ע"א 6887/14 רמת צבי מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ. עוזי דובלין

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת א' כהן ) שניתן בתאריך 24.07.2014 ב-ת"א 1158/08, וזאת עד להכרעה בערעורה של המבקשת.

אביא בקצרה את הנתונים הרלבנטיים להכרעה בבקשה.

2.

המבקשת הינה האגודה שיתופית רמת צבי (להלן: רמת צבי ), אשר היתה חברה באגודת תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית לישראל בע"מ (להלן: תנובה ).

3.

בשנת 1999, התקיימה ועידת תנובה (להלן: הועידה ), ובמסגרתה הוחלט על הקצאת יחידות השתתפות בתנובה (להלן: יחידות ההשתתפות ) בין האגודות השיתופיות החברות בה, וזאת על-פי שני מפתחות:

50% מסך יחידות ההשתתפות בתנובה חולקו לפי מפתח אחיד – כך שכל אגודה חברה זכתה לסכום של 9,068 יחידות השתתפות באופן שוויוני.

יתר יחידות ההשתתפות בתנובה (50% גם כן) חולקו לפי מפתח יחסי – כך שהוקצו לכל אגודה יחידות השתתפות בהתאם להיקף שיווק התוצרת החקלאית (ובה תוצרת החלב) לתנובה לאורך השנים (יחידות השתתפות אלה יכונו להלן: יחידות השתתפות יחסיות ).

בהתאם להחלטת הועידה, הוקצו לרמת צבי 40,873 יחידות השתתפות בתנובה – מתוכן 9,068 יחידות על פי המפתח האחיד ו-31,805 יחידות על פי המפתח היחסי.

4.

בחודש נובמבר 2007 התכנסה האסיפה הכללית של רמת צבי וקיבלה החלטה על חלוקת כלל יחידות ההשתתפות בתנובה (שהתקבלו במסגרת החלטת הועידה) באופן שווה בין חבריה (להלן: ה החלטה ).

5.

בשנת 2008 תנובה עברה הליך הפרטה, אשר במסגרתו היא נמכרה לקבוצת משקיעים. כתוצאה מהפרטה זו, זכו האגודות החברות בתנובה לתמורה כספית בעבור פדיון יחידות ההשתתפות בתנובה שהוקצו להן במסגרת ה ועידה .

6.

המשיבים (או מורישיהם) הינם רפתנים ובעלי משקים חקלאיים ברמת צבי. בשנת 2008 הוגשה על ידם תביעה למתן סעד הצהרתי, צו לגילוי מסמכים וחשבונות וצו מניעה. במסגרת כתב התביעה, המשיבים טענו כי הואיל וכמות יחידות ההשתתפות היחסיות נקבעה על בסיס היקף הייצור והשיווק שהם (ובעלי משקים חקלאיים נוספים שחברים באגודה) ביצעו, ומכיוון שהם אלה שנשאו בחיוב עבור רכישת הון המניות בתנובה – זכויות הקניין ב יחידות ההשתתפות היחסיות שהתקבלו בעקבות שיווק התוצרת החקלאית שנעשה על ידם שייכות להם, ולא לאגודה. מכאן, על פי טענתם – ההחלטה ניתנה בחריגה מסמכות הואיל ורמת צבי חילקה נכס שאינו בבעלותה.

7.

לנוכח התביעה הנ"ל, בית המשפט המחוזי הנכבד הוציא צו מניעה זמני האוסר על רמת צבי לחלק את הסכום הנתבע מתוך הכספים שנתקבלו מפדיון יחידות ההשתתפות היחסיות , בהתאם ל החלטה . בהמשך ביטל בית המשפט קמא את צו המניעה הזמני, תוך שהורה כי החלוקה השוויונית של הכספים תתאפשר בכפוף לחתימת החברים על התחייבות להשבת הכספים במידה שתתקבל תביעתם של המשיבים.

בעקבות הסרתו של צו המניעה הזמני – רמת צבי מימשה את שנקבע ב החלטה וחילקה בין חבריה, באופן שוויוני, את התמורה שצמחה מפדיון יחידות ההשתתפות בתנובה.

8.

בשלב מסוים, בית המשפט המחוזי החליט להשהות את ההליך בתביעתם של המשיבים לנוכח עתירה שהוגשה ב-בג"ץ 861/07 קימחי נ' רשם האגודות השיתופיות (8.12.2010) (להלן: בג"ץ ניר בנים ), אשר עסקה בסוגיה שבמרכז התביעה – מיהו בעל הזכות הקניינית ב יחידות ההשתתפות היחסיות בתנובה שהוקצו במסגרת ה ועידה – האגודות, או היצרנים.

