ע"א 1968/00 חברת גוש 2842 חלקה 10 בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה נת

המערערת הגישה בקשה לגילוי מסמך, והוא חוות דעת של השמאי יובל דנוס ("חוות הדעת"), בנוגע לפיצויים להם טוענת המערערת על יסוד סעיף 97 של חוק התכנון והבניה, תשכ"ה 1965. לפי טענת המערערת, חוות הדעת שהייתה מונחת בפני הועדה המקומית, לא הועברה לידיעת יתר הגורמים.

המערערת ציינה בבקשתה כי דבר קיום חוות הדעת, נודע "לאחרונה" לבא כוחה, "למרבה התדהמה".

המשיבה 1, הועדה המקומית לתו"ב נתניה, מתנגדת לבקשה. היא ציינה כי התובענה נפתחה בדרך של המרצת פתיחה בשנת 87', והועברה לפסים של תביעה רגילה (ת"א (ת"א) 1661/88). למרות התקופה הארוכה בה הייתה התובענה תלויה ועומדת בפני בית המשפט קמא, לא הוגשה בקשה לגילוי מסמכים. כן ציינה המשיבה 1 כי דבר קיום חוות הדעת, היה ידוע למערערת לפחות החל ממאי 99'.

המשיבה 2, הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מתנגדת גם היא לבקשה. היא מציינת כי ביום 1.8.99 הוגש כתב בי-דין לבית המשפט קמא המלמד כי המערערת ידעה כבר אז על קיומה של חוות הדעת.

בתגובה לעמדת המשיבות הודיעה המערערת כי, חרף האמור בבקשתה, דבר קיומה של חוות הדעת היה ידוע למבקשת. עם זאת, מציינת המבקשת כי "המידע שהודע בשעתו לבאי כוח המבקשת הנו מעורפל, ונמסר אגב שיחות אחרות ללא הודאה מפורשת בדבר קיומה של חוות הדעת".

עיון במסמך בי-דין שהוגש על ידי המערערת כבר ביום 1.8.99 מלמד כי בידי המערערת היה מידע מלא, ועל כל פנים כל המידע שיש בידיה עתה, ביחס לחוות הדעת. באותו מסמך שכותרתו היא "תגובת המשיבים לבקשה לצירוף חוות דעת", מציינת המערערת, בסעיף 11:

א.הח"מ רואה לנכון לציין כי נודע לו שמבקשת 1 הועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה הזמינה בעבר חוות דעת שכזו משמאי המקרקעין יובל דנוס, שקבעה כי אכן קיימת זכאות לפיצויים ואז פנתה וקבלה חוות דעת נוספת שערך שמאי המקרקעין מר זאב כהן וזו הוגשה לבית המשפט.

ב.המבקשת 1 והעדים מטעמה לא טרחו לגלות בבית המשפט הנכבד על מציאת חוות הדעת הנוספת, ואם חלילה יפתחו הדיונים מחדש יבקשו התובעים לחקור את עדי המבקשות אף על חוות דעת זו ולדרוש להגישה.

דברים אלה מלמדים כי המבקשת השתהתה משך זמן ניכר בכל הנוגע לבקשת גילוי זו. יתר על כן, הבקשה עצמה הייתה נגועה בכמיסת נתונים שכן המידע הוצג כמידע שנודע לאחרונה, "למרבה התדהמה". אין בפי המערערת הסבר של ממש, לא לדרך הצגת נתונים זו, ולא לשיהוי שבהגשת הבקשה, לפחות החל מיום 1.8.99. פסק הדין ניתן על ידי הערכאה הדיונית ביום 28.1.00, ועל רקע זה גדלה התמיהה ביחס לאפס המעשה של המערערת.

אפשר שבמצב הרגיל ניתן היה להתעלם ממחדלי המערערת. בדרך כלל, יד הגילוי חייבת להיות על העליונה. קולה של האמת, הוא מרכיב יסודי מאוד בהליך המשפטי (ראו רע"א 1412/94

הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד , פ"ד מט (2)516). ואולם קולה של האמת אינו נבחן רק בבדיקה התוכנית שלה, אלא גם באמצעים אשר אנו מוכנים לגייס על מנת לגלותה. האמת אינה צריכה לפסוע על בהונות של דוב. אין לתת לה משמעויות כוחניות. לא הכל הולך. העלאת בקשות ברגע האחרון, ולאחר סיום ההליך הדיוני טומנת בחובה סכנות בפני עצמן. גישה מעין זו מתאימה לאווירה חברתית של שדה קרב. היא מעתיקה את כובד משקלו של ההליך משיקולים מהותיים לשיקולים טקטיים. כך, למשל, במקרה זה עלולה הגשת חוות הדעת לפתוח מחדש את השלב הראייתי ולצריך חקירות שונות, להן טענה המערערת כבר בבית המשפט קמא.

סוף דבר: המערערת לא הצביעה על טעם כלשהו, ודאי לא על טעם מיוחד, להעלאת עניין זה, שמקורו בהשמטה עוד בשלב הליך הגילוי רק עתה. בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה מכוח סמכותי לפי סעיף 90 (11) של חוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984-.