ע"א 1070/12 חי שדה אור נ. שלום פיצ'חזדה

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת א' שטמר ) שדחתה בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות בסך של 45,000 ש"ח למשיבים לאחר שבקשת המבקש לאישור תובענה ייצוגית שהגיש נגדם, נדחתה.

1.

המבקש הוא אחד מ-276 רוכשי דירות במתחם D שבישוב צורן. המשיבה 2 היא עמותה אשר הקימה את הדירות שבמתחם לאחר שרכשה את הזכויות במקרקעין מאת המשיב 3. המשיב 1 הוא יו"ר העמותה. המבקש הגיש נגד המשיבים בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה בחובת העמותה לרשום את זכויות רוכשי הדירות בלשכת רישום המקרקעין. המבקש טען, בעיקרו של דבר, שיש להפחית את הסכום שדרשה העמותה מכל אחד מן המשתכנים כדמי טיפול, מסך של 7,500 ש"ח לסכום נמוך יותר. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' שטמר ) דחה את טענותיו של המבקש אחת לאחת, ובסופו של דבר דחה את תביעתו האישית בקובעו שהמבקש לא עמד בנטל להוכיח ששיעור דמי הטיפול שגבתה העמותה היה גבוה מן המקובל. בית המשפט קבע שאף אם יקבל את העדות שהובאה לפניו ולפיה שולמו דמי טיפול נמוכים יותר באזור אחר בצורן, אין בכך כדי לבסס את טענת המבקש. היה עליו, כך לפי בית המשפט, להציג ניתוח כלכלי של התחשיב שעמד בבסיס הסכום שגבתה העמותה, אך הוא לא עשה כן. בית המשפט אף הוסיף וקבע כי התובענה אינה מתאימה להתברר במתכונת ייצוגית משום שהסעד שנתבקש הוא שבית המשפט יערוך חישוב אינדיבידואלי ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה באופן שיביא בחשבון את נסיבותיו הקונקרטיות. נקבע שסעד מסוג זה אינה עונה לתנאי הדורש כי "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין" (סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006). בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ואת תביעתו האישית של המבקש וחייב אותו לשלם שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים. מכאן הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות.

2.

הלכה היא שככלל זכאי בעל דין ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כלל זה חל ביתר שאת כשמדובר בחיוב כספי (ע"א 6398/11 עיריית עכו נ' אחים אנטון, חברה לעבודות בנין עפר ופתוח בע"מ , פסקה 11 (לא פורסם, 14.2.2012)). החריג לכלל הוא כאשר המפסיד מוכיח את שני התנאים האלה: האחד, שיהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו אם פסק הדין יבוצע ולאחר מכן הערעור יתקבל; והשני, שסיכויי הערעור טובים. בין שני התנאים הללו קיימת "מקבילית כוחות" במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע, כך פוחת משקלו של התנאי המתייחס לסיכויי הערעור; וההיפך: ככל שסיכויי הערעור טובים יותר, כך פוחת משקלו של מאזן הנוחות (ע"א 1135/12 שרעבי נ' אזכוריה , פסקה 3 (9.2.2012)).

3.

עיקר הבקשה לעיכוב ביצוע נסמכת על סיכויי הערעור, אך בנסיבות העניין לא ראיתי להידרש להם. הטעם לכך הוא שהמבקש לא הניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת התנאי בדבר מאזן הנוחות, ודי בכך כדי לדחות את בקשתו. כך, באשר למשיבה 3, מדינת ישראל, אין כל קושי להשיב את המצב לקדמותו, ואף המבקש מודה בכך. באשר למשיב 1, המבקש לא הניח כל תשתית שהיא מדוע יקשה להשיב את המצב לקדמותו ביחס אליו. לגבי המשיבה 2, המבקש נשען על דברים שנאמרו בפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא שבהם הצהיר בא כוחה של המשיבה 2 כי "לא מדובר בחברה שיש לה כסף להוציא מכיסה על מנת להשיב סכומים שהמבקש מבקש לקבל". דא עקא שהדברים מתייחסים לסכומי כסף שהמשיבה 2 תידרש להוציא עבור חברי הקבוצה כולם. אלה סכומים הגבוהים במידה משמעותית מאלה שנפסקו לחובת המבקש כשכר טרחת עו"ד, ואין בהם כדי להניח תשתית לטענתו בדבר קושי להשיב את המצב לקדמותו לגבי הסכום שנפסק.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.