לאחר שניתן פסק הדין ב- בג"ץ ניר בנים , שבו נקבע כי הזכות הקניינית ב יחידות ההשתתפות היחסיות שייכות ליצרנים, בית המשפט קמא אישר למשיבים להגיש כתב תביעה מתוקן, ולכלול בגדרו שינוי של הסעד המתבקש והמרתו לסעד כספי. המשיבים צירפו לכתב התביעה המתוקן חוות דעת של רואה חשבון ובו פירוט הסכומים המגיעים לכל אחד מהמשיבים מרמת צבי עבור חלקו ב יחידות ההשתתפות היחסיות , בהתאם לפסק הדין ב- בג"ץ ניר בנים .

9.

בפסק דינו, בית המשפט המחוזי הנכבד סיכם את אשר נקבע ב -בג"ץ ניר בנים באופן הבא:

"עפ"י בג"ץ ניר בנים, נראה כי ככלל יחידות ההשתתפות בהון המניות שייכות ליצרנים ולא לאגודות, אך יש לבדוק בכל מקרה ומקרה, אם התקיימו הנסיבות היוצאות מן הכלל, המובילות למסקנה שעסקינן ביחידות השתתפות בהון מניות השייך לאגודה ו/או האם החלטת אספה כללית שהורתה על חלוקה שווה של יחידות השתתפות, היא החלטה שיש להותירה על כנה בנסיבות הספציפיות".

בהתאם לאמור לעיל, בית המשפט ניתח את נסיבות העניין דנא וקבע כי הרפתנים של רמת צבי, וביניהם המשיבים, הם אלה שנשאו בתשלומי הון המניות של תנובה באופן אישי, בהתאם להיקף תוצרתם, ולאור זאת נקבע כי הזכויות הקניינית ב יחידות ההשתתפות היחסיות שייכות להם. בהתאם לכך – בית המשפט קבע כי ההחלטה , מושא התביעה, ניתנה בחוסר סמכות ויש לבטלה. לבסוף, הורה בית המשפט לאגודה לשלם לכל אחד מהמשיבים את הסכומים המגיעים לו על פי הכתוב בחוות הדעת של רואה החשבון.

10.

רמת צבי הגישה לבית משפט זה ערעור על פסק הדין הנ"ל, ולצידו הבקשה שלפני.

אציין כי בתאריך 20.10.2014 הורתי כי פסק הדין יעוכב – עד למתן החלטה אחרת וביקשתי כי המשיבים יגיבו לבקשה.

טענות המבקשת

11.

רמת צבי עותרת, כאמור, במסגרת הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. רמת צבי מתמקדת בבקשתה בשני הגורמים הרלבנטיים לבחינת בקשות לעיכוב ביצוע – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, הכל כמפורט להלן.

12.

בעניין מאזן הנוחות, רמת צבי טוענת כי לפסק דינו של בית המשפט קמא השלכות משמעותיות, שאינן מסתכמות בהיבט הכספי בלבד. לטענתה, ביצוע פסק הדין יגרום לה ולחבריה לנזק שאיננו בר-תיקון, מכיוון שפסק הדין מבטל החלטה של האסיפה הכללית של רמת צבי ובכך יוצר, כלשונה: "מצב חדש בלתי הפיך, שעל רמת צבי וחבריה לכלכל צעדיהם, התנהגותם והתנהלותם על פיו מכאן ולעתיד לבוא".

בהיבט הכספי, רמת צבי טוענת כי ביצוע האמור בפסק הדין יאלץ אותה לגבות כספים שחולקו לחברי רמת צבי ולהעבירם למשיבים. לשיטתה, ככל שיתקבל ערעורה בסופו של יום, ויוחזרו הכספים שנגבו מחברי רמת צבי, יווצר כאוס ביחסים החברתיים והכלכליים בין חברי רמת צבי עצמם, ובינם לבין רמת צבי.

13.

בנוגע לסיכויי הערעור, רמת צבי משיגה על מספר קביעות של הערכאה הדיונית. בין עיקרי השגות אלה, רמת צבי טוענת כי בית המשפט קמא הנכבד התעלם מהשוני הקיים בין נסיבות המקרה דנן לבין הנסיבות שנדונו ב- בג"ץ ניר בנים , והגיע, על אף שוני זה, לתוצאה דומה לזו שנתקבלה ב- בג"ץ ניר בנים . עוד טוענת רמת צבי כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט הנכבד – חברי רמת צבי, וביניהם המשיבים, ידעו כי יחידות ההשתתפות רשומות כחלק מההון של רמת צבי בדוחותיה הכספיים, וכי אישרו את הדוחות הכספיים לאורך השנים.

רמת צבי אף מלינה על חוות דעתו של רואה החשבון ועל כך שבית המשפט המחוזי בחר לקבלה ולחייב את רמת צבי על פיה. כן טוענת רמת צבי כי בית המשפט המחוזי טעה כאשר לא קיזז מהסכום בו זכו המשיבים את הסכום אותו כבר קיבלו במסגרת החלוקה השוויונית שבוצעה בין חברי רמת צבי בהתאם ל החלטה (175,240 ש"ח).

