ע"א 5865/08 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. יעקב מסס

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 752/05 אשר ניתן ביום 15.5.2008 על ידי כבוד הנשיאה ב' גילאור ולפיו חויבו המבקשות לשלם למשיבים פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב 1 עקב תאונת דרכים.

1.

בשנת 2002 נפגע המשיב 1 אנושות בתאונת דרכים וכתוצאה מכך נגרמה לו פגיעה רב מערכתית. כיום שרוי המשיב 1 במצב של תגובה מינימאלית והוא נזקק לשיקום ולסיעוד צמוד הניתנים לו במוסד סיעודי בו הוא שוהה. המשיבים תבעו את המבקשות בגין נזקי הגוף שנגרמו למשיב 1, ובהעדר מחלוקת בדבר חבותן של המבקשות נסב הדיון על גובה הנזק ועל אופן תשלום הפיצוי. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי נכותו הרפואית של המשיב 1 עומדת על 100% ופסק למשיבים פיצוי בראשי נזק שונים בסך כולל של 2,407,965 ש"ח. בניכוי התשלום התכוף ותגמולי הנכות הכללית ששולמו עד חודש דצמבר 2007, הועמד סכום הפיצוי על סך של 1,433,536 ש"ח. בית המשפט הוסיף ופסק למשיבים תשלום עתי הכולל תשלום חודשי שיועבר ישירות למוסד "בית הדר" וכן תשלום חודשי בסך 4,800 ש"ח שיועבר לידי המשיבים. עוד חויבו המבקשות בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 375,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובהוצאות המשפט. בית המשפט הוסיף והורה למבקשות להכין דו"ח אקטוארי לגבי תגמולי נכות כללית שישולמו למשיב 1 עבור התקופה שתחילתה בחודש ינואר 2008 ועד תום התקופה המתחייבת מהוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, וכן דו"ח לחישוב תגמולי קצבת שארים (רעיוניים) מיום מתן פסק הדין ועד תום התקופה המתחייבת מהוראות החוק והוא הוסיף וקבע כי על מנת להבטיח את ניכוי תשלומי העתיד, יוקפא הסכום הגבוה מבין השניים – נכות כללית או קצבת שארים – בתוכנית נאמנות משותפת של באי-כוח שני הצדדים. לבסוף הורה בית המשפט למשיבה 2 להפקיד בחשבון בנק סכום של 300,000 ש"ח למשך חמש שנים לפחות להבטחת חלקם של הילדים מתוך הפיצוי החד-פעמי.

2.

שני הצדדים מערערים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשות מעלות בערעורן טענות ביחס לחישוב הפסד ההשתכרות של המשיב; עזרת הזולת והוצאות נסיעה לעתיד; אובדן שירותי בעל ואב, עזרה באחזקת הבית והטיפול בילדים וכן ביחס לגובה שכר טרחת עורך הדין שבו חויבו. המשיבים, מצידם, מלינים בערעור שכנגד על ההחלטה בדבר הקפאת תגמולי המל"ל העתידיים ולטענתם משלא הגישו המבקשות חוות דעת אקטואריות במהלך המשפט אין לאפשר להן לעשות כן לאחר מתן פסק הדין. עוד טוענים המשיבים כי המנגנון שקבע בהקשר זה בית משפט קמא אינו מאפשר להם לחלוק על חוות הדעת שתוגשנה מטעם המבקשות. כמו כן מעלים המשיבים טענות ביחס למיעוט הפיצוי בראשי נזק שונים; החיוב להפקיד סכום כסף לטובת הילדים; העברת תשלום ישירות למוסד הסיעודי וכן ביחס לגובה שכר טרחת עורך הדין שנפסק לטובתם.

3.

לאחר מתן פסק הדין עתרו המבקשות לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על עיכוב ביצועו של תשלום בסך 500,000 ש"ח מסכום הפיצוי. בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כי לא הוכח שהמשיבים לא ישיבו את הכסף במידה והערעור יתקבל. בית המשפט הדגיש כי "יש לשלול בחריפות את הטענה בדבר קיזוז אפשרי בעתיד מתוך הכספים המשמשים למימון שהייתו של התובע במוסד", וקבע כי ההוראה בדבר הפקדת סך של 300,000 ש"ח עבור ילדי המשיבים יש בה כדי להבטיח את השבת הסכומים ככל שיידרש. בהמשך פנו המבקשות לבית המשפט בבקשה להבהרת פסק הדין בעניין ניכוי קצבאות המל"ל העתידיות (קצבת נכות או קצבת שארים) והקפאת חלק מסכומי הפיצוי בחשבון הנאמנות וכן ביקשו לקבוע כי לאחר מות המשיב 1 ייערך חישוב מחודש. גם בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט אשר קבע כי השאלות העולות בה "אינן קשורות להבהרה אלא לדעה שהיא שונה מדעתי שלי" ועוד קבע כי שאלת הניכוי וההקפאה ראוי שתיבחן במסגרת הערעור.

