ע"א 1060/10 אליהו שמעון נ. נייר וקרטון הדרום (1996) בע"מ

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת מ' רובינשטיין , סגנית נשיא), מיום 17.1.2010 בע"א 1258/07, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.

1.

המערער וחמיו הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה. בקשת הפסלות הוגשה על ידם ביום 18.11.2008, בעקבות דיון בערעור מיום 11.11.2008. המערערים טענו כי בית המשפט הודיע בתחילת הדיון כי הוא ממליץ להם למחוק את הערעור כדי לחסוך בהוצאות, וכי אין לו כוונה להיכנס לעומק התיק בו ניתן פסק דין ארוך, שאין להתערב בו. כן הגישו המערערים בקשה לתיקון הפרוטוקול ובקשה למתן החלטות בבקשות. בית המשפט לא הכריע בבקשות אלה וביום 30.6.2009 נתן פסק דין לפיו נדחה הערעור שהגישו המערערים. על פסק דין זה הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, התלויה ועומדת עד לסיום ההליך דנן (רע"א 7658/09)). ביום 17.1.2010 החליט בית המשפט המחוזי כי אין מקום כיום, לאחר מתן פסק הדין בתיק, ליתן החלטה בבקשת הפסלות וכי את פסק הדין ניתן לתקוף בדרך של ערעור.

מכאן הערעור שלפניי.

2.

המערערים משיגים על כך שבית המשפט קמא התעלם מבקשת הפסלות ונתן את פסק דינו חרף הגשתה וחובתו לדון בה תחילה. לדעתם, פסק הדין ניתן בחוסר סמכות ובניגוד לחוק שכן ניתן בטרם מתן החלטה בבקשת הפסלות. לגופן של טענות טוענים המערערים כי הדיון בערעור החל רק בצהרים למרות שהוזמנו לבוקר וכי בית המשפט מסר לבא כוחו כי אינו מתכוון להיכנס ולדון לגופו של עניין בתיק ואף הוסיף כי אם לא יקבלו הצעתו ידחה את הערעור ויחייב את המערערים בהוצאות. המערער טוען כי אכן בפסק הדין לא מילא בית המשפט את חובתו להעביר את פסק הדין של בית משפט השלום בביקורת שיפוטית. המערער מבקש להורות על פסלות בית המשפט ולקבוע כי פסק הדין שנתן, ניתן בחוסר סמכות ועל כן בטל.

3.

אכן יש ממש בטענה כי על מי שקיבל לידיו בקשת פסלות לדון בה לאלתר ולהחליט בה לפני מתן כל החלטה אחרת, ומן הראוי היה לעשות כן גם במקרה דנן. ואולם, אי מתן ההחלטה במועד היא מחדל דיוני שאין מקומו במסגרת דיני הפסלות, שהרי ערעור הפסלות בא לדון רק בשאלת כשירותו הקונקרטית של השופט. לכן, אם, כמו במקרה דנן, לא החליט השופט בבקשת הפסלות ונתן פסק דין, לא יהא בעובדה זו כשלעצמה, כפי שטען המערער, כדי להביא לפסילת בית המשפט או לבטלות פסק הדין (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 316-317 (2006). זאת ועוד, בקשה לפסילת שופט צופה במהותה פני עתיד, שכן מטרתה לבחון את המשך יכולתו של בית המשפט לשבת בדין ( ע"א 4602/07

ממשין-חברה להנדסה בע"מ נ' פואד עראם חברה לבנין ופיתוח בע"מ (לא פורסם, 16.7.20079); יגאל מרזל, בעמוד 44). על יסוד דברים אלה ובנסיבות העניין, משנסתיים ההליך בפני בית המשפט קמא, ורק לאחר מכן ניתנה החלטה בבקשת הפסלות, אין עוד טעם, כפי שכתב בית המשפט, בבחינת המשך יכולתו לשבת בדין והדיון בשאלת הפסלות הפך להיות מלאכותי באופיו. לפיכך, גם אין עוד טעם לדון בערעור דנן, משהפכה טענת הפסלות תיאורטית. ממילא, עולה מהערעור כי משאלתם האמיתית של המערערים היא לבטל את פסק הדין, טענה שאין לה מקום בערעור פסלות (השווה: ע"א 3939/04 וסרמן נ' רויטמן (לא פורסם, 24.10.2004)), שכן אף במקום בו קיימת עילת פסלות – ועל פני הדברים לא ניתן לקבוע כי הייתה קיימת עילת פסלות מלכתחילה – לא יהא בהחלטה על פסילת בית המשפט במסגרת הערעור כדי להביא לידי ביטול פסק הדין, מאחר ודיני הפסלות אינם האכסניה המתאימה לדון בשאלת תוקפו של פסק הדין, בהנחה שהשופט היה פסול מלשבת בדין. שאלת תוקפו של פסק הדין שנתן בית המשפט קמא תיבחן, איפוא, במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה וזכויות המערערים שמורות להן.

על יסוד האמור לעיל, דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות.