ע"א 4473/14 יהושע שרף נ. ברכה הראל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב (כב' השופט י' פרגו ) מתאריך 03.04.2014 ב-ת"א 48771-05-12, בגדרו הורה בית המשפט על מינויו של ב"כ המשיבה כונס נכסים לביצוע כל הפעולות הדרושות לשם העברת הזכויות בדירה המצויה ברח' פרישמן בת"א (להלן: הדירה )

ורישומה על שם המשיבה. בהחלטתי מתאריך 6.8.2014 עוכבה העברת הזכויות בדירה עד למתן החלטה אחרת.

להלן אביא הנתונים הנדרשים להכרעה.

רקע עובדתי

2.

המשיבה הגישה תובענה למתן צו הצהרתי לפיו היא זכאית להירשם כבעלים בדירה, אותה רכשה מהמבקש, לטענתה, על פי חוזה שנערך ביניהם. בנוסף, עתרה המשיבה למנות את בא-כוחה ככונס נכסים על זכויות המבקש בדירה, ולהסמיכו לבצע כל פעולה הדרושה להעברת הזכויות בדירה על שמה. יצוין עוד, כי המשיבה תבעה גם סעדים כספיים, אשר אין צורך לפרטם במסגרת בקשה זו.

3.

מנגד, טען המבקש כי המשיבה הפרה את הסכם המכר בכך שלא שילמה את מלוא התמורה עבורה, ולפיכך היא איננה זכאית לכך שהזכויות בדירה תירשמנה על שמה.

4.

בתאריך 3.4.2014, פסק בית המשפט המחוזי הנכבד כי הסכם המכר לא הופר, ועל כן המשיבה זכאית לסעדים אותם ביקשה. על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ולצידו את הבקשה שבפני, לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

טענת הצדדים

5.

המבקש עותר לעיכוב ביצוע פסק הדין ביחס למינוי כונס הנכסים. לטענתו, סיכוייו של הערעור להתקבל טובים. כמו כן, לגישת המבקש, מאזן הנוחות נוטה לטובתו, זאת מן הטעם שרישום הזכויות בדירה על שם המשיבה יקשה להחזיר את המצב לקדמותו, ובנוסף, למשיבה לא ייגרם כל נזק אם יתעכב הרישום, שכן מדובר בעסקת מכירה של דירה שנערכה לפני כ-17 שנים.

6.

המשיבה טענה מנגד, כי מאזן הנוחות איננו נוטה לטובת המבקש, שכן במשך כעשרים שנה המבקש עצמו, נמנע המבקש מלרשום את הזכויות בדירה על שמו לאחר שרכש אותה מבעליה הקודמים. בנוסף, לטענת המשיבה סיכויי הערעור קלושים שכן הערעור נסוב על מחלוקות עובדתיות שככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בהן, מה גם שהמבקש כלל לא טרח להביא ראיות מטעמו במהלך הדיונים בבית המשפט קמא.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר ההסדר אותו הצעתי להם בהחלטתי מתאריך 6.8.2014, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות , כפי שאפרט מיד.

8.

כידוע, הלכה היא שככלל בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק-הדין, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו (ראו: תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי ). החריג לכלל זה הוא כאשר עולה בידו של מי שחויב בביצועו של פסק הדין לשכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים לקבלת הערעור וכן נטייה של "מאזן הנוחות" באופן מובהק לטובתו, במובן זה שיהיה קשה עד בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו אם לא יינתן עיכוב ביצוע לפסק הדין, והערעור יתקבל. בין שני שיקולים אלה מתקיימים יחסים של מעין "כלים שלובים", או "מקבילית כוחות": ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך (ראו למשל: ע"א

1981/13

אסעיד נ' חליל (4.6.2013)).

9.

אמנם, כאשר מדובר בערעור על פסק דין הנוגע לזכויות בנכס מקרקעין, המשמש למגורים, "מאזן הנוחות" נוטה, בדרך כלל, לטובת מי שמבקש לשמור על מצב הזכויות הקיים בנכס עד להכרעה בערעור. הטעם לכך הינו קיומו של חשש ממשי שאם לא יינתן עיכוב ביצוע לפסק הדין ויבוצעו עסקאות במקרקעין בעוד הערעור תלוי ועומד – יהיה למבקש עיכוב הביצוע קושי ניכר – עד כדי חוסר יכולת מוחלט – לממש את תוצאת הערעור, אם ערעורו יתקבל, וההכרעה בשאלת זכויותיו של המבקש בנכס תאבד מחשיבותה (ראו למשל:

ע"א 589/10 עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי – אגודה ארצית שיתופית להתיישבות (12.4.2010)). יחד עם זאת, לא בכל מקרה בו מדובר בערעור ביחס לזכויות במקרקעין, זכאי המערער, באופן אוטומטי, לעיכוב ביצוע פסק הדין. על המבקש עיכוב ביצוע, להוכיח את הטענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ולתמוך אותה בתשתית עובדתית מספקת (השוו: ע"א 1070/12

שדה אור נ' פיצ'חזדה (20.2.2012)).

10.

המבקש לא הצליח לעמוד בנטל להוכיח כי מאזן הנוחות אכן נוטה לטובתו. המבקש לא טען כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך, וטענתו הסתכמה באמירה בעלמא כי "רישום הזכויות בדירה על שם המשיבה יקשה עד מאד להחזיר את המצב לקדמותו אם וכאשר יתקבל ערעור המבקש, ובכגון דא, נוטה בית המשפט להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע". גם את טענתו בדבר הקשיים שייגרמו, המבקש לא גיבה בכל תשתית ראייתית רלבנטית אשר תצביע על כך שישנו חשש שיבוצעו עסקאות במקרקעין שאכן יובילו לקשיים הנטענים. למעשה, בהודעה מטעם המבקש מתאריך 20.8.2014 הודה המבקש כי נראה שאין למשיבה כוונה קרובה למכור את הדירה. יצוין עוד כי מדובר בדירה אשר המבקש היה מעוניין, לכל הפחות מתחילה, למוכרה למשיבה, ומשכך הפגיעה במבקש פחותה (השוו: ע"א 8764/08

רוט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (1.4.2009)). לכן, דומה כי ניתן לראות בפגיעה זו כעין פגיעה כספית אשר איננה מצדיקה כשלעצמה מתן סעד של עיכוב ביצוע פסק דין (ראו: ע"א 6398/11

עיריית עכו נ' אחים אנטון, חברה לעבודות בנין עפר ופתוח בע"מ (14.2.2012)).

11.

הנה כי כן, אין בידי לקבל את הטענה כי מינוי כונס הנכסים כמצוות בית המשפט המחוזי עלול לגרום למבקש נזק אשר בגינו יש לעכב את ביצוע פסק הדין. גם אם יתקבל ערעורו של המבקש (ככל שיתקבל – על אף שעל פניו עיקרו של הערעור נוגע לשאלות עובדתיות, שברגיל ערכאת הערעור לא תתערב בהן) מבלי שיעוכב פסק הדין – נראה כי ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, או לפצות את המבקש.

עם זאת, היה והמשיבה תבקש למכור את הדירה היא תתן הודעה מעדכנת על כך למבקש 30 יום טרם חתימה על עיסקת המכר.

12.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית ועיכוב ביצוע העברת הזכויות בדירה

– מתבטל. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח.