ע"א 2269/21 פלוני נ. פלוני

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה שנתן בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 1.3.2021 (פש"ר 4485-03-15, השופטת ר' איזנברג ) עד להכרעה בערעור שהוגש עליה.

2.

המבקשת והמשיב 1 (להלן: המשיב ) הם בני זוג לשעבר, שנישאו זה לזו בשנת 2005, ולהם שתי בנות קטינות. בשנת 2011 רכשו המבקשת והמשיב דירת מגורים בתמורה לסך של 715,000 שקלים (להלן: הדירה ). בהמשך, עלו יחסיהם על שרטון ובחודש ספטמבר 2014 חתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין ביום 23.10.2014. סעיף 69 להסכם הגירושין קבע כך: "הצדדים מסכימים במסגרת איזון המשאבים שערכו ביניהם כי הבעל יעביר את זכויותיו בדירה לאישה, אגב גירושין וזאת בין היתר כנגד היוון חלקו היחסי במדורן של הקטינות וכנגד התחייבות האישה לשאת בכל החובות הקשורים בחשבון המשותף בלבד" (ההדגשה במקור).

3.

פחות מחודש לאחר חתימת הסכם הגירושין, ביום 11.12.2014, הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. בהמשך לכך, ביום 13.4.2015 ניתן צו כינוס לנכסיו. ביום 15.4.2015 הועברו זכויותיו בדירה על שם המבקשת.

4.

ביום 1.11.2018 הגישה המשיבה 3, היא המנהלת המיוחדת שמונתה לנכסיו של המשיב (להלן: המנהלת המיוחדת ), בקשה למתן סעד הצהרתי שעניינו ביטול ההענקה של מחצית מזכויותיו של המשיב בדירה למבקשת, בהיותה – כך נטען – הענקה פסולה שדינה בטלות לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ). בתמצית, המנהלת המיוחדת טענה כי סמיכות המועדים בין החתימה של הסכם הגירושין לבין הגשת הבקשה לצו כינוס אינה מקרית. הודגש, כי במועד ההענקה המשיב כבר היה שקוע בחובות, וכי בהתאם להוראות סעיף 96 לפקודה – חזקה על המבקשת, רעייתו, שידעה על מצבו. יתר על כן, נטען כי המבקשת לא נתנה תמורה בעלת ערך להענקה. המשיב הצטרף לטענות המנהלת המיוחדת. לעומת זאת, המבקשת טענה כי יש לדחות את הבקשה מאחר שניתנה למשיב תמורה בעלת ערך לדירה, בהתחשב בכך שהסכימה ליטול על עצמה את החובות שרבצו על החשבון המשותף בנוסף לוויתור על חלק מרכיב המדור במזונותיהן של הקטינות.

5.

בהחלטתו מושא ההליך דנן קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול ההענקה. בית המשפט המחוזי קבע כי המנהלת המיוחדת הרימה את הנטל הראשוני המוטל עליה להוכיח כי מדובר בהענקה שדינה בטלות, בהתחשב במועדים הרלוונטיים – החתימה על הסכם הגירושין בסמוך להגשת הבקשה לצו הכינוס, והעברת זכויותיו של המשיב למבקשת יומיים לאחר מתן צו הכינוס. בהמשך לכך, דחה בית המשפט המחוזי את הטענה לפיה בעת ההענקה הייתה המשיבה תמת לב, בהתחשב בכך שבמועד החתימה על הסכם הגירושין המשיב כבר היה שקוע בחובות. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אין די בעובדה שהחובות נצברו בתקופה שבה בני הזוג היו פרודים והתנהלו כלכלית בנפרד כדי לסתור את החזקה בנוגע לידיעתה של בת זוג על החובות. למעלה מן הצורך, בית המשפט המחוזי הוסיף והתייחס לשאלת התמורה, בציינו כי אין די בתשלום החובות מהחשבון המשותף ובהחזרי המשכנתה על הדירה. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי שינוי הרישום ביחס לדירה יהיה אפשרי רק לאחר הכרזת המשיב כפושט רגל.

6.

ביום 5.4.2021 הגישה המבקשת ערעור על ההחלטה האמורה. בתמצית, נטען בערעור כי החלטתו של בית המשפט המחוזי היא שגויה בכל היבטיה. כך, נטען כי העברת הזכויות נעשתה כחלק מהסכם גירושין כולל, שהיה כרוך בוויתורים בעלי ערך מצדה של המבקשת, ונעשה ללא כל כוונת מרמה או חוסר תום לב. יתר על כן, נטען כי ויתוריה של המבקשת אף היו בעלי ערך רב יותר מהנתח שקיבלה בדירה, והיא הסכימה להם על מנת לסיים את הסכסוך הזוגי ואת מערכת היחסים עם המשיב. לטענת המבקשת, ההחלטה מותירה אותה קירחת מכאן ומכאן – בשים לב לכך שתיוותר ללא קורת גג ואף ללא הזכויות שעליהן ויתרה בהסכם הגירושין.

