פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
1356/09
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המערער:
בנק מזרחי-טפחות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. צוף יער בניין והשקעות בע"מ
2. הרצל פדלון
3. צ'רלס וולף
4. אפ.גי.אר. לבניין בע"מ
5. ק.א.ש חברה לבניה בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי מרכז מיום 31.12.2008 בתיק א 002229-07-08 שניתן על ידי כבוד השופטת
שושנה שטמר
תאריך הישיבה:
כ' בכסלו התשע"ג
(4.12.2012)
בשם המערער:
עו"ד ישראל בכר
בשם המשיבים:
עו"ד עודד נשר
החלטה
אין מקום ליתן פסיקתא באשר פסק הדין מדבר בעד עצמו.
הצדדים הגיעו להסדר נפרד מחוץ לכתלי בית המשפט, ונהגו על פיו. אלא שככל הנראה, המשיבים 2 ו-4 אחרו בתשלום האחרון ב-30 יום, כאשר בהסכם נקבע כי איחור של עד 14 יום לא יהווה הפרה יסודית. אציין, כי מנגד המשיבים הקדימו חלק מהתשלומים ואף לא מדובר בתשלום האחרון בשלמותו (300,000 ₪) אלא בסכום של 200,000 ₪ עקב הקדמת התשלום.
יוצא כי מחד הקדימו המשיבים תשלומים ומאידך אחרו ב-16 יום מעבר לארכת החסד שניתנה להם.
ברי כי מבחינה משפטית העלאת הסכום בהסכם הפשרה מ-1.2 מיליון ₪ ל-1.5 מיליון ₪ במקרה של הפרה יסודית היא בגדר פיצוי מוסכם. ככל שהבנק יעמוד על עמדתו כי הוא זכאי למלוא הפיצוי המוסכם, ככל הנראה יצטרכו הצדדים להתדיין בהליך נפרד. מכל מקום, ברי כי בית משפט זה סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין.
כשלעצמי, אני סבור כי טוב היה עושה הבנק אילו היה "מוחל" על אותה הפרה אשר ככל הנראה נעשתה בתום לב, במיוחד בשים לב לכך שהוקדמו תשלומים על פי ההסכם. יש להצר על כך שהבנק עומד על קוצו של הסכם מה שיצריך את הצדדים להמשיך ולהתדיין בערכאות אחרות.
מאחר שלא היה מקום להגשת פסיקתא כאמור, וזו הפעם
השניה שהבנק מטריד את בית משפט זה בבקשות למתן פסיקתא, אני מחייב את הבנק בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪.
ניתנה היום, כ' בכסלו התשע"ג
(4.12.2012), בנוכחות הצדדים.
ש ו פ ט