ע"א 1978/18 ש. כהן הנדסה בע"מ נ. החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 23.1.2018 וכן החלטה נוספת שלו מיום 27.9.2018 (ת"א 23539-05-10, השופט ג' גדעון ), עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.

2.

מקורה של הבקשה הוא בסכסוך חוזי שנסב על עבודות שביצעה המבקשת, שהיא חברה קבלנית, עבור המשיבה בעיר אשדוד. על רקע הסכסוך הגישו הצדדים תביעה ותביעה שכנגד לבית המשפט המחוזי.

3.

ביום 9.3.2011, בסמוך לאחר תחילת ההליך בבית המשפט המחוזי, הוסכם כי המשיבה תשלם למבקשת סך של 1,486,934 שקל כחלק מן התמורה בגין העבודות שביצעה, וכך אכן אירע. המשך ההתדיינות נסב על יתר חלקי התביעה שהגישה המבקשת, ועל התביעה שכנגד שהגישה המשיבה. בסופו של דבר, ביום 23.1.2018 נדחו שאר חלקי התביעה, ואילו התביעה שכנגד התקבלה בחלקה. בית המשפט המחוזי פסק כי על המבקשת לשלם למשיבה סך של 1,452,547 שקל, וכן חייב אותה בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 93,600 שקל וב-75% מהוצאות המשפט של המשיבה.

4.

ביום 6.2.2018 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין עד להכרעה בערעור. למחרת היום קבע בית המשפט המחוזי כי הערבות הבנקאית שהייתה בידי המשיבה לא תחולט עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, אך התנה זאת בהפקדת התחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום, וכן בתשלום סך של 30,000 שקל במזומן או בערבות בנקאית. בהמשך, חילטה המשיבה את הערבות הבנקאית שהייתה בידיה, לטענתה מאחר שהמבקשת לא הפקידה את הסכום האמור.

5.

ביום 17.8.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה לשומת הוצאות (שאותן העמידה המשיבה על סך 294,561 שקל), והורה על העברת הערבות שהפקידה המבקשת בקופת בית המשפט לידי המשיבה. בהחלטה צוין כי לא הייתה בפי המבקשת כל טענה שיש בה כדי למנוע או לעכב את העברת הערובה.

6.

המבקשת הגישה בקשה לביטול ההחלטה מיום 17.8.2018 וטענה, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי היה נעדר סמכות לערוך שומת הוצאות מאחר שפסק הדין כבר ניתן. ביום 27.9.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בנמקו כי אין מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד, ובשים לב לכך שהמבקשת מיאנה להשיב לבקשה שהגישה המשיבה לשומת ההוצאות חרף החלטותיו. מעבר לכך, ציין בית המשפט המחוזי כי שומת ההוצאות היא הליך משלים לפסק הדין ומשכך ההחלטה ניתנה בסמכות.

7.

שני הצדדים ערערו לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 1978/18 – ערעורה של המבקשת; ע"א 2056/18 – ערעורה של המשיבה). זמן מה לאחר מכן המבקשת הגישה את הבקשה דנן – כשהיא חתומה בשם החברה בלבד וללא ייצוג משפטי. הבקשה מכוונת כאמור כלפי שתי החלטות שיפוטיות – פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 23.1.2018, והחלטתו מיום 27.9.2018. המבקשת מעלה בבקשתה טענות שונות, בעלות אופי חמור, הן כלפי בית המשפט המחוזי שפעל לשיטתה בחוסר סמכות ובמשוא פנים, והן כלפי המשיבה. בנוסף מלינה המבקשת על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בענייני ראיות ועדים, ועל כך שההחלטה מיום 27.9.2018 בעניין שומת ההוצאות ניתנה לטענתה ללא כל נימוק או ראיה שתומכת בה. לשיטת המבקשת, סיכוייה בערעור שהגישה הם גבוהים. במישור של מאזן הנוחות נטען כי ייגרם למבקשת ולמנהלה נזק בלתי הפיך אם ביצוע פסק דינו והחלטתו של בית המשפט המחוזי לא יעוכב. מנגד, כך נטען, המשיבה לא תיפגע מעיכוב הביצוע.

8.

המשיבה מצדה מתנגדת לבקשה, וזאת בין היתר בנימוק שהמבקשת לא ביססה את טענותיה במישור של מאזן הנוחות, ומאחר שכלל הטענות בנוגע לסיכוייה של המבקשת בשלב הערעור מתייחסות לערעור שהגישה היא, ולא לזה שהגישה המשיבה מנגד. בנוסף, נטען כי המבקשת לא תמכה את בקשתה בתצהיר, חרף הטענות העובדתיות הרבות שמובעות במסגרתה.

