ע"א 1135/12 יוסף שרעבי נ. יעקב אזכוריה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט נ' סולברג ) אשר נעתר לתביעה לסעד הצהרתי הקובע כי המבקש והמשיב הם שותפים על-פי הסכם שותפות משנת 1999.

1.

המשיב ניהל עסק להובלת מכולות. בשנת 1999 הוא נפצע בתאונת דרכים. ממיטת חוליו הוא יצר קשר עם המבקש – שניהל עסק דומה – כדי שהאחרון ימלא את מקומו בתמורה לעמלה בשיעור של 10% מהמחזור. וכך הוסכם. בחלוף מספר חודשים התקשה המשיב לשוב לעבודה, והשניים התקשרו בהסכם שותפות. דא עקא שהמבקש לא העביר למשיב תמורה כלשהי בגין חלקו בשותפות ואף ניסה להכשיל פעולות שביצע בניסיון להפרות את השותפות. כתוצאה ממעשיו של המבקש, נכנס המשיב לקשיים כספיים ונאלץ לשוב לעבודה, שתמורתה קיבל מהמבקש שכר זעום בסך של 6,000 ש"ח בחודש. המבקש ניהל את השותפות בלא ליתן למשיב דריסת רגל כלשהי בענייניה הכספיים. בחלוף קצת פחות משנה מאז שנחתם הסכם השותפות, דרש המשיב את פירוקה. המבקש, מצידו, השיב כי הוא מעוניין לברר את המחלוקות שנוצרו בבוררות, וב"כ המבקש – שהסכם השותפות הקנה לו סמכות לדון במחלוקות ביניהם כבורר יחיד או למנות בורר תחתיו – החליט כי המחלוקת תבורר בבית הדין הרבני בירושלים. שנים רבות חלפו מאז. המשיב עבד כנהג שכיר בעסק אחר, והמבקש המשיך להפעיל את עסקי השותפות ללא מעורבות של המשיב. באוגוסט 2008 הגיש המשיב כתב תביעה לבית הדין הרבני האזורי. עילות התביעה לא פורטו בו די הצורך. המבקש לא שיתף פעולה עם ההליך, ובית הדין הרבני קבע כי על המשיב להגיש תביעה לערכאה האזרחית המוסמכת. מכאן התביעה דנן, שהוגשה לבית המשפט המחוזי.

גרסת המבקש הייתה שונה בתכלית. המבקש טען כי כאשר המשיב פנה אליו, מצבו הכלכלי של עסקו (של האחרון) היה בכי רע, והסכם השותפות נועד להיטיב מצב זה. המבקש טען, בתמצית, שהמשיב לא תרם לשותפות; שהשותפות לא הניבה רווחים ולכן המבקש משך סך של 6,000 ש"ח בחודש בלבד; ושעבודתם המשותפת של הצדדים הסתיימה בשנת 2001. לטענת המבקש, השותפות פורקה באוגוסט 2000.

2.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' סולברג ) קיבל את גרסת המשיב במלואה. נקבע כי המבקש עושה בשותפות, שלא פורקה, כבתוך שלו ולביתו בלבד, מבלי לדווח וליידע את המשיב בדבר, או לשתפו ברווחים. בית המשפט קבע כי עסקו של המשיב היה חי ומשגשג וכי המשיב תרם לשותפות נכסים בשווי של כפי שלושה מהסכום שתרם המבקש. בית המשפט התרשם מעדותו של המשיב כמהימנה וסמך את מסקנותיו עליה. עדויות נוספות שתמכו בגרסתו היו של גרושתו של המשיב ושל הרב יהושע נחום. המבקש, לעומתו, הסתפק בעדותו שלו. במישור המשפטי נקבע, שלפי האמור בהסכם השותפות, ניתן לבקש את פירוקה בתום 12 חודשים מכינונה. המשיב דרש את פירוקה עובר למועד שניתן היה לעשות כן לפי הסכם השותפות, ולכן הליך השותפות לא החל, לא המשיך וודאי שלא הסתיים. בית המשפט נעתר לתביעה והצהיר על קיומה של השותפות. כמו כן נתן בית המשפט צווים המורים למבקש להעביר למשיב את ספרי החשבונות של השותפות לצורך בדיקתם, וכן את ספרי החשבונות של המבקש עצמו ושל חברות שבבעלותו, כדי לבצע בדיקה לגבי רכוש שאולי הוברח והכנסות שהועלמו. בית המשפט אף מינה כונס נכסים והורה למבקש להפקיד סך של 30,000 ש"ח להבטחת שכרו וכן חייב אותו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 40,000 ש"ח.

3.

המבקש ערער על פסק הדין ובד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצוע. זו הבקשה שלפניי. המבקש אינו כופר בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, אך טוען כי נפלה בו טעות משפטית ביחס לקביעה שהשותפות לא פורקה. הוא טוען שאם תידחה בקשתו יקשה להשיב את המצב לקדמותו. טעמו לכך הוא שמתן דריסת רגל למשיב או לכונס נכסים תגרום לו להקצות משאבים לאיתור מסמכים רבים ועל פני שנים רבות, וכתוצאה מכך פעילות עסקו תואט ותיפגע.

4.

לאחר עיון בבקשה באתי למסקנה שדינה להידחות. הכלל הוא, כידוע, שהזוכה בפסק דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בלא להמתין להכרעה בערעור אלא אם כן הוא עומד בשני תנאים מצטברים שקיימת מקבילית כוחות ביניהם: סיכויי הערעור מזה ומאזן הנוחות מזה ( ע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ , פסקה 8 (לא פורסם, 1.9.2011)). בענייננו, ואף מבלי להיכנס לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי הסעדים שפסק בית המשפט המחוזי עלולים להסב למבקש נזק בלתי הפיך: לא הסעד הדורש להעמיד את מסמכי הנהלת החשבונות לבדיקת הכונס; ולא הוצאות המשפט שעל המבקש לשלם ושכר הכונס שעל המבקש להפקיד.

מטעמים אלה, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.