ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ. סמיר פארוואג'י

1.

המבקשת כרתה בשנת 1995 הסכם עם המשיבים לפיהם האחרונים יפעילו את מלון Knights Palace בירושלים שבבעלותה, כנגד דמי ניהול. ההסכם הוארך עד לשנת 2017. בחודש אוגוסט 2011 הודיעה המבקשת למשיבים על ביטול ההסכם ודרשה מהם לסלק ידם מן המלון ולהחזיר לה את השליטה בו. המשיבים דחו את הודעת המבקשת וטענו כי אין למבקשת זכות לביטול חד-צדדי של ההסכם. נוכח האמור הגישה המבקשת תביעה (תחילה – לבית משפט השלום ואחר כך לבית המשפט המחוזי בירושלים) לסעד הצהרתי שלפיו ההסכם בוטל כדין, ולצו מניעה האוסר על המשיבים להמשיך ולהפעיל את המלון. בגדרי תובענתה ניתן למבקשת, במעמד צד אחד, צו ארעי מוגבל בהיקפו, המונע מן המשיבים לפעול לשיווק חדרים במלון לתקופה העולה על חודש ימים ברציפות, או להשכיר חדרים לסוכנויות תיירים לתקופה שלאחר ינואר 2012 (להלן: הצו הארעי ). בהמשך הורה בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט י' שפירא ) – בהסכמת המשיבים – כי הצו יהפוך זמני ויעמוד בעינו עד לתאריך 15.2.2012 (להלן: הצו הזמני ). בית המשפט קבע לוחות זמנים מהירים ביותר להשלמת הדיון בתובענה. פסק הדין ניתן בתאריך 20.2.2012, ימים בודדים לאחר מועד תפוגת הצו הזמני.

2.

בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את התובענה וביטל את הצו הזמני. הוא מצא כי למבקשת לא עמדה זכות חד-צדדית לביטול ההסכם, ולמעלה מן הצורך הוסיף כי המבקשת עשתה שימוש בזכותה הנטענת לביטול שלא בתום לב ובדרך מקובלת. לבקשת המבקשת הורה בית המשפט בתאריך 28.2.2012 על עיכוב ביצוע פסק הדין לתקופה של 45 ימים.

3.

המבקשת מערערת עתה על פסק הדין, ובגדרי ערעורה עותרת היא לעיכוב ביצוע (קרי: להותרת הצו הזמני על כנו), או סעד זמני בערעור (קרי: השבת הצו הזמני לתוקף, ככל שאיננו תקף עוד). היא טוענת לסיכויי ערעור גבוהים ולכך שמבחינת מאזן הנוחות המשך ניהול התנהלות המשיבים באופן שאיננו מוגבל יוצר נזק "פלילי, מסחרי וציבורי" בלתי נסבל.

המשיבים, בהסתמכם על פסק הדין, מושא הערעור, גורסים מנגד כי סיכויי הערעור קלושים וכי הערעור אף כולל טענות עובדתיות חדשות רבות, וסבורים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

4.

דין הבקשה – להידחות .

לא ארחיב בעניין סיכויי הערעור ואותיר את הדברים למותב שידון בתיק, אך אציין בקיצור כי בפני המבקשת עומדות מספר משוכות גבוהות שעליה לחלוף על פניהן לשם הצלחה בערעור, הן במישור העובדתי הן המשפטי. כן נראה שהדרך שהיא מנסה ללכת בה עתה שונה לפחות חלקית מזו שהתוותה בדיון בבית המשפט המחוזי הנכבד.

זאת ועוד – מאזן הנוחות הוא העיקר כאן. המבקשת לא הבהירה ופירטה כלל מהו בדיוק הנזק ה"פלילי, מסחרי וציבורי" הבלתי הפיכים העלולים להיגרם לה ללא הצו הזמני, וטענותיה בעניין זה הועלו בעלמא. יתרה מכך לא ברור גם כיצד אותו צו – המוגבל בהיקפו, אשר איננו מונע מן המשיבים להמשיך ולנהל את המלון – הוא שימנע פגיעה תדמיתית או אחרת במבקשת. לבסוף אעיר כי לעת הזו לא ניתן להתרשם שמדובר בסכסוך החורג מגדר זה העסקי בלבד (כעולה מפסק הדין, מושא הערעור ומן החומר שלפניי), ובנסיבות אלה ודאי אין מקום ליתן בידי המבקשת את הצו הזמני המבוקש.

5.

הבקשה נדחית איפוא. המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.