ע"א 181/15 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. מרוות קובהא

בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 4.12.2014 (כב' השופט מ' בר-עם ) בת"א 49955-12-11, בגדרו חויבה המבקשת לשלם למשיבה 1 (להלן: המשיבה ) פיצויים בגין נזקים נפשיים שנגרמו לה כניזוקה משנית, בשל מותם של אביה ובתה בתאונת דרכים מיום 7.8.2008.

העובדות בתמצית ופסק הדין קמא

1.

ביום 7.8.2008 בשעה 23:00 לערך, נסעו אביה של המשיבה ובתה בת התשע ברכבו של האב, בדרכם לביתם לאחר ביקור משפחתי אצל חמיה של המשיבה. בדרך, בכביש המוביל מצומת עירון לצומת מגידו, פגע הרכב בשני סוסים אשר דהרו על הכביש החשוך (להלן: התאונה ). כתוצאה מהתאונה, נהרג האב במקום, ובתה של המשיבה נותרה פצועה תחת גופו של אחד הסוסים, והועברה לבית החולים רמב"ם במצב קשה. למחרת היום, הגיעו לבית המשפחה ידיעות על התאונה הקטלנית, ולמשיבה נודע כי אביה נהרג ובתה מאושפזת במצב קשה בבית החולים. המשיבה הגיעה לבית החולים באותו יום, ושהתה עם בתה ברגעיה האחרונים. מותה של הבת נקבע בשעות הערב.

2.

המשיבה הגישה תביעה נגד המבטחת של רכבו של אביה לבית המשפט המחוזי בירושלים, וטענה כי בעקבות התאונה היא סובלת מפגיעות נפשיות קשות אשר הובילו להוצאת ארבעת ילדיה מביתה למשפחה אומנת או לקרובי משפחה. נטען כי במקרה דנא יש להחיל את הלכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון דהאן פ"ד מד(3) 397 (1990)) בה נקבעו ארבעה תנאים לבחינת הזכאות של קרוב נעדר או נפגע עקיף לפיצויים בגין נזק נפשי.

המבקשת חלקה על קיומו של התנאי השני – לפיו על הניזוק להתרשם באופן ישיר מהאירוע המזיק, ולחלופין על קיומו של התנאי הרביעי – לפיו על הנזק הנפשי שנגרם להיות משמעותי.

בית משפט קמא קבע כי בשים לב למכלול המבחנים שהותוו בפסיקה, ובהתחשב בנסיבות החריגות של התרחשות התאונה, תוצאותיה הטרגיות, גילה הצעיר של הבת ואופן פטירתה, ולנוכח הנזק הנפשי הקשה שנגרם למשיבה בעקבות האירוע, המשיבה שכנעה במידה הדרושה כי התנאים הדרושים לתחולת הלכת אלסוחה מתקיימים, וכי יש להטיל על המבקשת את האחריות לנזקים שנגרמו למשיבה כתוצאה מהתאונה. נקבע כי המשיבה זכאית לפיצויים בסך 1,290,400 ש"ח, וכי על המבקשת לשאת גם בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך-דין.

על פסק הדין קמא הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה ביום 11.1.2015 ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. יודגש, כי הערעור מתייחס הן לשאלת החבות והן לשאלת הפיצוי.

הבקשה

3.

בבקשתה מציינת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים, כיוון שלגישתה בית משפט קמא הרחיב יתר על המידה את גבולות הלכת אלסוחה , וכן משום שסכום הפיצוי שנקבע גבוה באופן ניכר מהראוי במקרה הנדון. כמו כן, נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת בשל המצב הכלכלי הקשה של המשיבים אשר מחזק את החשש לכך שבמקרה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין, המבקשת לא תוכל להיפרע מהמשיבים ככל שתזכה בערעור.

המשיבים הגישו תשובתם לבקשה, ובה טענו כי יש לדחות אותה משום שהיא מושתתת על טענה החורגת מהנטען בכתב הגנתה של המבקשת בבית משפט קמא. כמו כן נטען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן פסיקת בית משפט קמא מבוססת היטב, וכי לו יעוכב ביצוע פסק הדין תיגרם למשיבים פגיעה קשה.

דיון

והכרעה

4.

הלכה היא כי משניתן פסק-דין המטיל על צד חובת תשלום, יש לבצעו לאלתר ( ע"א 1070/12

חי שדה אור נ' פיצ'חזדה (20.2.2012)). מכלל זה ניתן לחרוג רק כשהוכח כי סיכויי הערעור טובים וכי קיים חשש ממשי

שהמבקש לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב, אם ערעורו יתקבל, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין עלול לגרום לו נזק בלתי הפיך ( ע"א 5963/13 "מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פיסקה 18 (16.1.2014); ע"א 2306/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ספיה , פיסקה 9 (9.4.2010);

ע"א 691/96 מדינת ישראל נ' אבו ג'אבר

(8.8.1999) ).

בענייננו, ומבלי להיכנס לעובי הקורה ולקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, אשר בוודאי שלא ניתן לשללם כליל, ניכר כי יש להיענות לבקשה באופן חלקי, וזאת מהנימוקים הבאים.

5.

המבקשת טוענת כי מצבה הכלכלי של המשיבה קשה ביותר וכי היא נתונה בחובות, ועל-כן, לו לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ישמשו כספי הפיצוי לכיסוי חובות קיימים ולהוצאות נוספות. במקרה כזה, נטען, ובמידה והערעור יתקבל, המשיבה לא תוכל להשיב את כספי הפיצוי למבקשת, ובכך ייגרם לה נזק בלתי הפיך. כדי להוכיח טענה זו, המבקשת הפנתה לראיות שהובאו בפני בית משפט קמא, מהן עולה כי המשיבים מטופלים על-ידי רשויות הרווחה במשך שנים רבות עקב מצב כלכלי קשה, כי שני בני הזוג אינם עובדים באופן רציף, וכי הם נתונים בחובות שהם אינם מצליחים להחזיר. המשיבים לא העמידו בתשובתם תשתית עובדתית נגדית, בניסיון לשכנע את בית-המשפט, כי המבקשת לא תימצא בפני שוקת שבורה במקרה ותזכה בערעור והם יחויבו להשיב לה את כספי הפיצויים. עוד יש להתחשב בעובדה כי סכום הפיצויים שנפסק הוא גבוה למדי, וקשה להניח שלו יחויבו בכך המשיבים הם יוכלו לגייסו ולהשיבו במלואו למבקשת.

בצד שיקולים אלה נזכור כי עסקינן בפסק דין כספי, שביצועו יעוכב רק בהתקיים נסיבות חריגות, וכי עיכוב ביצוע כל שנפסק לטובת המשיבים עלול לגרום להם נזק נוסף, שכן לפחות חלקו של הפיצוי מיועד לכסות הוצאות והפסדים שכבר נגרמו בפועל ושהמשיבים מתקשים להתמודד עימם.

נוכח האמור לעיל, אני סבור כי יש לקבל את הבקשה בחלקה, באופן שהסכום שיעוכב ישקף, ככלל, את רכיבי הפיצוי המתייחסים לנזקים הצפויים בעתיד. הכרעה כאמור לא תפגע בצרכים המידיים של המשיבים, והיא תעמיד לרשותם כבר עתה חלק ממשי מסכום הפיצוי המשקף, ככלל, נזקים והפסדים שכבר התגבשו.

על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כך שיעוכב סכום של 700,000 ש"ח מתוך כלל הפיצויים שנפסקו. יודגש כי סכומי ההוצאות ושכר טרחת עורך-דין שנפסקו למשיבים אינם מעוכבים.