נוכח כל הטענות לעיל, רמת צבי גורסת כי סיכויי הערעור "גבוהים ביותר" באופן שבו, בצירוף העובדה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, יש הצדקה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, מושא הערעור.

טענות המשיבים

14.

המשיבים מצידם גורסים כי דין הבקשה להידחות. המשיבים מציינים כי עסקינן בערעור על תביעה כספית, ועל כן אין להורות על עיכוב ביצוע מכיוון שרמת צבי לא הצליחה להראות כי לא ניתן יהיה לגבות את הכספים חזרה מהמשיבים ככל שיתקבל הערעור.

זאת ועוד, המשיבים מצביעים על כך שרמת צבי יציבה מבחינה כלכלית ובעלת מקורות לשלם את הסכום הנתבע, ללא צורך לדרוש מחבריה להשיב את הכספים שחולקו להם בהתאם ל החלטה . אפילו תאלץ רמת צבי לעשות כן, המשיבים טוענים כי בעת חלוקת הכספים על ידי רמת צבי – חתמו חברי רמת צבי (בהתאם לקביעת בית המשפט בהחלטה בה הוסר צו המניעה הזמני) על מסמך התחייבות לפיו הם מודעים להליכים המתקיימים ומתחייבים להשיב את הכספים המחולקים, ככל שיידרש. מכך ניתן ללמוד, לטענת המשיבים, כי רמת צבי וחבריה היו מודעים לאפשרות שיאלצו להשיב את הכספים שבמחלוקת והיה עליהם לכלכל את צעדיהם בהתאם.

15.

באשר לסיכויי הערעור, המשיבים סבורים כי אלו קלושים. לטענתם, ערעורה של רמת צבי מופנה כנגד ממצאי עובדה ומהימנות, ואף כנגד חוות דעת של מומחה – בהם ערכאת ערעור, ככלל – לא נוטה להתערב. מעבר לכך, באופן פרטני, המשיבים טוענים בנוגע לטענת הקיזוז שהעלתה רמת צבי, כי בנסיבות, אין מקום לקזז, וכי בכל מקרה, מדובר בחלק קטן מסכום הזכייה, שאיננו מצדיק עיכוב ביצוע של פסק הדין במלואו.

דיון והכרעה

16.

כפי שצוין על ידי הצדדים, בעת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע, על בית המשפט להביא בחשבון שני שיקולים: מאזן הנוחות וסיכויי הערעור, וככל שמדובר בבקשת עיכוב ביצועו של פסק דין כספי – נדרש המבקש לעמוד בנטל שכנוע מוגבר כדי להראות כי שיקולים אלה נוטים לטובתו (ראו: ע"א 1070/12 חי שדה אור נ' פיצ'חזדה (20.2.2012); ע"א 6398/11 עיריית עכו נ' אחים אנטון, חברה לעבודות בנין עפר ופתוח בע"מ , פיסקה 9 (14.2.2012)). בין שני השיקולים הנ"ל מתקיימים יחסים של מעין "כלים שלובים", או "מקבילית כוחות": ככל שסיכויי הערעור נראים גבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך (ראו החלטתי ב-ע"א 6111/13 מדינת ישראל משטרת ישראל נ' שמש (27.10.2013)).

17.

לאחר עיון בבקשה שלפני ובחומר שצורף לה, בתגובת המשיבים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי – אינני סבור כי רמת צבי עמדה בנטל המוגבר הנ"ל, למעט בעניין הקיזוז, ועל כן דעתי היא כי דין הבקשה להתקבל בחלק ה בלבד , קרי רק בהתאם לאמור בפיסקה 20 שלהלן . אנמק את מסקנתי מיד בסמוך.

18.

מאזן הנוחות : כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי, נדרש המבקש להראות כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו במובן זה שהוא נדרש להוכיח כי קיים חשש ממשי שהוא שלא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב, ככל שערעורו יתקבל, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין עלול לגרום לו נזק בלתי הפיך (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי , 675 (מהדורה עשירית, 2009); ע"א 5963/13 " מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פיסקה 18 (16.1.2014);

ע"א 2306/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ספיה (חסויה) , פיסקה 9

(9.4.2010)). כפי שטוענים המשיבים, רמת צבי לא העלתה כל טענה ואף לא הניחה תשתית ראייתית מספקת שיש בהן כדי להצביע על קושי כלכלי מצד המשיבים, אשר עלול למנוע את האפשרות להיפרע מהם באם הערעור יתקבל. למסקנה דומה הגיע גם בית המשפט קמא הנכבד שעה שדחה בקשה לעיכוב ביצוע מטעם רמת צבי שהוגשה אליו עובר להגשת הערעור. בנוסף, רמת צבי לא הצליחה להוכיח כי יגרם לה נזק ממשי, בלתי הפיך, ככל שתידחה בקשתה.

