ע"א 10000/01 ר.א.מ מהנדסים קבלנים בע"מ, בפירוק נ. עמותת שכונת הקוטג'ים בש

1.לבית משפט זה הוגשה, במסגרת ההליך שבכותרת, בקשה לביטול פסק בורר, אשר ניתן בעקבות העברת שורה של עניינים לבוררות על ידי כב' הרשם ב' אוקון. הבקשה הועברה לטיפולי. עובר לדיון בבקשה לביטול פסק הבורר, ולאחר הליכים מקדמיים שונים, הועלתה על ידי אחד הצדדים השאלה, האם נתונה לי הסמכות לדון בבקשה לביטול פסק הבורר. החלטה זו עוסקת בשאלה זו.

2.המסגרת הנורמטיבית להכרעה בשאלה מצויה בשני דברי חקיקה. האחד הוא חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. בתיקון שנעשה בחוק בתי המשפט בשנת התשנ"ב, הוספו לחוק הוראות שונות, המאפשרות לבתי המשפט להעביר עניינים שונים לבוררות או לגישור, או לפסוק בעניינים שונים על דרך הפשרה. לענייננו רלוונטית הוראת סעיף 79ב', העוסקת בהעברת עניין לבוררות, ואשר זוהי לשונה:

"(א) בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר ענין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות, וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר את תנאי הבוררות.

(ב) בעלי הדין, באישור בית המשפט, ימנו את הבורר; לא באו בעלי הדין לידי הסכמה על הבורר, רשאי בית המשפט למנותו מתוך רשימה שהגישו לו בעלי הדין, או לפי בחירתו - באין רשימה כזו.

(ג) הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם "בית המשפט" שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות."

הוראת סעיף 104 לחוק בתי המשפט מחילה את הוראת סעיף 79ב גם על דיון בפני רשם. סעיף 104 קובע, כי "הוראות סעיפים 68 עד 79ג ו-81 יחולו על רשם ועל הדיונים לפניו; אך רשם שאינו שופט לא יהא מוסמך לשפיטה פלילית ולשפיטה לפי סעיף 72(א)".

3.סעיף 79ב(ג) הנ"ל מחיל את הוראות חוק הבוררות על בוררות המתנהלת לפי סעיף זה. בחוק הבוררות הוראה חשובה, המשליכה על הנושא שבדיון, והיא הוראת סעיף 37 לחוק. הוראה זו עוסקת בסמכויות הרשם בבוררות. נקבע בה, כי

"הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי חוק זה נתונות גם לרשם בית המשפט בענינים אלה:

(1) סמכויות שרשם היה מוסמך להשתמש בהן אילו התביעה שבבוררות היתה תובענה שהוגשה לבית המשפט;

(2) מינוי בורר;

(3) הארכת מועדים לפי חוק זה;

(4) אישור פסק בוררות ומתן צו לפי סעיף 29, כשאין בקשה לביטול הפסק." (ההדגשה הוספה).

4.נראה לי, כי המסקנה המיצרפית העולה מהוראות אלה היא, כי רשם בית המשפט אינו מוסמך לדון בבקשה לביטול פסק בורר.

אכן, סעיף 79ב לחוק בתי המשפט קובע, כי "בית המשפט" לעניין חוק הבוררות יהיה בית המשפט אשר העביר עניין לבוררות. "בית המשפט" הוא גם המוסמך לדון בבקשה לביטול פסק בורר (סעיף 24 רישא לחוק) (ראו רע"א 1276/99 ברוסילובסקי נ' ברוסילובסקי פ"ד נג(3) 284). נוכח סעיף 104 לחוק בתי המשפט, המחיל את הוראת סעיף 79ב גם על דיונים בפניי רשם, לכאורה ניתן לראות את הרשם כ"בית המשפט" גם לצורך הגשת בקשה לביטול פסק הבורר.

ברם, חרף מסקנה לכאורית זו, לאחר שקילת טענות הצדדים, ולאחר עיון בחקיקה הרלוונטית, אני סבור כי הסמכות לדון בבקשה לביטול פסק בורר אינה נתונה לרשם של בית המשפט. הוראת סעיף 37(4) לחוק הבוררות שוללת את סמכותו של רשם לאשר פסק בורר, מקום בו הוגשה בקשה לביטולו של הפסק. הוראה זו משמיעה בבירור, כי רשם אינו מוסמך לדון בבקשה לביטול הפסק (ראו גם ע"א 779/70 סלמן נ' סלמן , פ"ד כה(2) 549). בכך הולך החוק גם אחרי האמור בהצעת החוק (הצעת חוק 717 תשכ"ז, 64, 69).

