעוד העונש שהוטל על המבקש הינו העונש המתאים לנאשם בגיר. משכך, גם אם המבקש היה נשפט יחד עם ג'ואד, עונשו של המבקש היה עומד בעינו, בעוד העונש שהיה מוטל על ג'ואד היה כבד מזה שהוטל על הקטין. לבסוף, לטענת המשיבה, למבקש גם לא נגרם עיוות דין המצדיק עריכת משפט חוזר. לטענת המשיבה, על מנת להצדיק משפט חוזר בגין עיוות דין נדרש כי עיוות הדין יביא להרשעת שווא. כאמור, במקרה זה, המבקש עצמו מודה כי הרשעתו הייתה מוצדקת, ולכן לא ניתן לומר שנגרם לו עיוות דין המצדיק משפט חוזר.

הכרעה

8.

הארכתי בתיאור גרסתו החדשה של המבקש ותוצאות חקירת המשטרה שבאה בעקבותיה למען הסר ספק כי טענותיו של המבקש עמדו לנגד עיני. ואולם, גם לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, מקובלת עליי עמדת המשיבה לפיה הבקשה אינה עומדת בתקנה 4(א) לתקנות. אמנם, בקשה למשפט חוזר עשויה להתבסס על ראיות אשר ניתן היה להציגן בעת ניהול המשפט, אך זאת רק כאשר מוצג טעם מניח את הדעת לשיהוי שבהצגתן (ראו למשל מ"ח 8086/07 אורקו נ' מדינת ישראל פסקה 5 לפסק הדין (טרם פורסם, 5.5.2008)). בענייננו, הסיבה להימנעות מהצגת הראיה לה טוען המבקש הייתה, לשיטתו, החלטתו לשקר במשטרה, בפני שירות המבחן ובבית המשפט. זהו אינו טעם המניח את הדעת ולכן הבקשה הוגשה באיחור ניכר של מעל שנה וחצי, ומשכך, אינה עומדת בתקנה 4(א). די בכך כדי לדחות את הבקשה.

9.

ומה שחשוב מזה – גם לגוף העניין, בקשתו של המבקש אינה מגלה עילה לקיום משפט חוזר. המבקש טוען כי מתקיימות בעניינו שלוש עילות המפורטות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט והמצדיקות עריכת משפט חוזר: ראיה מהראיות שהובאו בפני בית המשפט יסודה בשקר (סעיף (31(א)(1) לחוק); חשיפתה של ראיה חדשה שעשויה הייתה לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון (סעיף 31(א)(2) לחוק); וקיומו של חשש ממשי כי ההרשעה גרמה לעיוות דין (סעיף 31(א)(4) לחוק). לאחר שבחנתי את בקשתו של המבקש הגעתי למסקנה כי אין הצדקה להורות על עריכת משפט חוזר בעניינו.

10.

באשר לעילות שעניינן ראיה שיסודה בשקר וקיומן של ראיות חדשות העשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון: במקרה שלפני, הראיה הנטענת כשקרית הינה גרסתו המקורית של המבקש, בעוד הראיה החדשה לכאורה היא גרסתו הנוכחית של המבקש לפיה מי שביצע את התקיפה ביחד עם המבקש הינו ג'ואד, ולא הקטין. ואולם, נראה כי גם אם אניח לצורך הדיון כי גרסתו החדשה של המבקש היא הגרסה הנכונה, לא יהיה בכך כדי להצדיק משפט חוזר בעניינו.

למעשה, המבקש טוען כי גרסתו החדשה הייתה מצדיקה ענישה אחרת, שהרי הוא לא ביצע את התקיפה עם הקטין, אלא עם ג'ואד, הבגיר. ואולם, גם אם ראיות חדשות שנוגעות לעונש בלבד יכולות לבסס עילה למשפט חוזר – והדעות על כך חלוקות – נדרשת לצורך כך ראיה אשר תשנה את העונש שנגזר על המבקש "מן הקצה אל הקצה" (ראו לעניין זה מ"ח 4362/07 בשן נ' מדינת ישראל , פסקה 9 לפסק הדין (טרם פורסם, 1.6.2008) וההפניות שם). נראית לי טענת המשיבה כי מפסק הדין של בית המשפט המחוזי עולה שהפער האמור בין עונשו של המבקש לעונשו של הקטין נובע מהקלה בעונשו של הקטין בשל גילו. לכן, גם אילו המבקש היה נשפט עם ג'ואד – אשר לטענתו ביצע את התקיפה יחד איתו – הדעת נותנת כי עונשו של המבקש היה נותר זהה, בעוד עונשו של ג'ואד היה גדל לעומת עונשו של הקטין, שהרי ג'ואד לא היה זוכה להקלה דומה לזו לה זכה הקטין. מכאן שגרסתו החדשה של המבקש – אפילו אניח כי נכונה היא – אינה מהווה עילה לקיומו של משפט חוזר בגין קיומה של ראיה חדשה או התבססות על ראיה שיקרית.