ביחס לעניין גביית הכספים מחברי רמת צבי, כפי שצוין לעיל, בית המשפט המחוזי הנכבד איפשר את חלוקת הכספים בכפוף לחתימתם של חברי רמת צבי על כך שהם מודעים לתביעתם של המשיבים וכי יתכן שיאלצו להשיב את הכספים. הנה כי כן ברי כי רמת צבי וחבריה היו מודעים לסיכון קבלת התביעה בעת חלוקת הכספים, ולכל נזק שעלול להיגרם להם במידה ויאלצו להחזיר את הכספים בהתאם להכרעה בתביעה דנן.

19.

סיכויי הערעור : חוששני כי רמת צבי אף לא הצליחה להצביע על כך שסיכויי הערעור גבוהים, למעט אולי בנושא הקיזוז, כפי שיפורט להלן.

מבלי להכריע בעניין, אציין כי מרבית טענות רמת צבי נוגעות לממצאים עובדתיים ולהעדפות חוות דעת מומחה אחד על רעהו. כידוע, בממצאים כגון דא – אין ערכאת הערעור נוטה להתערב (ע"א 828/07 מהדי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית , פיסקה 9 (07.10.2008); ע"א 3923/06 סקו-סיסטם בע"מ נ' סופרקום בע"מ , פיסקה 34 (01.11.2007); ע"א 8382/04 הסתדרות מדיצינית נ' מזרחי , פיסקה 23 (2.02.2006)) ולפיכך סבורני כי סיכויי הערעור אינם גבוהים בהקשר זה.

בעניין השוני שבין נסיבות המקרה דנן לבין נסיבות בג"ץ ניר בנים – עיינתי בהשוואה שערכה רמת צבי, אשר הובאה בהודעת הערעור מטעמה, ודומה עלי, מבלי לטעת מסמרות בנושא, כי סיכויי הערעור בעניין זה גם כן אינם גבוהים. רמת צבי ציינה שלושה הבדלים שלטענתה מצדיקים אבחנה בין המקרים, וכתוצאה מכך גם מתחייב, לשיטתה, שוני בהכרעה. אסקור נושאים אלה מיד בסמוך.

ראשית , רמת צבי מציינת כי בנבדל מהמקרה שלפנינו, ההליכים ב- בג"ץ ניר בנים החלו עוד לפני שנתקבלה החלטה על ידי האסיפה הכללית על חלוקה של יחידות ההשתתפות.

שנית , רמת צבי טוענת כי ב- בג"ץ ניר בנים נתבקש סעד הצהרתי, בעוד שבענייננו מדובר בסעד כספי. שלישית , רמת צבי מצביעה על הבדלים בשיטה בה נעשה שימוש על ידי רואי החשבון בשני המקרים לצורך חישוב יחידות ההשתתפות היחסיות , להן זכאים הרפתנים.

מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי שלושת ההבדלים הנ"ל אינם מצביעים על שוני במקור הזכות ל יחידות ההשתתפות היחסיות , ומכאן הדעת נותנת כי הערכאה הדיונית צדקה לכאורה ואין להבדלים אלה השפעה על שאלת הבעלות ביחידות השתתפות אלה.

ב אשר לשאלת הקיזוז, עם כל הזהירות הנדרשת בשלב זה, דומני כי סיכויי הערעור בנושא זה טובים יותר וכי יתכן שבסופו של דבר יקוזז הסכום שחולק למשיבים בהתאם ל החלטה – מהסכום שנפסק לטובתם במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. יחד עם זאת, אין בנושא זה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע של פסק הדין במלואו, אלא רק את הסכום הרלבנטי לעניין הקיזוז.

20.

סיכומו של דבר: לא עלה בידי רמת צבי להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וכי סיכויי הערעור גבוהים באופן המצדיק עיכוב ביצוע פסק-דינו הכספי של בית המשפט המחוזי הנכבד, וזאת למעט בסוגיית הקיזוז. אני דוחה איפוא את עיקר הבקשה ומורה רק על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי במובן זה שהעיכוב יחול על סך של 175,240 ש"ח בלבד מהסכום שנפסק לטובת כל אחד מבין המשיבים שזכו בסעד כספי בהתאם לפסק הדין, מושא הערעור, לגביו הועלתה טענת הקיזוז.

21.

נוכח האמור לעיל – הבקשה מתקבלת בחלקה

בלבד , בהתאם לאמור בפיסקה 20 שלעיל . החלטה זו באה חלף החלטתי מתאריך 20.10.2014 ועיכוב הביצוע הארעי עליו הורתי אז מבוטל . לנוכח התוצאה – אין צו להוצאות בבקשה שלפני.