ע"א 10088/09 מוחמד דגמין נ. פקיד שומה באר שבע

1.

בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעורו של המערער על צו-שומה שנערך לו לשנת המס 1999, ודחה את ערעורו על צו-שומה לשנת המס 1998. בהודעת הערעור שהוגשה לבית משפט זה השיג המערער על קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין שנת המס 1998, וביקש "לבטל את חלק פסק דינו של בית משפט קמא בנוגע לשנת המס 1998". הבקשה שלפניי היא לתיקון הודעת הערעור כך שתכלול השגות גם על הקביעות בעניין שנת המס 1999. המשיב מתנגד לבקשה לתיקון כתב הערעור. זו המחלוקת שלפניי.

2.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי, לא בלי היסוס, לקבל את הבקשה תוך חיובו של המבקש בתשלום הוצאות המשיב. ההוראה העוסקת בתיקון כתב ערעור היא תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), וזו לשונה: "כתב ערעור ניתן לתיקון בכל עת שתיראה לבית המשפט, ורשאי הוא בכל עת להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק שבערעור שאינו דרוש לעניין, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או להשהותו". הנה כי כן, ניתן להורות על תיקון כתב הערעור "בכל עת שתיראה לבית המשפט".

3.

בענייננו, פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 1.10.2009 והערעור הוגש ביום 16.12.2009 (לאחר שהמועד הוארך בהסכמת המשיב). בתאריך 17.3.2010 ניתן צו הסיכומים ובמסגרתו נקבע כי על המערער להגיש את סיכומיו עד ליום 12.10.2010. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 6.9.2010, קרי: בטרם הוגשו סיכומים ובטרם התקיים דיון בערעור לגופו. במצב דברים זה, ככלל, יש לבחון בקשה לתיקון כתב הערעור באופן ליבראלי, זאת לאור חשיבותה הרבה של זכות הטיעון והשאיפה להניח לפני ערכאת הערעור את מכלול השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. בהקשר זה יש לזכור גם כי במצב רגיל עצם הגשת הערעור גורעת מיכולתו של בעל הדין שכנגד לגבש ציפייה כי פסק הדין יוותר על כנו, זאת בשים לב גם לתקנה 462 לתקנות הקובעת את גבולותיה הרחבים של סמכות בית המשפט בערעור (ראו גם ע"א 11082/07 עו"ד יחיאל נ' יכין חק"ל בע"מ (לא פורסם, 28.8.2008)).

4.

אמת, בענייננו אין מדובר בתיקון של מה-בכך אלא בהוספת טיעונים לגבי שנת המס 1999 לאחר שבכתב הערעור התייחס המערער רק לשנת המס 1998. עם זאת, כבר נפסק כי הסמכות הקבועה בתקנה 417 חלה לא רק על תיקון נימוק קיים אלא גם על הוספת נימוק להודעת הערעור המקורית, ובלבד שלא מדובר בתוספת החורגת מהעילה ומהעובדות שנפרשו לפני בית משפט קמא (ראו ב"ש 63/86 ממן נ' קעטבי , פ"ד מ(1) 194 (1986)). "סמכות זו אינה מוגבלת לעניינים מסוימים והיא משתרעת על תיקון נימוק קיים, על הוספת נימוק, על תיקון או הוספת פריט סעד או כל תיקון דרוש אחר" – ובלבד שאין בתיקון משום חריגה מן המסגרת שנתחמה בערכאה המבררת, ואין בו כדי להסב לצד שכנגד עינוי-דין או לעכב את הטיפול בערעור (ע"א 7019/97 סופר נ' סופר , פ"ד נג(5) 187, 190 (1999)). כיוון שבמקרה שלפנינו טרם הוגשו, כאמור, סיכומים וטרם התקיים דיון בערעור, לא מצאתי כי התיקון המבוקש – שאינו מוציא את תוכן הערעור ממסגרת העניינים שנדונו בבית המשפט קמא – גורם פגיעה של-ממש במשיב או עלול לסרבל את ההליך או להשהות את הטיפול בו.

5.

צודק המשיב בטענתו כי לא עלה בידי המערער להניח הצדקה ראויה לאי-הכללת שנת המס 1999 בערעור המקורי. בא-כוח המערער טוען כי המחדל נבע משגגה שנפלה אצלו בקריאת פסק-הדין, לאמור: בעוד שבית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בנוגע לשנת המס 1999 בחלקו , בא-כוח המערער סבר כי הערעור התקבל במלואו . אודה על האמת כי טענה זו אינה נהירה לי. בית המשפט המחוזי קבע מפורשות בסוף פסק-הדין כי "הערעור מתקבל בחלקו, בהתייחס לשנת המס 1999 בלבד", וקודם לכן הסביר את מסקנתו לגבי שנת מס זו. פסק-הדין מדבר בעד עצמו וברי כי הציפייה הבסיסית מבעל-דין, וודאי בעל-דין מיוצג, היא שקודם להגשת הערעור יקרא את פסק-הדין – יקרא בעיון – ויתוודע לתוצאתו ולנימוקיו. לכך אוסיף כי מעיון בכתב הערעור עולה שבא-כוח המערער למד את פסק-הדין והכיר את האמור בו, למצער בכל הנוגע לשנת 1998. משכך, נראה כי היה באפשרותו של בא-כוח המערער לכלול בכתב הערעור שהוגש מלכתחילה גם את ההשגות על שנת המס 1999, זאת גם אם אירועים כאלה ואחרים, המוזכרים בבקשה שלפניי, העסיקו אותו באותה תקופה.

האיזון הראוי בעיני בנסיבות המקרה, בהתחשב בגישה הליבראלית הננקטת בכל הנוגע לתיקון כתב הערעור בשלב זה של ההליך, היא לאפשר את התיקון המבוקש תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב. הודעת הערעור המתוקנת, שצורפה לבקשה לתיקון כתב הערעור מיום 6.9.2010, מתקבלת בזאת, ותתויק בתיקי השופטים. סיכומי המערער יוגשו עד ליום 19.10.2010; סיכומי המשיב יוגשו עד ליום 19.12.2010; סיכומי תשובה יוגשו, אם יחפוץ בכך המערער, עד ליום 12.1.2011. המערער ישלם למשיב, בגין ההליך שלפניי, שכר טרחת עורך-דין בסכום של 4,000 ₪ .

המזכירות תתייק החלטה זו בתיקי השופטים שישבו בדין.