ע"א 1990/17קייס מוחמד סלים נ. עותמאן אחמד זיאדאת

תלויה ועומדת בתיק בקשה שהגישו המשיבים 1-2 ל"הוצאת מסמכים/ראיות ש'הוגנבו' ע"י המערער בערעורו ובבקשתו לעיכוב ביצוע פס"ד".

בגוף הבקשה נטען כי להודעת הערעור צירף המערער את פסק הדין המשלים עליו נסב הערעור והוא "נמנע מצירוף הראיות החוקיות האחרות אשר הובאו בפני בימ"ש קמא", וכי לעומת זאת "הגניב" הוא מסמכים אשר לא היו חלק מחומר הראיות בערכאה קמא למרות שלא הוגשה בקשה בעניין.

לאחר עיון בבקשה, בתגובת המערער - המתנגד לבקשה - ובחומר שבתיק איני מוצאת להורות על הוצאת מסמכים מן התיק.

בהתאם להוראת תקנה 419 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 יש לצרף להודעת הערעור את ההחלטה עליה משיגים בלבד, ולא נדרש - וככלל אף אין להתיר - לצרף ראיות ומסמכים נוספים. מקומם של אלו הוא במסגרת תיקי המוצגים אותם יגישו הצדדים. הודעת הערעור שהגיש המערער כוללת הפניות לנספחים, אך בפועל נספחים אלו לא צורפו לה (ייתכן והוצאו בהנחיית המזכירות), כך שבשלב זה אין בנמצא נספחים אותם יש להוציא מהודעת הערעור.

אשר לצירוף מסמכים לבקשה לעיכוב ביצוע - הבקשה לעיכוב ביצוע היא בקשה עצמאית אליה רשאי בעל הדין לצרף מסמכים התומכים בבקשתו. ואולם אותם מסמכים-ראיות אשר נועדו לתמוך בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אינם הופכים באופן אוטומטי לראיות בערעור גופו אלא הם נותרים בתיק עיכוב הביצוע. בעניין אחר הדגשתי בעניין זה כי:

"העובדה שהראיות צורפו על ידי מי מהצדדים במסגרת כתבי בי-הדין שהוגשו לעניין מתן סעד זמני לתקופת הערעור אינה מצדיקה צירופן כראיות במסגרת תיק המוצגים, שכן התכלית של צירופן לבקשת הביניים ולתיק המוצגים שונה היא, והעובדה שהתפתחות מאוחרת לפסק הדין עשויה להיות רלבנטית לסעד ארעי שמתבקש אינה מחייבת את המסקנה כי יש לאפשר לבסס עליה טענה ערעורית על פסק הדין שניתן על ידי הערכאה הדיונית" (עע"מ 3154/13 לאופר תעופה -גהי בע"מ נ' אירוהנדלינג בע"מ (9.7.2013)).

הפועל היוצא של האמור הוא כי אין מקום להוציא מסמכים שהוגשו במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע על יסוד הטענה כי מדובר במסמכים שלא הוצגו בערכאה הדיונית, אך בה בעת יודגש כי מסמכים אלו שצורפו אינם חלק ממוצגי המערער בערעור זה וכי הצדדים יהיו רשאים לצרף לתיקי מוצגיהם את הראיות שהוצגו בערכאה הדיונית בלבד.

להשלמת הדברים ובהתייחס לטענות הצדדים אוסיף כי בכל הנוגע לכתבי טענות מטעם הצדדים אשר הוגשו בערכאה הדיונית טרם מתן פסק הדין , הרי שככלל והגם שכתבי טענות אינם חלק מחומר הראיות במובנו הצר, הפסיקה הנוהגת הכירה באפשרות לצרף כתבי טענות כאמור לתיק המוצגים (ראו למשל: ע"א 1645/15 אדלר

נ' לבנת , פסקה 2 (21.6.2015) והאסמכתאות המובאות שם; ע"א 1252/15 ד"ר אפרים רימון נ' שמול (21.7.2015)). מכל מקום בשלב זה לא צורפו מסמכים כלשהו לתיק המוצגים, אשר טרם הוגש, ובכל מקרה טענות המשיבים 1-2 לעניין מעמדם, משקלם והשלב הדיוני בו הוגשו אותם מסמכים שמורות לה.

לעומת זאת בכל הנוגע לחוות הדעת מיום 28.2.2017, אשר המערער ציין בתגובתו כי היא הוכנה לאחר מתן פסק הדין, לא רשאי המערער לצרפה כמוצג לתיק מוצגיו ואף לא היה מקום להפנות אליה בהודעת הערעור. אעיר בהקשר זה כי במסגרת התגובה ציין המערער כי בית המשפט מתבקש לראות באמור בתגובה "כבקשה פורמלית לצורך צירופה כראיה במשפט זה". לא ברור האם הכוונה היא להתיר את צירוף חוות הדעת לצורך הבקשה לעיכוב ביצוע בלבד או שמבוקש לצרפה להליך עצמו. ככל שהמערער מכוון להוספת חוות הדעת כראיה בהליך הערעור עצמו, אין די באמור בעניין זה בלקוניות בתגובה, ועליו להגיש בקשה מסודרת להוספת ראיה (אליה אין לצרף, בהתאם להנחיות הנשיאה, את הראיה עצמה). כמו כן, יש למחוק את ההפניה לראיה זו מהודעת הערעור, שכן לא ניתן להפנות לראיות חדשות, בהודעת הערעור או בסיכומים, מבלי שהתבקשה וניתנה רשות לכך.

מטעמים אלו ובכפוף לאמור הבקשה להוצאת מסמכים נדחית. עם זאת על המערער למחוק מהודעת הערעור את ההפניה לחוות הדעת הנזכרת, והוא יגיש הודעת ערעור מתוקנת מטעמו עד ליום 11.7.2017.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.