ע"א 1855/10 יוסף ירדני נ. עו"ד שי כהן ,הנאמן

1.

המבקשים נקלעו לחובות רבים אותם התקשו לפרוע. לאחר שמונה נאמן על נכסיהם, לו הוגשו תביעות חוב בסכום של למעלה ממיליון וחצי שקלים, פנו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בבקשה לאישור הסדר נושים לפי סעיף 19 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. אולם, חרף הסכמת רוב הנושים להסדר, דחה אותו בית-המשפט וקבע: "לא שוכנעתי כי ההסדר המוצע, התנאים המפורטים בו, מצדיקים את אישורו וכי יעניק לנושים יתרון בכלל או יתרון כזה, המצדיק פגיעה חמורה בזכות הקניין של הנושים המתנגדים" (עמ' 6 לפסק-הדין מיום 18.1.10). כן הורה בית-המשפט קמא, כי כל הסכומים שהפקידו המבקשים לצורך ההליך בפניו יועמדו לטובת הנושים – באמצעות הנאמן או בדרך של נקיטת הליכי ההוצאה לפועל – וכי המבקשים ישאו בהוצאותיו של הנאמן.

2.

המבקשים הגישו ערעור לבית-משפט זה, ועתרו לסעד זמני המורה על השעייתם של כל הליכי הוצאה לפועל, כמו גם עיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לגישתם, סיכוי הערעור שהגישו גבוהים נוכח העובדה כי בית-המשפט המחוזי לא עיין בעמדתם ביחס להתנגדויות להסדר קודם שנתן את החלטתו. הם מפרטים עוד את מעלותיו של הסדר הנושים המוצע, ומבקשים להראות כי גם לגופם של דברים יש לאשרו. באשר למאזן הנוחות, מטעימים המבקשים כי החלטתו של בית-המשפט המחוזי תסב נזק בלתי הפיך לחלק מן הנושים, שטרם פתחו בהליכי גבייה. עוד הם טוענים, כי הליכי גבייה בהוצאה לפועל יסבו להם נזק רב, ויסכלו כל אפשרות לבצע את ההסדר – אף אם יזכו בערעורם והוא יאושר.

3.

אף שצורפו נושים רבים כמשיבים לבקשה זו, רק נושה אחד – הוא בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, שהתנגד להסדר הנושים בבית-המשפט קמא – הגיש את תגובתו, בה נדרש רק לעניין עיכוב החלטתו של בית-המשפט המחוזי. בתשובתו פירט המשיב טענות רבות, שעיקרן כי המבקשים מנסים לעכב את העברתם של כספים לידי נושיהם, ולראייה, טרם העבירו את הכספים כפי שהורה להם בית-המשפט המחוזי. לעניין סיכויי הערעור, נטען כי לא נפל פגם דיוני בהליכים, הואיל והמבקשים הגישו לבית-המשפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטתו, במסגרתה הוא נדרש גם לנתונים שנטען כי לא עמדו לנגד עיניו. עוד טוען המשיב, כי הסדר הנושים שהוצע מפלה בבירור בין נושים, ומשכך לא יכול לעמוד. ולעניין מאזן הנוחות, ברי שלא יגרם למבקשים נזק בלתי הפיך, הואיל ומדובר בחיוב כספי הניתן להשבה, והעברת כספים לנושים מסוימים תילקח בחשבון ככל שייפתחו הליכים על ידי נושים נוספים.

4.

לבקשה זו אין בידי להיעתר. נקודת המוצא היא כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים " (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אולם, לעיתים יושיט בית-משפט שלערעור סעד זמני או יורה על עיכוב ביצוע ההחלטה, ככל שצעדים אלה נדרשים כדי למנוע את סיכולו של הערעור. על הטוען לחריגה מנקודת המוצא להוכיח שניים: כי סיכוי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי , פ"ד מג(2) 172,

174 (1989); ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996) ; ע"א 2398/97 אייל נ' אייל , פ"ד נא(5) 608, 614 (1997); ע"א 3128/07 סייד נ' המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל חיפה בפסקה ה' (לא פורסם, 1.8.07)). זאת, לא עלה בידי המבקשים לעשות.

5.

באשר לסיכויי הערעור, לא מצאתי כי המבקשים הראו, בשלב זה, כי אלה גבוהים. לשם כך לא די בטענתם אודות פגם דיוני, שהרי זה נרפא, ולו באופן חלקי, על ידי בית-המשפט המחוזי, אשר עיין בסופו של דבר בתשובת המבקשים להתנגדויות (החלטה מיום 21.1.10). לעניינו של הסדר הנושים, הרי שבית-המשפט קמא בחן אותו לעומק, ומצא כי אינו משרת את כלל האינטרסים של הנוגעים בדבר. כך או כך, טענותיהם של המבקשים עניינן בבחינה נוספת של ההסדר גופו – ובכך התקשיתי לראות עילה אשר תצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

באשר למאזן הנוחות – ברי כי אין ממש בטענה בדבר נזק לנושים. שהרי אלה החשופים לנזק הנטען, לא הצטרפו לבקשה הנוכחית, ואף לא הגישו תשובה ממנה ניתן ללמוד על פגיעה אפשרית בהם. זאת ועוד, זכות שבדין עומדת להם לנושים לנסות להיפרע מבעלי דינם באמצעות ההוצאה לפועל, וכל עוד לא נמצא הסדר אחר שישיג את אותה מטרה, אינני רואה עילה, גם לא הגשתו של ערעור, כדי למנוע זאת מהם.

אי-לכך, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.