11.

באשר לעילה המנויה בסעיף 31(א)(4), אשר עניינה קיומו של עיוות דין: נקבע בעבר כי על מנת לבסס בקשה למשפט חוזר לפי עילה זו יש להראות כי הפגמים אשר נפלו בהליך היו כה חמורים ומהותיים עד כי הם הובילו להרשעת שווא (ראו למשל, 7661/04 ברהום נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 7 לפסק הדין (טרם פורסם, 17.10.2004); מ"ח 5760/09 ליסר נ' מדינת ישראל , פסקה 19 לפסק הדין (טרם פורסם, 24.11.2009)). אף אם גרסתו של המבקש נכונה היא, אין בה כדי להצביע על הרשעת שווא – המבקש עצמו חוזר ומודה בגרסתו החדשה בביצוע העבירה. מכאן, שלא נגרם לו עיוות דין המצדיק משפט חוזר.

12.

בנסיבות אלה אין כלל צורך לבחון את גרסתו החדשה של המבקש. לא למותר להעיר עם זאת: גרסתו החדשה של המבקש אינה מתיישבת עם גרסאות העדים האחרים שנגבו נוכח הגרסה החדשה שהציג המבקש. לדוגמא, אמו של המבקש טוענת כי המפגש של בנה עם עו"ד רפעת התקיים ביום האירוע או סמוך לו, בעוד שהמבקש טוען כי הפגישה התרחשה כחודש לאחר מכן. לא זו אף זו. גם עדויות המעורבים האחרים בפרשה – כמו למשל הקטין – אינן מתיישבות עם גרסתו החדשה של המבקש. לאורך כל ההליכים שהתנהלו נגד הקטין – החל מחקירתו במשטרה, דרך משפטו בבית המשפט המחוזי, שיחותיו עם שירות המבחן וערעורו בבית משפט זה, ואף עתה – עומד הקטין על גרסתו כי הוא זה שנטל חלק בתקיפה. גם טענותיו של המבקש לגבי עו"ד יאסין אינן מתיישבות עם גרסאותיהם של המעורבים האחרים: עו"ד יאסין לא נשכר על ידי משפחתו של הקטין, שכרו לא שולם על ידם ולא היה לו קשר עם עו"ד רפעת באופן שיבסס את טענת המבקש לפיה משפחתו של הקטין הבטיחה לממן את הייצוג שלו והפעילה לחץ על המבקש למסור הודעות שווא ולא לתקנן בהמשך. יש לציין כי המבקש לא מצא לנכון לבסס את גרסתו באמצעות תצהיר מטעם עו"ד יאסין.

ועוד: פרטים שונים בגרסתו של המבקש אינם סבירים כלל ועיקר. לדוגמא, המבקש לא סיפק כל סיבה סבירה לכך שהקטין ייקח על עצמו אחריות למעשים אותם עשה, לטענת המבקש, ג'ואד. באשר לעדויות אמו ודודיו, האחרונים לא נכחו בעת קרות האירוע ואין להם ידיעה אישית על זהות המעורבים בו. יתירה מכך, המבקש לא מצא לנכון להתייחס לחומר הראיות שנאסף בתיק החקירה מלכתחילה. לטענת המשיבה – טענה שלא נסתרה – חומר ראיות זה עומד בסתירה לגרסתו של המבקש, ומבסס את הטענה כי מי שביצע את התקיפה ביחד עם המבקש הינו הקטין. יש לציין כי חומר החקירה החדש שנאסף במשטרה הועבר לבא כוחו של המבקש על ידי המשיבה. עם זאת, האחרון לא ביקש להעביר את התייחסותו לחומר חקירה חדש זה. בין כך ובין כך – כיוון שאפילו אם אצא מן ההנחה שהגרסה החדשה היא גרסת אמת אין בכך כדי להצדיק משפט חוזר – לא ראיתי מקום לבקש מיוזמתי התייחסות של בא כוח המערער לחומר הראיות החדש.

13.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. לא יהיה צו להוצאות.