מ"ח 5224/09 אדהם כנעאן נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש עד למתן החלטה סופית בבקשה למשפט חוזר שהגיש.

נגד המבקש ונאשם נוסף הוגש כתב אישום ב בית המשפט המחוזי בחיפה (תיק פלילי 7095/08) בגין עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ושלוש עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. כתב האישום נגע לאירוע בו היכו המבקש והאחר קבוצה של בני נוער בישוב טמרה תוך שימוש באלות.

המבקש הורשע בעבירות על פי הודאתו, וביום 12.1.2009 הטיל עליו בית המשפט המחוזי בחיפה עונש של 42 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלוננים. יצוין כי על האחר הושת עונש של 30 חודשי מאסר בפועל.

המבקש ערער ל בית המשפט

העליון על חומרת העונש בלבד (ע"פ 697/09) וביום 25.5.2009 התקבל הערעור באופן חלקי, כך שעונש המאסר לריצוי בפועל שהושת על המבקש קוצר לכדי 24 חודשים. יצוין כי המבקש החל בריצוי עונשו ביום 14.6.2009.

כעת פונה המבקש בבקשה למשפט חוזר, ובגדרה אף הבקשה שבפניי.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע ריצוי העונש להידחות לעת זו. המבקש מיצה זה מכבר את ההליכים העומדים לרשותו ופסק הדין שניתן בעניינו הפך לחלוט. בשלב זה, נקודת האיזון נוטה בבירור לטובת האינטרס הציבורי שבאכיפה מיידית (מ"ח 6189/06 ינאי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 6.8.2006)). נקבע כבר במספר הזדמנויות, כי הגשת בקשה למשפט חוזר אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, אלא בנסיבות יוצאות דופן ((מ"ח 6835/05 חג' יחיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.7.2005); מ"ח 8158/06 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.11.2006); ע"פ 925/02 דותן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); רע"פ 6801/04 אהרוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.12.2004); עניין ינאי ; מ"ח 211/06 סייג נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 31.1.2006); מ"ח 7724/05 מאיר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 9.9.2005)). לא שוכנעתי כי נסיבות מיוחדות מעין אלו קיימות בענייננו, מה גם שמשהתחיל המבקש כבר בריצוי עונשו המדובר למעשה בקטיעת רציפות ריצוי העונש עניין שאף הוא אינו רצוי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.