7.

ביום 3.5.2021 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי שהכריז על המשיב כפושט רגל. בהמשך לכך, הגישה המבקשת את הבקשה דנן, המכוונת לעיכוב ביצועה של ההחלטה בדבר ביטול ההענקה. המבקשת מדגישה כי היא מתגוררת בדירה יחד עם שתי בנותיה הקטינות, כך שמימוש ההחלטה יסב לשלושתן נזק בלתי הפיך. היא מוסיפה כי המשיב אינו עומד בתשלום המזונות, ועל כן היא נאלצת לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשות לקציבת מזונות, דבר המקשה עוד יותר על התנהלותה הכלכלית. לשיטתה, סיכויי הערעור שהגישה הם גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתה, בהתחשב בהלכות הנוהגות ביחס לעיכוב ביצועם של הליכי מימוש נכסים, בפרט כאשר מדובר בדירת מגורים.

8.

ביום 19.5.2021 הוריתי על הגשת תגובות לבקשה.

9.

המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. המשיב מציין כי המבקשת לא התייצבה לדיון שנערך בבקשה להכרזה עליו כפושט רגל, ועל כן לטענתו אינה יכולה לבקש כעת לעכב את המשכם של הליכי פשיטת הרגל. כמו כן טוען המשיב כי אין סכנה ליצירת נזק בלתי הפיך למבקשת.

10.

בתגובת המנהלת המיוחדת נטען כי סיכויי ערעורה של המבקשת אינם טובים, בהתחשב בכך שקביעתו של בית המשפט המחוזי ביחס לתום ליבה מעוגנת בראיות. לצד זאת, המנהלת המיוחדת ציינה כי לשיטתה ניתן לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי, במובן זה שעד להכרעה בערעורה של המבקשת לא יבוצעו מהלכים לפירוק השיתוף בדירה ולמימוש הזכויות בה באמצעות מכירתה לצד שלישי, בכפוף לכך שתיקונו של מרשם המקרקעין המתייחס לדירה בהתאם להוראותיו של בית המשפט המחוזי לא יעוכב – כך שזכויותיו של המשיב בדירה יירשמו מחדש על שמו.

11.

כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס הרשמי ) סבור אף הוא כי יש מקום לקבל את הבקשה באופן חלקי, במתווה שהוצע על-ידי המנהלת המיוחדת. זאת, בהתחשב בכך שנראה כי עיכוב הביצוע לא יגרום לנזק משמעותי לנושים, בעוד שמימושה של דירת המגורים יגרום לפגיעה קשה ובלתי הפיכה במבקשת ובבנותיה. לעומת זאת, כך ציין הכונס הרשמי, ביצוע הרישום המתייחס לזכויותיו של המשיב במרשם המקרקעין הוא פעולה רישומית בלבד שניתן יהיה להפכה בנקל ככל שערעור המבקשת יתקבל.

12.

לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי כי יש לקבל באופן חלקי את הבקשה, כפי שהוסכם על-ידי המנהלת המיוחדת והכונס הרשמי. כידוע, כאשר עסקינן בפסק דין אשר תוצאותיו הן מימוש נכס מקרקעין המשמש למגורים, ייטה מאזן הנוחות לטובת עיכוב הביצוע המבוקש, בהתחשב בכך שעצם פינויו של בית מגורים נתפס כשלעצמו כנזק בלתי הפיך, לנוכח ההשלכות המיידיות והחמורות של פינוי אדם ממקום מגוריו הקבוע (ראו למשל: ע"א 7145/14 פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ , פסקה 11 (12.11.2014); ע"א 7863/16 גורדו נ' ימין , פסקה 21 (14.11.2016); ע"א 7225/17 אבו מוסא נ' עו"ד יניב אינסל - מנהל מיוחד , פסקה 11 (16.11.2017); ע"א 4477/18 הרן נ' עו"ד ישראל בכר – נאמן , פסקה 6 (5.12.2019)). זהו אף השיקול המכריע את הכף במקרה דנן, ובנסיבות אלה איני נדרשת להכרעה בשאלה של סיכויי הערעור.

13.

אשר על כן: הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שלא יבוצעו פעולות למימוש דירת המגורים עד להכרעה בערעור.