4.

מכאן הבקשה שבפניי, בה שבות המבקשות ועותרות לעיכוב תשלום בסך 500,000 ש"ח מתוך סכום הפיצוי החד-פעמי שנפסק עד למתן הכרעה בערעור. המבקשות טוענות כי סיכויי הערעור גבוהים ביותר וכי מאזן הנוחות אף הוא נוטה לטובתן, שכן רק חלק קטן מתוך הסכום החד פעמי נפסק בגין נזקי העבר. לטענתן, הועבר למשיבים עד כה סכום של כ-900,000 ש"ח ועל כן עיכוב יתרת הסכום לא יגרום להם כל קושי מה גם שעליהם ממילא להפקיד סך של 300,000 ש"ח עבור ילדיהם. מאידך, כך לטענת המבקשות, דחיית הבקשה עלולה להוביל לכך שהן תיאלצנה לנקוט הליכי גבייה נגד משיב השרוי במצב וגטטיבי, "והליך כזה יהיה בלתי נעים ובלתי רצוי". המבקשות מוסיפות וטוענות כי הפקדת הסכום של 300,000 ש"ח תתבצע בתוכנית בנק של המשיבה 2 ועל כן אין בכך כדי להבטיח את השבת הכספים במידה שהערעור יתקבל. עוד טוענות המבקשות כי המשיבה 2 משתכרת כ-4,100 ש"ח לחודש, כי למשיבים שלושה ילדים (בני 27, 21 ו-13) וכי המשיב 1 היה המפרנס הראשי, ובנסיבות אלה ככל שהמשפחה לא תשמור כיאות על הכספים שיועברו לה לא ניתן יהיה להשיבם. המבקשות מוסיפות וטוענות כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, במידה שהערעור יתקבל והמשיבים לא יוכלו להחזיר את הכספים ששולמו להם, תהיינה המבקשות זכאיות לגבות את הכספים על דרך של קיזוז באמצעות הפסקת מימון שהותו של המשיב 1 במוסד הסיעודי, והן מדגישות כי יש למנוע אפשרות כזו בכל מחיר. עוד טוענות המבקשות כי יש "לעכב סכום נוסף של 390,000 ש"ח מתוך הסכום, שלפי פסק הדין של כב' ביהמ"ש קמא יש להפקיד בחשבון נאמנות משותפת של באי כוח הצדדים" ובהקשר זה הן מציינות כי מחוות הדעת האקטואריות שנערכו מטעמן כהוראת בית המשפט, עולה שקצבת השארים תגיע ל-389,259 ש"ח ואילו תגמולי הנכות יגיעו לכ-475,000 ש"ח בקירוב. לכן עותרות המבקשות כי כבר עתה ינוכה הסכום הנמוך מבין השניים, כ-390,000 ש"ח, שכן סכום זה ינוכה בכל מקרה מסכום הפיצויים, וכי הסכום שיוקפא יעמוד על 85,000 ש"ח, הוא ההפרש בין תגמולי הנכות לקצבת השארים. המבקשות מוסיפות ועותרות לכך שבית המשפט יורה כי הקפאת הסכום תהיה עד מותו של המשיב 1 ושבמועד מותו ייערך חישוב מחודש של התגמולים והקצבה.

5.

