ע"א 16666-11-24 ע"א 16666-11-24

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' גורדון) בת"א 54104-08-21 מיום 18.7.2024, במסגרתו חויבו המבקשים לשלם למשיבה דמי שימוש ראויים בסך 3,000,000 ש"ח, וכן דמי שימוש חודשיים בסך 72,010 ש"ח לחודש, עד להפסקת השימוש במקרקעין מושא התביעה.

2.הרקע העובדתי לתביעה פורט בהרחבה בהחלטתו של בית משפט זה ברע"א 4843/24 יאס מיקי ובנו בע"מ נ' נוקדים (אל דוד) כפר שיתופי בע"מ (16.7.2024), ועל כן אחזור אך על עיקרי הדברים. המבקש 2 מחזיק במחצית ממניותיה של המבקשת 1, אשר מחזיקה במפעל לייצור מצבות (להלן: המפעל). המשיבה – אגודה שיתופית רשומה המייצגת את המתיישבים ביישוב נוקדים (להלן: היישוב) – הגישה תביעה לקבלת דמי שימוש ראויים מהמבקשים, ובה טענה כי המבקשים עושים שימוש במקרקעין של היישוב ללא רשותו (להלן: המקרקעין; במאמר מוסגר, ולמען שלמות התמונה, יצוין כי במקביל לתביעה זו, הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום לפינוי המשיבים מן המקרקעין, אשר ההכרעה בה עוכבה עד להכרעה בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי).

3.בית המשפט המחוזי קיבל במעמד צד אחד את תביעת המשיבה, בהתאם לסמכותו לפי תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). זאת, על רקע אי-התייצבותו של המבקש 2 לדיון הוכחות שנקבע לצורך חקירתו הנגדית, על אף שידע על מועד הדיון, ולאחר שנדחתה בקשה שהגיש בא-כוחו לדחיית המועד – בקשה שהצטרפה לבקשות דומות, חוזרות ונשנות, לדחיית מועדי דיון מטעמים שונים. משלא ניתן טעם סביר לאי התייצבותם של המבקשים לדיון, ולאחר שנקבע כי המשיבה הוכיחה את תביעתה – ניתן פסק הדין, במסגרתו חויבו המבקשים לשלם למשיבה דמי שימוש ראויים בסך 3,000,000 ש"ח, וכן סכום נוסף של 72,010 ש"ח לחודש, עד להפסקת השימוש במקרקעין. בהמשך לכך, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין – שנדחתה, בשים לב לעוצמת המחדלים הדיוניים של המבקשים, ונוכח סיכויי ההגנה הנמוכים.

4.המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין ועל ההחלטה לדחות את הבקשה לביטולו, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור – היא הבקשה שלפניי.

5.בבקשתם, טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בהקשר זה, מפנים המבקשים לבקשה שהגישו לפטור מהפקדת ערובה במסגרתה טענו כי בשל מצבו הבריאותי של המבקש 2, מצבם הכלכלי נפגע קשות. עוד נטען, כי המבקשים מצויים בחובות של מעל מיליון ש"ח, וכי מאז פרוץ המלחמה ביום 7.10.2023, המפעל – שהוא מקור פרנסתו של המבקש 2 – נסגר למעשה, ועל כן מימוש מיידי של פסק הדין יסב למבקשים פגיעה כלכלית אנושה, שספק אם יוכלו להתאושש ממנה. לעומת זאת, כך נטען, תביעת המשיבה הוגשה בשיהוי ניכר – המלמד כי לא צפוי להיגרם לה כל נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין. באשר לסיכויי הערעור, נטען כי אלה גבוהים מאוד, שכן מדובר בפסק דין שניתן מבלי שהמבקשים זכו לפרוס לפני בית המשפט את מלוא טענותיהם וראיותיהם, וכי סירוב בית המשפט לשנות את מועד הדיון מהווה פגם מהותי המחייב את קבלת הערעור. לבסוף, נטען שהמשיבה אינה בעלת הזכויות במקרקעין שעליהם הוקם המפעל, ולכן אינה זכאית לדמי שימוש; ואף מטעם זה, סיכויי הערעור גבוהים.

