ע"א 2604/20 מאמון עודה נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1.

לפניי "בקשה לעיכוב ביצוע" החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' בן-ארי ) בפש"ר 1733-06-17 מיום 20.2.2020, וזאת עד להכרעה בערעור.

2.

ביום 1.6.2017 הגיש המבקש בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ה' סילש ) נעתר לבקשה למתן צו כינוס בהחלטתו מיום 28.6.2017, ומינה את המשיב 1 כמנהל מיוחד על נכסיו (להלן: המנהל המיוחד ). כמו כן, דיון בבקשת פשיטת הרגל נקבע ליום 27.2.2019.

משהמבקש לא עמד בחובותיו במסגרת הליך פשיטת הרגל, קבע בית המשפט המחוזי (השופטת מ' בן-ארי ) בהחלטתו מיום 27.2.2019 כי "אין מקום לדון בתכנית פירעון בשים לב למחדלים שנצברו".

משכך, נקבע כי על המבקש להגיש "אסמכתא לתשלום חוב פיגורים"; מסמכים חסרים שלא הוגשו במועד; ודו"חות חודשיים על פני תקופה של ארבעה חודשים ממועד מתן ההחלטה, וכי לאחר תקופה זו יגיש המנהל המיוחד את המלצותיו באשר להליך פשיטת הרגל.

3.

המבקש לא קיים הוראות אלו כנדרש, ומשכך הורה בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 10.12.2019 על ביטול הליך פשיטת הרגל תוך ביטול צו הכינוס.

4.

בקשה לעיון חוזר בפסק דינו של המשפט המחוזי נדחתה בהחלטתו מיום 20.2.2020.

נקבע כי על אף ה"הזדמנויות הרבות שניתנו [למבקש – י' א' ] להמציא מסמכים, לשלם את חוב הפיגורים ולמסור מידע ואסמכתאות ביחס להכנסותיו והוצאותיו כמו גם מקום מגוריו", המבקש טרם עשה כן – ומשכך אין להורות על חידוש הליכי פשיטת הרגל.

5.

המבקש הגיש ערעור על ההחלטה לבית משפט זה, ובד בבד הגיש "בקשה לעיכוב ביצוע" ההחלטה – היא הבקשה שלפניי.

יוער כי עיון בבקשה מלמד כי היא למעשה בקשה לסעד זמני שיורה כי חלוקת הכספים שנצברו בקופת הכינוס תעוכב עד להכרעה בערעור.

בבקשתו, שב המבקש ומעלה את עיקר טענותיו בערעור, ובכלל זה, כי החלטות בית המשפט המחוזי אינן מנומקות כדי הצורך, ואינן מעניקות משקל מספיק לשיקולי השיקום אליהם יש להידרש במסגרת הליכי פשיטת רגל.

נוסף על כך, טוען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. זאת, מאחר שעיכוב חלוקת הכספים "לא יגרום נזק משמעותי לבעלי התפקיד" ואף לא לנושיו; ומנגד, חלוקת כספי קופת הכינוס תביא "בהכרח לריקון ההליך מכל תוכן", ואף עלולה "להשפיע במישרין על תפקודו" של המבקש באופן אשר יקשה על השבת המצב לקדמותו.

6.

בתגובתו, מתנגד המנהל המיוחד לבקשה. לגישתו, סיכויי הערעור "אינם גבוהים", ומאזן הנוחות נוטה לטובת נושיו של המבקש.

נוסף על כך, נטען כי המבקש "לא בא בידיים נקיות" ופעל בחוסר תום לב בהליך פשיטת הרגל – ואף מטעם כך יש לדחות את בקשתו.

7.

הכונס הרשמי (המשיב 2; להלן: הכנ"ר ) סבור אף הוא כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.

בכלל זה נטען כי "ספק" אם למבקש אכן יש זכות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר היא החלטה בקשה לעיון חוזר, עליה הערעור הוא ברשות; וכי מכל מקום, בית משפט זה אינו נוטה להתערב בשיקול דעתן של הערכאות הדיוניות בהליכי פשיטת רגל.

אשר למאזן הנוחות, נטען כי המבקש לא הצביע על טעם לכך שחלוקת כספי קופת הכינוס תגרום לו לנזק בלתי הפיך. כמו כן, טוען הכנ"ר כי כספים אשר ישולמו לנושי המבקש יופחתו מההכרעות בתביעות החוב נגדו – ועל כן לא יגרמו לו לנזק כלשהו.

חרף כל זאת, הביע הכנ"ר את עמדתו, שלפיה הוא "לא מתנגד לעכב את חלוקת הכספים שנצברו בקופה עד לבירור הערעור", ובלבד שבית משפט זה יורה למבקש "להסיר מחדליו בהליך פשיטת הרגל, להגיש דו"חות חודשיים כנדרש בצירוף האסמכתאות הנדרשות, ולשלם את התשלום החודשי העומד על סך 200 ש"ח, עד לסיום בירור הערעור ".

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים, ובנספחיהן – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ההחלטה שכלפיה הוא מופנה, אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים: על המבקש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו, במובן זה שאם פסק הדין לא יעוכב ובסופו של ההליך ערעורו יתקבל, ייגרם לו נזק בלתי הפיך; וכי סיכויי הערעור גבוהים.

בין שני תנאים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור פחותים, הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש כבד יותר – ולהיפך. עם זאת, נקבע לא אחת כי מעמד הבכורה נתון לשיקול בדבר "מאזן הנוחות" (ראו למשל ע"א 3744/18 פנחס פיגומים 88 בע"מ נ' ברינקר (20.11.2018)).

במקרה דנן, קיים קושי רב בטענות המבקש ובהתנהלותו עד כה: המבקש לא הסיר את מחדליו חרף כך שניתנו לו הזדמנויות רבות לעשות כן; ובמסגרת הבקשה שלפניי לא הצביע על טעם של ממש לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו.

9.

יחד עם זאת, אני סבור כי בנסיבות המקרה דנן, ובשים לב לכך שצו הכינוס ניתן לבקשת המבקש, הצעת הכנ"ר עשויה לשרת את כל הצדדים הנוגעים לעניין.

משכך, אני מורה על עיכוב חלוקת כספי קופת הכינוס עד להכרעה בערעור, וזאת בכפוף לכך שהמבקש יגיש לבית המשפט המחוזי אסמכתא לתשלום חוב הפיגורים עד ליום 14.6.2020 ; יגיש דו"חות חודשיים כנדרש בצירוף אסמכתאות מתאימות בהתאם להוראות בית המשפט המחוזי; וישלם תשלום חודשי על סך 200 ש"ח.

אם המבקש לא יקיים הוראות אלו, יורה בית המשפט המחוזי על חלוקת כספי קופת הכינוס, והודעת עדכון על כך תוגש על ידי המנהל המיוחד לבית משפט זה, לידיעת המותב שידון בערעור.

10.

הבקשה מתקבלת אפוא, בכפוף לאמור לעיל בפסקה 9.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.