ע"א 10570/05 אררט חברה לביטוח בע"מ נ. דביר נאוה

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (כב' השופט נ' ישעיה), בו חויבה המערערת 1 לשלם למשיבים פיצוי, אשר לצד סכומים ספציפיים שנקב בפסק דינו, תואר על-ידי פרמטרים לאופן חישוב הפיצוי. סכום הפיצוי הינו סך של 1,389,513 לטענת המערערות, וסך של 2,270,567 ש"ח לטענת המשיבים. המערערות מבקשות לעכב את ביצוע החיוב עד להכרעה בערעור שהוגש על ידן לבית משפט זה.

2.

בשנת 1997 נהרג אליהו דביר ז"ל (להלן: המנוח ) בתאונת דרכים בעת שהיה בדרכו לעבודה, תאונה שהוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. המשיבה 1 היא אלמנתו של המנוח, והמשיבים 2-4 הם ילדיו.

המערערת 1 היא חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב בו נהג המנוח בעת התאונה. בית המשפט קמא פסק פיצוי למשיבים כתלויים של המנוח על-פי ראשי הנזק של הפסד תמיכה של המשיבים בשל אובדן השתכרות, אובדן שירותי אב ובעל והוצאות רפואיות. מאלו, כך נקבע, ינוכו קצבאות הביטוח הלאומי המהוונות שקיבלו המשיבים ויקבלו במהלך חייהם במסגרת קצבאות שארים.

3.

המערערות טוענות כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהגישו לבית משפט זה. את בקשתן הן סומכות בעיקר על כך שהמשיבים מתגוררים מזה מספר שנים בארצות הברית, ובמידה ויתקבל ערעורן לא תוכלנה, או תתקשינה, לגבות חזרה את הכספים ששילמו. כן טוענות המערערות כי סיכויי הערעור טובים, כי למשיבים לא יגרם כל נזק מעיכוב הביצוע מכיוון שרוב הסכום מהווה הפסדי תמיכה עתידיים, וכן בשל היות המערערת 1 חברת ביטוח מוכרת, קיימת חזקה שהיא בעלת יכולת כספית שנזילותה גבוהה.

המשיבים טוענים מנגד כי המערערות לא הוכיחו כי המשיבים חסרי יכולת כלכלית, וכי לא יוכלו להשיב את הכספים שיקבלו לו יתקבל הערעור, ואף לא צירפו תצהיר כנדרש. כן טוענים המשיבים כי בבעלותם מחצית מחלקה בחדרה ששטחה 600 מ"ר ועליה וילה חד קומתית, (טענה הנתמכת בתצהיר ובנסח מלשכת המקרקעין בחיפה) והם מקבלים קצבת שארים. הוילה מושכרת תמורת שכר דירה, מה שמלמד על כך שמרכז חייהם של המשיבים בישראל ובכוונתם לשוב לישראל. במסגרת מאזן הנוחות מציינים המשיבים את היזקקותם לפיצוי מידי בשל הפסדי ההשתכרות והתמיכה. באשר לסיכויי הערעור טוענים המשיבים כי הערעור נסוב כולו על תקיפתן של קביעות עובדתיות, בהן אין להניח שתתערב ערכאת הערעור, ועל כן סיכוייו של הערעור קלושים ביותר.

בית המשפט קמא דחה את בקשת המערערות לעכב את ביצוע פסק הדין.

4.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי. כידוע, הכלל הוא שפסק דין יבוצע עם הינתנו, כאשר הגשת ערעור לא תעכב את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), וכאשר מדובר בפסק דין כספי, יעוכב ביצועו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן (לא פורסם, ניתן ביום 28.10.02); ע"א 3199/05 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נ' פרידנברג

(לא פורסם, ניתן ביום 17.7.05)). בהחלטה אם לעכב את ביצועו של פסק דין בוחן בית המשפט את מאזן הנוחות וסיכויי הערעור. שיקולים אלו תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה (ע"א 4079/02 חלואני נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה (לא פורסם, ניתן ביום 30.7.02)). כך, למשל, נקבע כי כאשר קיים חשש רציני כי המבקש, אם יזכה בערעורו, לא יוכל, או יתקשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו, "די בכך, בדרך כלל, שיש למערער סיכוי כלשהו, ולו גם קלוש, כדי להיענות לבקשת עיכוב ביצוע" (המ' 103/81 הרשקו נ' אורבוך , פ"ד לה(2) 666, 670). בענייננו, הערעור מופנה כנגד גובה הסכום, וכן בחינתן של הטענות בערעור מלמדת כי אכן רובן של הטענות מופנות כנגד קביעות עובדתיות, אך עדיין הייתי נמנעת מלומר שהערעור משולל יסוד. באשר למאזן הנוחות בין הצדדים, מפסק דינו של בית המשפט קמא עולה כי המשיבים מתגוררים מספר שנים בארצות הברית, ואף המשיבה 1 נישאה שם בנישואין אזרחיים, ובעת מתן עדותה התגוררה עם בן זוגה תחת אותה קורת גג (על אף שגילתה זאת רק בחקירתה הנגדית, לאחר שהכחישה זאת בחקירה הראשית). יצויין, כי על אף שלא צורף תצהיר לבקשה, יכולות המערערות להסתמך על פסק הדין והפרוטוקולים כבסיס לטענותיהן (והשוו: ע"א 4781/01 מדינת ישראל נ' סנפיר השקעות (לא פורסם, ניתן ביום 23.10.01)). עובדת מגוריהם של המשיבים בארצות הברית עשויה לעורר קושי בהשבת הכספים, לו תשתנה התוצאה בערעור. מנגד, המערערת לא הוכיחה כי מצבם הכלכלי של המשיבים יקשה עליהם להשיב את הכספים, ואילו המשיבים הראו כי ברשותם נכס מקרקעין בתחומי הארץ, על אף שלא מסרו נתונים באשר לשוויו. בנסיבות אלו, אני סבורה כי יש להורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין.

5.

לאור האמור, ישלמו המערערות סך של מיליון ש"ח למשיבים, והיתר יעוכב בחשבון נאמנות של שני עורכי דינם של הצדדים עד להכרעה בערעור (כהצעתן החילופית של המערערות). צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן על-ידי ביום 13.11.05 בטל, איפוא.