המשיבים, מצידם, מתנגדים לבקשה. ביחס לבקשה לעיכוב התשלום של 500,000 השקלים טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור נמוכים ומפרטים את תשובתם לטענות המבקשות תוך הפנייה לערעור שכנגד. כמו כן טוענים המשיבים כי לא הוכח שהסכומים שישתלמו להם לא יושבו במידה שערעור המבקשות יתקבל, ומדגישים כי המבקשות לא תמכו את בקשתן בתצהיר כנדרש. המשיבים מוסיפים וטוענים כי המשיבה 2 עובדת כשכירה וכן הם מקבלים מדי חודש תשלום עתי, תגמולי נכות כללית ותגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, ומכאן שהמשיבה 2 ובנה בן ה-13 מתקיימים מסכום חודשי של כ-17,000 ש"ח המהווה בסיס מספק לצורך החזר הכספים. לטענת המשיבים, במידת הצורך תוכלנה המבקשות להיפרע באמצעות הפסקת התשלומים העיתיים מבלי להפסיק את מימון אשפוזו של המשיב 1, וכן באמצעות הסכום של 300,000 השקלים שעליהם להפקיד לטובת הילדים. המשיבים מדגישים, בין היתר, כי מתוך 900,000 השקלים שהעבירו להם המבקשות, 433,125 ש"ח משמשים כשכר טרחת עורך דין ועוד 300,000 ש"ח עליהם להפקיד לטובת הילדים. לפיכך נותר בידיהם סכום של 166,875 ש"ח בלבד. המשיבים מוסיפים וטוענים כי ההוראה שנתן בית המשפט המחוזי בדבר הקפאת סכום השווה לקצבת המל"ל מהווה למעשה "עיכוב ביצוע" של כ-475,000 ש"ח, וגם מטעם זה אין להיעתר לבקשה. אשר לבקשה ביחס לעיכוב תשלום הסך של 390,000 ש"ח טוענים המשיבים כי על פי פסק הדין נדרשו הצדדים לבצע "עיכוב ביצוע רעיוני" של קצבאות המל"ל העתידיות בחשבון נאמנות משותף של באי כוח הצדדים ומכאן שבכל רגע נתון שבו יידרשו המשיבים להשיב סכומים אלה יבוצע הדבר מתוך הסכום המופקד בנאמנות. המשיבים מדגישים בהקשר זה כי המבקשות עותרות למעשה ל ניכוי הסך של 390,000 ש"ח ומציינים כי הן לא העלו כל טענה במסגרת הודעת הערעור ביחס להפקדת הסכום האמור ולא פנו בבקשה לעיכוב ביצוע בעניין זה לבית המשפט המחוזי אלא בבקשת הבהרה. לבסוף טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה שכן לעמדתם, לא הייתה כל הצדקה להורות על הקפאת סכומי הקצבאות העתידיות.

6.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו. משכך, בית המשפט יורה על עיכוב ביצועו של פסק דין רק מקום שבו המבקש הוכיח כי סיכוייו לזכות בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור. מקום שבו מדובר בפסק-דין המטיל חיוב כספי הנטייה היא שלא לעכב את הביצוע אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו: ע"א 8267/06 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' לאלו , פיסקה 6 (טרם פורסם, 29.3.2007); ע"א 10570/05 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דביר , פיסקה 4 (טרם פורסם, 8.3.2006)). בענייננו, חלק מן הטענות שמעלות המבקשות בערעורן עניינן בממצאים העובדתיים המופיעים בפסק דינו המפורט והמנומק של בית משפט קמא, לגביהם כידוע ממעטת ערכאת הערעור להתערב. מכל מקום, שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה. הלכה היא כי שיקול מרכזי בבחינת מאזן הנוחות הוא יכולתם של המשיבים להשיב את המצב לקדמותו במידה שהערעור יתקבל. לעניין זה אין די בהעלאת טענות בעלמא אלא יש לפרט באופן ממצה מהו הבסיס ממנו ניתן ללמוד על היעדר יכולתם הכלכלית להשיב את הכסף וככל הניתן יש לתמוך עובדות אלה בתצהיר (ראו ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (טרם פורסם, 26.7.2006)). במקרה דנן לא ניתן לומר כי המבקשות הציגו בסיס ראוי לטענה לפיה במידה שהערעור יתקבל לא יעלה בידיהן לגבות את סכום הפיצוי מן המשיבים. זאת, מן הטעם ש אף אם המשיב 1 היה המפרנס העיקרי במשפחה, הרי שהמשיבים בתשובתם מפרטים שורה של מקורות הכנסה חודשיים המאיינים את החשש מפני אי השבת הכספים. הבקשה שעניינה ניכוי תגמולי המל"ל העתידיים אף היא דינה להידחות ולו מן הטעם שלא הוגשה בעניין זה בקשה לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי. למעלה מן הצורך ייאמר כי אף לגופם של דברים דין הטענה להידחות מן הטעם שהפקדת הסכום בתוכנית הנאמנות עליה לא הלינו המבקשות בערעורן, מונעת את החשש מפני אי השבתו במידה שהערעור בעניין זה יתקבל.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית. המבקשות ישלמו למשיבים שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך של 5,000 ש"ח, בצירוף מע"מ.