על רקע זה, נראה לי כי אין מקום לפרש את הוראת סעיף 104 לחוק בתי המשפט, המחילה את הוראת סעיף 79ב לחוק ואת הסמכות להעביר עניין לבוררות גם על רשם, כהוראה אשר יכולה לבסס את סמכות הרשם לדון בבקשה לביטול פסק בורר. התכלית השוללת סמכות זו עולה בבירור מהוראת סעיף 37(4) לחוק הבוררות, אשר חלה, ככל הוראות חוק הבוררות, גם על הליך בוררות הנשען על סעיף 79ב לחוק בתי המשפט. על מנת לגבור על תכלית ספציפית זו, יש להצביע על תכלית ברורה, נוגדת, בסעיף 104 לחוק ובתיקון הכולל אשר סעיף 104 הוא חלק ממנו. לכך לא מצאתי עיגון בסעיף 104, בלשונו או בהיסטוריה החקיקתית שהובילה לקבלתו. סעיף 104 הוא הוראת הפנייה כללית. אף כי הוראה זו מרחיבה את כוחותיו וסמכויותיו של רשם, ומסמיכה אותו להעביר עניין לבוררות, אין היא מתייחסת לשאלת סמכותו לדון בבקשה לביטול פסק. גם בהיסטוריה החקיקתית שהובילה לקבלת סעיף 104 לא ניתן לאתר התייחסות לבעייה שבפניי, ואף לא תכלית כוללת ממנה ניתן לגזור פיתרון לבעייה שבפניי.

גם המגמה, עליה הוצבע בפסיקה, להרחיב סמכויות של רשמים ו"למסור גם בידי הרשם עניינים המצריכים הפעלת שיקול דעת שיפוטי" (דברי כב' השופט בך בע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מח(1) 45) אינה מכריעה במקרה זה. אכן, ניתן לראות את הוראת סעיף 104 לחוק בתי המשפט כחלק ממגמה זו. עם זאת, כבר צויין כי מטרתה של מגמה זו, בעיקרה, הינה להביא ל"...הקלה במעמסה והורדת הנטל של טיפול בענינים שגרתיים, בעיקר עניינים פרוצדורליים, מעל כתפיהם של השופטים כדי לשחררם לטפל בשטפון העצום של התיקים התלויים ועומדים בפני בתי-המשפט." (דברי כב' הנשיא שמגר בבג"צ 507/85 תמימי נ' שר הבטחון, פ"ד מ(2) 505). דברים אלה מלמדים, כי המגמה האמורה אינה רלוונטית למקרה שבפניי, אשר אינו עוסק בעניינים שוטפים או פרוצדורליים, כי אם בהליך ביקורת שיפוטית, שהוא הליך עיקרי לכל דבר ועניין (ראו ע"א 4405/02 יורשי המנוחים שולמית ובנימין נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית (לא פורסם). אכן, יש להעיר לעניין זה, כי גם לאחר השינויים הנזכרים בחקיקה צויין כי "בעניינים אזרחיים, הרשמים שאינם שופטים אינם מוסמכים לנהל תובענות לעיצומן וליתן בהן פסקי דין" ( ועדה לבדיקת מעמד הרשמים וסמכויותיהם, דין וחשבון , ירושלים, תמוז התשנ"ח – יולי 1998, בעמוד 16). בגדר זה, בהעדר הוראת הסמכה ברורה, אין רשם מוסמך לדון גם בבקשה לביטול פסק בורר, אשר היא הליך עיקרי לכל דבר ועניין.

עוד יצויין, כי במגמה הנזכרת בדבר סמכויות הרשמים אין כדי לעמוד מול התכלית החקיקתית הנוגדת שנקבעה בחוק הבוררות, לעניין זה ממש. סעיף 37(4) לחוק הבוררות מלמד, כי שאלת סמכותו של רשם לדון בבקשה לביטול פסק בורר עמדה בפניי המחוקק, וזה הכריע בה באופן ברור. המגמה הכללית הנוגעת לסמכויות הרשמים אינה יכולה לגבור על הכרעה זו, בהעדר לשון או תכלית ברורים המלמדים על כוונה לסטות ממנה. כאמור, לשון או תכלית כאלה לא מצאתי במקרה זה.

במצב זה, נותרת על תילה התכלית המיוחדת והברורה, העולה מסעיף 37(4) לחוק הבוררות, וכפועל יוצא מכך – עולה המסקנה, כי איני מוסמך לדון בבקשה לביטול פסק הבורר, אשר הוא הליך עיקרי לכל דבר ועניין.

5.לא נעלמה מעיני טענת חלק מן המשיבים, כי על פי פירוש זה, לא תעמוד לצדדים אפשרות הערעור, הקיימת בכל הנוגע להחלטה של רשם (סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט). עם זאת, אין בכך משום שיקול מכריע. זכות הערעור ודרכי הערעור על החלטה בהליך פלוני הם ככלל בבחינת נגזרת מן הערכאה המוסמכת לדון בעניין. אין זכות הערעור ודרכי הערעור קובעים מעיקרו של דבר את הערכאה המוסמכת לדון בעניין פלוני. ודאי הוא, כי אין בהם כדי לעמוד מול תכליתו הברורה של חוק הבוררות, השולל מרשם את הסמכות לדון בבקשה לביטול פסק בורר. משכך, גם טענה זו אינה משנה את המסקנה אליה הגעתי.

לפיכך, תעביר המזכירות את הבקשה לביטול פסק הבורר להרכב של בית המשפט, לצורך המשך ההליכים בה.