9.

ביום 29.10.2018, לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה, אפשרתי למבקשת, לפנים משורת הדין, לפרט אילו נזקים בלתי הפיכים ייגרמו לה אם בקשתה תידחה, ולצרף מסמכים המעידים על כך. ביום 7.11.2018 הגישה המבקשת הודעה מטעמה, שבה נכתב – כך במקור – כי "המבקשת מצרפת לבקשה אישור של רואה חשבון מיום 5.11.2018 שחילוט הכספים גרמו להשבתה ולחוסר פעילות החברה באופן מוחלט מחודש ינואר עד לחודש ספטמבר 2018 ויש חשש עד לשמיעת הערעור בחודש מרץ 2019 יגרם נזק בלתי הפיך". דא עקא, חרף האמור בהודעה, באישור של רואה החשבון שצירפה המבקשת נכתב אך ורק כי על סמך המידע שבפניו בחודשים ינואר-ספטמבר 2018 דיווחה החברה על אפס הכנסות. מדברים אלה לא ניתן ללמוד כי חילוט הערבות הבנקאית הוא שגרם להשבתה בפעילות החברה, אלא אך ורק שלחברה לא היו בחודשים האמורים הכנסות. מעבר לכך לא נטען דבר ביחס להשלכותיו האפשריות של עיכוב הביצוע על החברה או על מנהלה.

10.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. כידוע, בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, בוחן בית המשפט הן את סיכויי הערעור והן את מאזן הנוחות; בעצם הערעור לבדו אין כדי לעכב ביצועו של פסק דין (ראו, מיני רבים: ע"א 7440/18 פרדו נ' הנאמן על נכסי החייב , פסקה 14 (6.11.2018); ע"א 6840/18 הרשות הפלסטינית נ' פלונים , פסקה 12 (7.11.2018)). עוד ידוע כי כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, בית המשפט ייטה שלא להתערב, שכן מימוש פסק הדין הוא לרוב הפיך על דרך ההשבה (ע"א 7453/18 עמאר נ' מזרחי , פסקה 11 וההפניות שם (6.11.2018)). בהינתן דברים אלה, ברי כי המבקש לעכב ביצוע של פסק דין כספי נדרש להראות באופן מבוסס שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה את כספו. טענה זו אינה יכולה להיטען בעלמא ( ראו: ע"א 2730/13

פלוני נ' פלוני , פסקה 11 (30.5.2013), וההפניות שם).

11.

בענייננו, המבקשת כלל לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי אם יתקבל הערעור שהגישה לא יהיה באפשרותה להשיב את המצב לקדמותו.

זאת, אף כאשר התאפשר לה, לפנים משורת הדין להשלים את טיעונה ולהראות זאת. כפי שהוסבר לעיל, הביטוי "מאזן הנוחות" אינו מילת קסם שניתן אך לציינה על מנת שמימושו של פסק דין יעוכב. המבקשת לא עמדה בנטל להראות שקיימים בעניינה שיקולים המצדיקים לעשות כן. מטעם זה בלבד, ומבלי להידרש כלל לשאלה של סיכויי הערעור, שאיני מביעה בה כל עמדה, דין הבקשה להידחות.

12.

לאמיתו של דבר, נדרשת הערה נוספת מהתנהלותה הדיונית של המבקשת. כפי שצוין לעיל, זה מכבר הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור. מעת שעשתה כן, היא לא הייתה רשאית להגיש בקשה חדשה נוספת לבית משפט זה, במעין "מקצה שיפורים". כפי שנכתב לא אחת, בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור דרך המלך היא פנייה לערכאת הערעור. אכן, במקרים דחופים רשאי המבקש לפנות לערכאה הדיונית, אך אם בקשתו היא לסעד עד להכרעה בערעור הוא אינו רשאי להגיש בקשה נוספת לערכאת הערעור אלא במסגרת בקשת רשות ערעור (ראו: ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה , פסקה 20 (17.6.2015) ע"א 2935/18 מ.ע.ג.ן – יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בוטיק - שימור מבנים בע"מ , פסקה 19 (25.6.2018)). בענייננו, המבקשת – שלא נעזרה כאמור בייצוג משפטי – טענה כי לא ניתנה החלטה בבקשה שהגישה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק הדין, וסוגיה זו לא התבררה די צורכה. בנסיבות אלה, נמנעתי מלדחות את הבקשה מטעם זה בלבד.

13.

סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ובמידה לא מבוטלת לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.