ע"א 1518/01 זוהר פורת נ. מזייד זיאדה

בפניי בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בערעור שבכותרת.

1.הערעור שבכותרת הוגש ביום 22.2.01. על פי החלטה של כב' הרשמת ח' מאק קלמנוביץ מיום 17.5.01, היה על המערערת להפקיד ערבון בתוך 20 ימים מאותה החלטה. המערערת ערערה על ההחלטה האמורה, וערעורה התקבל חלקית בפסק דין של כב' השופט ריבלין מיום 29.10.01, אשר הומצא לידי המערערת ביום 4.11.01. על פי פסק הדין, היה על המערערת להפקיד את הערבון תוך 20 ימים. המערערת לא עמדה בנטל זה, ולאחר שנרשם ערעורה לדחייה, פנתה ביום 4.12.01 בבקשת הארכה שבפניי.

2.נקודת המוצא לדיון בבקשה נמצאת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. המדובר בבקשה להארכת מועד אשר לא נקבע בחיקוק, אלא בהחלטה שיפוטית. ככזו, אין הבקשה צריכה להצביע על טעמים מיוחדים למתן ארכה. בהקשר זה נקבע, כי יש להביא בחשבון את האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר - היינו, של המבקש, של המשיב, ושל הציבור בכללותו (דברי המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, בבש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות, פ"ד נב(3) 625).

בעניין רוזן נקבע, כי למבקש הארכה אינטרס לגיטימי להשיג על פסק הדין נשוא ערעורו. אינטרס זה הוא בעל משקל רב, והוא זכה ללבוש חוקתי, בהוראת סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, הקובעת את זכות הערעור על פסק דין כזכות חוקתית. לגבי המשיב, הרי שהאינטרס הלגיטימי שלו הוא בעצם הפקדת הערובה להבטחת הוצאותיו, ובכך הבטחת הוצאותיו. למשיב גם אינטרס שההליכים בעניין הערבון לא יתמשכו מעבר לסביר, באופן שיפגע ביכולתו לדעת תוך פרק זמן מתקבל על הדעת מהו מצבו ביחס לסכסוך נשוא ההליך. אשר לציבור, נקבע כי האינטרס הלגיטימי שלו הוא במניעת שיבוש הליכים וקיומם של הליכים מיותרים, ועל כן בדרך כלל על המבקש ארכה להגיש בקשה הנתמכת בתצהיר מפורט על מנת לאזן את מחדלו. ברם, דברים אלה הוגבלו בעיקר למצב שבו נתבקש בית המשפט לדחות את הערעור מחמת אי הפקדת ערבון במועד, או רשם את הערעור לדחיה ביזמתו.

עוד ניתן משקל, במסגרת שיקול הדעת האמור, לשאלה אם התנהגותו של המבקש הצביעה על זלזול כזה בבית המשפט, שחומרתו מצדיקה אי קיום דיון בערעורו לעיצומם של דברים.

3.כיצד באים שיקולים אלה לידי ביטוי במקרה שבפניי?

אמנם, המערערת לא פעלה בשקידה הנדרשת במילוי חובתה להפקיד את הערבון, והשתהתה בהגשת הבקשה שבפניי למתן ארכה. עם זאת, השתהות זו לא הייתה ניכרת, ואף איני יכול לומר, על רקע התיאור דלעיל, כי קדמו לה מחדלים דיוניים נוספים של המבקשת. במצב זה, חרף התמשכותם הניכרת של הליכי הפקדת הערבון עד עתה, איני יכול לומר כי בשלב הנוכחי נפגעה זכותו של המשיב לבירור מהיר של הערעור במידה, המצדיקה דחיית הבקשה שבפניי ובעקבות זאת דחיית הערעור כולו. זאת ועוד, לא זו בלבד שהמשיב לא פנה בבקשת לדחיית הערעור בהעדר הפקדת ערבון, הרי שתגובתו לבקשה שבפניי הוגשה ביום 27.12.01, 4 ימים לאחר חלוף המועד האחרון להגשתה (הוא יום 23.12.01, עשרה ימים לאחר קבלת בקשת המבקשת), ובלא שניתן הסבר לאיחור זה. מכל מקום, אף בלא איחור זה, אינטרס המערערת בבירור ערעורה לגופם של דברים גובר בשלב הנוכחי על אינטרס המשיב, באופן המצדיק היעתרות לבקשה שבפניי.

בנסיבות אלה, מוארך המועד להפקדת הערבון עד ליום 8.1.02.