המשיבה, מנגד, טוענת כי דין הבקשה להידחות. לטענתה, מאזן הנוחות נוטה לטובתה מכל הטעמים שלהלן: המבקשים לא צרפו אסמכתאות לתמיכה בטענתם ביחס למצבם הכלכלי והסתפקו בהפניה לבקשתם לפטור מעירבון; בהינתן שהמפעל אינו פעיל כבר תקופה ממושכת, ולנוכח חובות המבקשים – מימוש פסק הדין לא יביא לפגיעה במטה לחמם או לכל שינוי מהותי במצבם; ומנגד, אם יעוכב ביצוע פסק הדין, המשיבה לא תוכל להצטרף לנושים של המבקשים ואזי היא עלולה למצוא עצמה מול שוקת שבורה, ובמצב שבו לא יוותר לה ממה להיפרע. עוד נטען כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן אין בנמצא טעם סביר המצדיק את התנהלות המבקשים ואת אי-התייצבותם לדיון ההוכחות שנקבע, וכי ככל שהערעור מופנה גם כנגד דחיית הבקשה לביטול פסק הדין – הרי שדינו להידחות, היות שמדובר ב'החלטה אחרת' שהערעור עליה הוא ברשות.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה שהוגשה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.כידוע, אין בעצם הגשת ערעור על פסק דין כדי להצדיק את עיכוב ביצועו, ועל המבקש עיכוב ביצוע מוטל הנטל להוכיח כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר הבכורה נתונה, ככלל, לשיקולי מאזן הנוחות (ראו: תקנה 145(א) לתקנות; ע"א 4836/24 דחלה נ' אבו שקארה, פס' 7 (3.12.2024)). עוד נקבע, כי פסק דין המטיל חיוב כספי יעוכב במקרים חריגים בלבד, בהם יוכיח המבקש באמצעות ראיות מבוססות, כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל ערעורו – כגון במצבים בהם לא ניתן יהיה להשיב את הכספים שעליו לשלם מכוח פסק הדין, או במצבים בהם מימוש פסק הדין יוביל להתמוטטותו הכלכלית (ראו, מיני רבים: ע"א 12011-11-24 גילברט זיו נ' דנה, פס' 6 (2.12.2024); רע"א 2557/24 מועצה מקומית ג'דידה מכר נ' מגרסות יופי נוף בע"מ, פס' 4 (2.4.2024)). איני סבורה כי המקרה דנן נמנה עם מקרים חריגים אלו.

8.אני סבורה כי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שערעורם יתקבל, וממילא – כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. כעולה מהבקשה, המבקשים מצויים כבר עתה בחובות משמעותיים, כאשר המפעל אינו פעיל מזה זמן. במצב דברים זה, ומבלי להקל ראש בהשלכות של מימוש פסק הדין על המבקשים, דומה כי אין בעצם ביצוע פסק הדין כדי להוביל לשינוי ממשי במצבם. לעומת זאת, שוכנעתי כי קבלת הבקשה עשויה לסכל את יכולתה של המשיבה לממש את פסק הדין, ככל שהערעור יידחה.

9.לכך יש להוסיף כי גם סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים; מתן פסק הדין במעמד צד אחד נעשה לאחר שהמבקשים ובא-כוחם עשו דין לעצמם ולא התייצבו לדיון חרף דחיית בקשתם. עוד יש לציין, כי בית המשפט המחוזי גילה אורך-רוח וקיבל מספר בקשות קודמות שהגישו המבקשים לדחיית מועדי הדיון. כמו כן, טענותיהם של המבקשים לגופם של דברים קיבלו מענה לכאורי בהחלטה שניתנה בבקשתם לביטול פסק הדין; בכלל זה – צוין הקושי לקבל את טענתם כי למשיבה אין זכויות במקרקעין, זאת לאחר שנים של התקשרות בין הצדדים, שנעשתה על יסוד ההנחה כי המשיבה אכן מחזיקה בזכויות הנ"ל.

10.לבסוף, אעיר, כי החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת המבקשים לביטול פסק הדין, מהווה "החלטה אחרת" שלא ניתן להשיג עליה במסגרת הליך זה, אלא במסגרת בקשת רשות ערעור – שלא הוגשה בענייננו (ראו: בש"א 9397/11 מועב שירותי מזון בע"מ נ' נוב, פס' 6 (19.6.2012); ע"א 2751/11 דביר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, פס' 9 (3.7.2011); בש"א 4091/17 חמודה נ' די. בי .אס שירותי (1998) בע"מ, פס' 3 (13.11.2017)).

11.הבקשה נדחית אפוא בזאת.

במכלול נסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.