ע"א 10214/01 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים נ. אברהם רובינשטיין וש

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, לפיו נדחה ערעורן של העותרות על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הורה על רישום שלושה בניינים שבנתה המשיבה בתחומיהן של העותרות כבתים משותפים. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

השאלה העיקרית אשר נשנתה במחלוקת בין הצדדים בשתי הערכאות הייתה, אם יש לרשום את הבניינים כבתים משותפים חרף העובדה שבחלק מהדירות הכלולות בהם בוצעו עבירות בנייה. על שאלה זו השיבו, כאמור, שתי הערכאות בחיוב, וכעת אף העותרות אינן חולקות עוד על כך. טענת העותרות בעתירה זו היא, כי נפלה שגגה בשני פסקי הדין בקשר לשאלה משנית, והיא אלו הערות יירשמו על הדירות בפנקס הבתים המשותפים. לטענת העותרות, היה על פסקי הדין להורות כי על כל הדירות תירשם "הערה על יעודם של מקרקעין" לפי תקנה 27 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התש"ל1969-, המפנה להוראות שונות בהיתר הבנייה ובתוכנית בניין עיר הנוגעות למקרקעין בכללותם; ובנוסף להורות כי על הדירות שבהן בוצעו עבירות הבנייה תירשם גם "הערה על אי-התאמה" לפי תקנה 29 לתקנות. ואילו פסק-דינו של בית המשפט המחוזי - אשר אושר על-ידי בית המשפט העליון - הורה כי הערה לפי תקנה 27 תירשם רק על הדירות שבהן בוצעו העבירות, ואילו על יתר הדירות לא תירשם כל הערה. לטענת העותרות, בכך קבע בית המשפט העליון הלכה חדשה וקשה, המצדיקה קיומו של דיון נוסף.

בתגובתה לעתירה טוענת המשיבה, כי בפסק הדין לא נקבעה הלכה מן הסוג העשוי להקים עילה לקיום דיון נוסף; כי טענות העותרות הן לאמיתו של דבר טענות של ערעור; וכי בטענותיהן סותרות העותרות טענות קודמות שטענו לפני שתי הערכאות ומרחיבות את חזית המחלוקת. לגוף השאלה אם אומנם נפלה השגגה האמורה בשני פסקי הדין אין המשיבה מתייחסת.

בתגובתן לתגובת המשיבה טוענות העותרות, בין היתר, כי אין בעתירתן כל שינוי חזית או סתירה לטענות קודמות שהעלו.

דין העתירה להידחות. ההנמקה הכלולה בפסק הדין קצרה מאוד ואיננה מנוסחת כקביעת הלכה. היא מתבססת, למעשה, על הנמקתו של בית המשפט המחוזי, מבלי לחזור עליה ומבלי להסביר את תוכנה. ככזו, אין לראות בה "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון", כמובנה בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, ובסעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה. על כן, אין בה כדי להקים עילה לקיום דיון נוסף (השוו: דנ"א 1585/01 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ , דינים-עליון ס 304; דנ"א 904/01 עזרן נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית , דינים-עליון נט 62).

באשר למקרה הקונקרטי, נראה לי כי אין בפסקי-דינן של שתי הערכאות כדי למנוע מהעותרות להגיש לרשם בקשות חדשות לרישום הערות על הדירות, אשר יתאמו את מצבן העובדתי והמשפטי לאשורו, ובלבד שיקוימו שתי קביעותיהם העיקריות של פסקי הדין: ראשית, כי הבניינים אכן יירשמו כבתים משותפים; ושנית, כי הדיירים תמי הלב, אשר לא ביצעו עבירות בנייה, לא ייפגעו בשל מעשיהם ומחדליהם של הדיירים האחרים.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.